כל ענף בדרכו שלו: התכונה הטובה ביותר של כל ענף ספורט

אחד בונה מתח, אחד מלא באקשן וכאוס, באחד יש הכל ואחד פשוט ברור והגיוני. כל ענפי הספורט צומחים מאותו העץ, ונותנים לנו את אותו הפרי

בזמנים קצת יותר רגילים, היינו מתרכזים כעת בענפי הספורט המועדפים עלינו. עונות הכדורגל והכדורסל היו בשלבי ההכרעה האחרונים, עונת החימר בטניס הייתה מתקרבת לשיאה עם הרולאן גארוס מעבר לפינה, פלייאוף ההוקי וה-NBA היו בעיצומם, עונת הבייסבול הייתה נכנסת לקצב והספירה לאחור לאולימפיאדה הייתה ממשיכה להתגבר.

אבל בנסיבות הנוכחיות, הזמן שחובבי הספורט מקדישים אליו מתפנה פתאום. נוצר בור שאין דרך לסגור במלואו, אבל תמיד אפשר לנסות. אפשר להפנות את המבט לאחור, לשידורים חוזרים מהעבר ורגעים מיוחדים. אפשר גם לקחת צעד לאחור, ולהיזכר למה אנחנו בכלל אוהבים ספורט. להיזכר מה הופך את הספורט לדבר שכל כך קשה לנו בלעדיו. אולי אפילו להיווכח שכל ענף ספורט עושה זאת, אם כי בדרכו שלו.

נכנסים לישורת האחרונה. (Stack.com)

אין זמן לבזבז

סביר להניח שבייסבול לא יעלה אסוסיאציות של ביצועים אתלטיים יוצאי דופן. בכל זאת, מדובר במשחק איטי במיוחד, והמדים שלו כוללים בין השאר חגורה וחולצה מכופתרת. אבל במבט עמוק יותר, נגלה שחקנים זורקים כדורים מדוייקים כנגד כיוון התנופה שלהם, ושחקנים אחרים מנתרים כדי לתפוס כדור אחרי שכבר סיימו ספרינט של כשבעים מטרים. במבט עמוק עוד יותר נגלה שמהלכים כאלה הם דבר שבשגרה – וזה עוד לפני התייחסות לאינסטינקטים, קואורדינציה וכוח הנדרשים על מנת לחבוט ברמות הגבוהות. אבל זה אפילו לא הדבר הטוב ביותר בבייסבול.

בייסבול הוא משחק איטי וארוך. המשחק הממוצע בעונת 2019 ארך שלוש שעות וחמש דקות. אבל אין כמו בייסבול בבניית מתח ואין כמו בייסבול בשחרור שלו. בייסבול משוחק מהגשה להגשה, מרגע לרגע, וכל שאר הזמן מהווה בילד-אפ. זה לא קורה בכל משחק, אבל בפלייאוף, תקופת השיא של כל עונה, אפשר להכות במתח עם מחבט. ואם היום היה משחק משעמם, אפשר פשוט לחזור מחר. כי בייסבול משחקים בכל יום, ממרץ עד אוקטובר. תקופה כמו זו רק מדגישה כמה זה לא מובן מאליו.

אבל גם אלה לא הדברים הטובים ביותר בבייסבול. כי בבייסבול, אי אפשר להאט את ההתקפות עד סוף השעון, אי אפשר לבצע חילוף בתוספת הזמן, ואי אפשר להריץ את שתי הדקות האחרונות ללא הפרעה. בייסבול הוא פשוט קרב בין קבוצה ליריבתה. הזמן אינו פקטור – הוא לא מתגייס באופן אוטומטי לטובת המובילה וכנגד הקבוצה בפיגור. על מנת לנצח במשחק בייסבול, אין מנוס מלגבור על היריב שלך ישירות. בסופו של יום, ספורט הוא תחרות, ואין צורה טהורה יותר של תחרות.

ולפעמים אפילו המחבט נשבר. (USA TODAY)

סערה על הקרח

כפי שניתן לצפות ממשחק המשוחק על קרח, הוקי הוא משחק שלא עוצר. בניגוד למשטח דשא או פרקט, עצירה על משטח הקרח דורשת מאמץ ניכר. אז שחקני ההוקי פשוט ממשיכים בתנועה, ויוצרים משחק הנע על הגבול הדק בין זרימה קבועה ומושלמת לבין כאוס מוחלט. אבל העניין הוא כזה – מבחינת הצופה, מבחינת ערך בידורי, אין באמת הבדל בין השניים.

אפשר לומר שאין שני לאינטנסיביות של ההוקי. הקצב מהיר במיוחד. קבוצה שמאבדת את הדיסקית לא יורדת להגנה אלא לוחצת גבוה על מנת להשיג אותה בחזרה (Forecheck). התנגשויות בין שחקן לשחקן, מכוונות יותר או פחות, קורות לעתים קרובות. המשחק דורש חילופים תכופים (שחקן נשאר על הקרח למשך 40 שניות עד דקה בממוצע), ואם זה לא מספיק, חלקם הגדול מתבצע תוך כדי משחק.

ברגע שלומדים למצוא את הדיסקית (כן, לצפות בהוקי זו לא חוויה מושלמת, לפעמים לא רואים אותה), קשה מאוד להשתעמם מהוקי. בוודאי שקשה מאוד למצוא תירוצים להשתעמם ממנו – מנת האקשן שבו גדושה, ואפילו עבירות יוצרות דינמיקה ייחודית. כמו בכל ענף ספורט טוב, המשקל הנוסף של הפלייאוף לוקח את כל מה שהופך אותו למרתק ומכפיל אותו פי עשרה. או פי מאה, או פי אלף. המחשה מספרית לבחירתכם.

ב-NHL מובקעים כשלושה שערים בממוצע למשחק. (USA TODAY)

משהו לכל אחד

פוטבול הוא משחק פיזי. שחקן פוטבול יהיה חלק מהתנגשות עוצמתית אחת לפחות, בכל דקה בה נמצא על המגרש. ואחרי כל אחת כזאת, הוא חייב לחזור למשבצת שלו במערך הקבוצה, ולעשות זאת שוב, ושוב, ושוב. נוסיף לכך את ההכנות והאימונים האינטנסיבים לא פחות, את הדרישה להישאר ברמה הגבוהה ביותר בכל רגע נתון, ואת הסיכון המוגבר לפציעות חמורות – ונקבל ענף ספורט שמעמיד את המשתתף בו במבחנים פיזיים ומנטליים קשים בצורה יוצאת דופן.

פוטבול הוא משחק יפה. פוטבול מציג לראווה אתלטיות בלתי רגילה, ובו בזמן גם טכניקה ודיוק הבוחנים את גבולות האפשר. על מגרש הפוטבול נוכל לראות שחקנים גבוהים, שחקנים חזקים, שחקנים שרצים מהר ושחקנים שקופצים גבוה. לפעמים נראה את כל אלה בשחקן אחד. נוכל לראות כדורים שנזרקים לנקודה היחידה במרחב בה יכולים להיתפס. לעיתים קרובות הכדור גם יימסר תוך כדי תנועה, או תוך כדי נפילה, או רגע לפני שיריב במשקל 30 ק”ג יותר מתנגש במוסר בעוצמה. נוכל לראות קפיצה והתמתחות מתוזמנות היטב, או זריזות רגליים ותנועת גוף ששולחת את המגן לכיוון הלא נכון. לא משנה מה, קיים סיכוי סביר שנתקשה להבין מה שהרגע ראינו.

פוטבול הוא משחק אסטרטגי. יש שיכנו אותו “השחמט של משחקי הכדור”. מדי שנה, שחקנים מקדישים זמן רב ללימוד ושינון של ספרים עבים. מאמנים מקדישים זמן רב אף יותר בהרכבת אותם ספרים. כל שחקן חייב להכיר את כלל מערכי ותרגילי הקבוצה, ואת כלל התפקוד שלו במסגרתם. הוא חייב להכיר עשרות סימני ידיים או מילים ולקשר אותן לתפקידו המלא במהלך נתון – שלעיתים קרובות משתנה בהתאם למה שעושה היריבה באותו רגע. מאמן חייב להשתמש במה שלימד את שחקניו כדי לבנות תוכנית משחק, בהתאם לעוצמות שלו ולחולשות של יריבו – ולמצוא דרכים יצירתיות לנצל אותן. הוא חייב לדעת למצוא פתרונות לבעיות שצצות תוך כדי תנועה, וחייב לקבל עשרות עד מאות החלטות קטנות במשחק, כאשר שגיאה בכל אחת כזו עלולה לעלות לו במשחק.

בפוטבול יש הכל. ישנם שחקני הקו הגבוהים והכבדים שעדיין איכשהו רצים יותר מהר מבן אדם רגיל. ישנם תופסים או רצים אחוריים, שכנראה היו מגיעים למסלול האתלטיקה באולימפיאדה אם הפוטבול לא היה מצליח להם. ישנם הקווטרבקים עם שרירי זרוע חזקים כמו שרירי מוח, ואפילו הבועטים שסוחבים לחץ עילאי על כתפיהן הצנומות (הכל יחסי) בכל פעם שניגשים למגרש. לבקש מאחד לבצע את תפקידו של האחר יהיה כמו לבקש מחזיר לעוף. אבל ביחד, כל החלקים האלה מרכיבים מכונה מושלמת. מכונה שתפקידה לייצר דבר אחד – ניצחון – אבל הדרכים שלה לייצר אותו מגוונות מאין כמוהן. לפוטבול יש משהו לכל אחד – לא משנה באיזו צורה אתם אוהבים את הבידור הספורטיבי שלכם.

פוטבול משחקים גם עם הראש. (USA TODAY)

הבלתי נתפס

שחקן ה-NBA הממוצע (כ-200 ס”מ) גבוה ב-25 ס”מ מהגבר האמריקאי הממוצע. הכדורסל משוחק, תרתי משמע, בגבהים אחרים לחלוטין מאלה של בן האנוש הפשוט והממוצע שצופה בו בטלוויזיה. נוסיף על כך את המהירות בה רצים שחקני הכדורסל, את הגובה אליו קופצים, את זריזות הגוף והשליטה בכדור, ונקבל מופע על טבעי מדי יום ביומו על פרקט כלשהו.

גם הפעולות הבסיסיות ביותר על מגרש הכדורסל אינן פשוטות כלל. הכדרור בין הרגליים, המסירה מהרצפה, סיומת מתחת לסל וזריקת העונשין, הן רק דוגמאות לפעולות שקל לבצע אך קשה להביא לרמה הנחוצה, הדורשת ביצוע מוצלח באופן עקבי במצב של משחק. כמובן, עבודה קשה ועקבית היא הדרך להגיע לרמות המדוברות, אבל הפער האמיתי בין שחקן טוב לשחקן ענק, ובין אדם ממוצע לכדורסלן NBA, בלתי אפשרי לכיסוי באף כמות או אינטנסיביות של עבודה ואימונים.

שחקני כדורסל מקצוענים, ברמות הגבוהות ביותר, מחזיקים בשילוב של יכולות טכניות (יסודיות או מתקדמות), מנטליות ופיזיות שמאפשר להם לעשות את הבלתי נתפס באופן שגרתי. שחקני כדורסל מקצוענים הם לא כמונו, בני האדם הממוצעים. לעיתים קרובות זה באמת (ולא לצרכים פואטיים) מרגיש כאילו הם שייכים לזן אחר לגמרי. וזו בדיוק הסיבה לצפות בהם כמה שיותר – כי בסופו של דבר, אנחנו לא תמיד מדליקים את הטלוויזיה כדי לצפות באנשים רגילים. אנחנו פותחים אותה כדי לראות את הבלתי אפשרי, ולנסות לתפוס את הבלתי נתפס.

אפילו במכללות, הגבהים הם אחרים (USA TODAY)

אשליית הפשטות

כולנו גדלנו על כדורגל. פחות או יותר. לכולנו יש מגרש בקרבתנו, בין אם זה מגרש לשחק בו או מגרש לעודד בו. לא באמת צריך הרבה כדי לשחק כדורגל – רק משהו לבעוט בו ומקום לבעוט אליו. כולנו שיחקנו צורה כלשהי של כדורגל פעם. אין לנו יותר פשוט ויותר טבעי מכדורגל.

כל אלה יכולים להסביר כיצד הפך הכדורגל לפופולרי, אבל אולי הם גם מסבירים מה עושה אותו טוב כל כך. אולי בגלל שהכדורגל טבעי ומוכר לנו כל כך, הוא נותן לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים מהזמן אותו אנחנו בוחרים להעביר בצפייה בספורט.

ברמות שמגיעות למרקע הטלוויזיה, כדורגל הוא לא משחק פשוט כלל. ככה שעולה הרמה, כך המשחק הופך מורכב יותר בכל היבטיו וממדיו. אבל לא משנה כמה ניואנסים ופרטים קטנים באמת קיימים בכדורגל, הוא תמיד ייראה פשוט. בכל זאת, זה כדורגל. זה ברור, זה הגיוני. כדורגל נותן לנו את התחושה שאנחנו מבינים מה קורה. לצד הערך הבידורי, תחושת ההבנה והשליטה באירועים היא לפעמים בדיוק מה שאנחנו צריכים מהספורט שלנו.

לא סתם פופולרי. (USA TODAY)

ספורט הוא מעניין. הוא מרתק, הוא דרמטי. הוא מציג כישרונות בלתי רגילים שעושים דברים בלתי נתפסים, משתפים פעולה עם כישרונות אחרים כדי להשיג מטרה משותפת, ונאבקים מול כישרונות יריבים על אותה מטרה. למשך פרק זמן מסויים, ספורט הוא הדבר היחיד שמשנה. ישנם עוד אינספור ענפים שלא מוזכרים כאן, אך אין זה אומר שהם נחותים מאלה שכן. לכל ענף יש את דרכו המיוחדת למשוך אותנו, ולתת לנו משהו לצפות לו. תקופה כמו זו היא ביטוי מושלם של הקלישאה הידועה – בהיעדרו של הספורט, היא מדגישה בפנינו כמה הוא חשוב, לא משנה באיזו צורה הוא מגיע.

תגובה