Untitled-1

הריקוד האחרון

אין רגע שמזוהה יותר עם השם “קרלי לויד” מהרגע הזה. לפני כארבע שנים, ארצות הברית חזרה לנקום ביפן על ההפסד בגמר 2011. לויד נמנתה אז בין שלוש האמריקאיות שהחמיצו בקרב הפנדלים המכריע, ונתנו את הגביע ליפן. כדי להשכיח זאת, או לפחות לפצות על כך, לויד הייתה חייבת להוביל את הנבחרת לגביע. אבל היא לקחה צעד אחד קדימה.

בדקה ה-16 של המשחק, היפניות ניסו להיכנס אליו בכוח, לאחר שנקלעו כבר לפיגור של 3:0. ניסיון ההתקפה לא צלח, וקרלי לויד כבר קיבלה את הכדור לקראת מחצית המגרש כדי להוציא מתפרצת. אבל אז היא ראתה הזדמנות לעשות את הבלתי נשכח. והשאר, איך אומרים.. היסטוריה.

כבר מזה כעשור, קרלי לויד היא חלק אינטגרלי מאחת מנבחרות הנשים הטובות בעולם. שמה רשום, כאמור, על אליפות העולם הקודמת, שהייתה השלישית בתולדותיה של ארה”ב והראשונה מזה 16 שנה. בנוסף ללא פחות מ-270 הופעות ו-110 שערים בנבחרת נכון להיום, לויד גם מחזיקה בשתי זכיות בתואר “שחקנית השנה בעולם”, ובנוסף כבשה את שער הניצחון בשני גמרים אולימפיים שונים (2008 ו-2012). לויד שייכת לדור הישן יותר של הנבחרת, לימים בהם לא הייתה ליגה מקצוענית בארצות הברית והנשים היו חייבות למצוא פתרונות “יצירתיים” כדי לשחק כדורגל.

כיום, בגיל 36, לויד כבר לא המנהיגה של הנבחרת האמריקאית. הקישור מלפני ארבע שנים הוחלף כולו, ולויד העבירה את שרביט הפליימייקרית לידיה של רוז לאבל המלהיבה בדרכה שלה. לויד צפויה לעלות בעיקר מהספסל, ואין ספק שחוכמת המשחק, הניסיון והמנהיגות שלה יעזרו לנבחרת הזו בעת צרה. קשה להאמין שלויד תהיה חלק מהסגל גם בגיל ארבעים, ולכן זה עשוי להיות מסע הפרידה מגביע העולם של שחקנית בעלת חשיבות היסטורית למפעל הזה. תהיו בטוחים שהגורמים הנכונים בפיפ”א מבינים זאת, ובוודאי הנבחרת עצמה – שתנסה לסדר ללויד מסיבת פרידה אידיאלית.

היא סחבה אותן, עכשיו הזמן לסחוב אותה. (USA TODAY)

**

בתחילת העשור, כאשר גאטן ת’יניי הייתה בשיאה הפיזי והמקצועי, היה קשה להוריד את העיניים מהליגה הצרפתית ובעיקר מקבוצתה מאז 2008, ז’וביזי (שב-2017 נקנתה על ידי פריז FC, הפכה לשלוחת הנשים שלה, וחשוב יותר – חזרה להיות מקצוענית). השילוב של חוכמת המשחק, היצירתיות, יכולת המסירה ויכולת הבעיטה שלה הפריד אותה מכל שחקנית אחרת בליגה, אפילו מאלה של האימפריה שנבנתה בליון. היא זכתה בפרס שחקנית השנה בצרפת למשך שנתיים רצופות, וכבר בעונה השנייה שלה הובילה את המועדון הצנוע לסגנות אליפות צרפת ולהופעה ראשונה אי פעם בליגת האלופות – בה הגיעה לרבע הגמר. כבר 11 שנה טיניי מובילה את הקבוצה שלה בעזרת אופי משחק חכם ואלגנטי מחד וקטלני ויעיל מאידך.

בנבחרת, הסיפור תמיד היה אחר. טיניי עדיין הייתה חלק חשוב בנבחרת, אבל שיחקה בצילן של כוכבות גדולות אחרות כמו קמיל אבילי או לואיזה נסיב בימים מוקדמים יותר, וכעת תשחק בנבחרת בה אור הזרקורים יהיה בעיקר בכיוונן של וונדי רנאר, אוג’ני לה סומה, אמנדין הנרי וגם הכוכבת הצעירה דלפין קסקארינו. היא אמנם לא הכוכבת הגדולה של נבחרת צרפת, אבל חסרונה מורגש בצורה דומה לכל שחקנית אחרת אם לא יותר, זאת לפחות כשהיא לא על המגרש.

צרפת היא נבחרת נשים חזקה כבר שנים ארוכות, אך מעולם לא הצליחה להביא זאת לידי ביטוי בטורנירים גדולים. היא עברה את רבע הגמר רק פעמיים, כשסיימה במקום הרביעי במונדיאל 2011 ולאחר מכן באולימפיאדת 2012. ביורו האחרון הצרפתיות סיימו רק במקום השני בבית שלהן מאחורי אוסטריה, והודחו ברבע הגמר על ידי אנגליה. במונדיאל הקודם בקנדה, צרפת הייתה מיועדת ללכת עד הסוף, אך נאלצה להסתפק ברבע גמר לאחר שורת החטאות ולבסוף הדחה כואבת בפנדלים מול גרמניה.

צרפת של מונדיאל 2019 היא לא ההתקפה הקטלנית של 2015, אבל היא קבוצה מאוזנת מספיק וסולידית מספיק כדי לתסכל יריבות שינסו לתקוף ולעייף יריבות שינסו להגן מולה. זה מה שהופך את הנבחרת הצרפתית לאחת הפייבוריטיות הגדולות לזכות בגביע, אם לא המובילה שבהן. כדורגל הנשים הצרפתי מחכה להישג גדול אמיתי – ואיזה תזמון יהיה יותר טוב מעכשיו? זכייה בטורניר ביתי, שנה לאחר הזכייה של הגברים, שתראה לכל העולם מי באמת מעצמת הכדורגל העוצמתית ביותר בו.

עבור טיניי, לא רק שאין זמן טוב יותר מעכשיו – פשוט אין זמן אחר. בגיל 33, לא נראה שהיא תחזור למונדיאל נוסף. בטורניר שיתחיל ביום שישי, ההתקפה של צרפת תלויה בה אולי יותר מבכל טורניר אחר. לשיתוף הפעולה שלה עם קסקארינו באגף אחד ולה סומה באגף השני יהיה חלק אינטגרלי בקביעת הזמן והדרך בה יסתיים מסע הפרידה הפוטנציאלי של אחת השחקניות המהנות ביותר לצפייה בתולדות הנבחרת הזו, ואחת המשפיעות בהיסטוריית כדורגל הנשים הצרפתי.

ישנו סיכוי לפרידה מהסרטים. (L’Equipe)

**

כל מונדיאל הוא המונדיאל האחרון של לא מעטים ממי שמשחק בו, אך במונדיאל 2019 יש תחושה של פרידה מדור גדול ומשמעותי. הדור שמפנה כעת את מקומו הוא גם הדור, שבהרבה מובנים תרם להישרדותו ולאחר מכן הגדלת מעמדו של כדורגל הנשים בעולם ובמדינות של כל אחת ואחת מהן.

כריסטין סינקלייר, שתחגוג 36 במהלך הטורניר, היא בקלות דמות הכדורגל המשפיעה והמצליחה ביותר בקנדה, גבר או אישה – והיא עדיין אחת השחקניות הטובות בעולם. 150 שחקניות שיגיעו למונדיאל בצרפת נולדו אחרי הופעת הבכורה של פורמיגה בת ה-41 בנבחרת ברזיל, ששיחקה בכל גביע עולם שהתקיים עד עכשיו למעט הראשון, וזה של 2019 יהיה האחרון.

השחקנית הטובה בעשור הקודם, מרת’ה, מתקרבת גם היא לסוף. היא זכתה בחמישה תארי שחקנית השנה רצופים (2006-2010) ומחזיקה בשיא הכיבושים במונדיאלים (15), אך הדעיכה שלה לצד הגדילה וההתפתחות של הענף השאירה אותה הרחק מאחור, וספק אם תמשיך לשחק בנבחרת לאחר טורניר גביע העולם החמישי שלה.

בשיאה, קרוליין סגר בת ה-34 הייתה אולי קשרית האמצע הטובה בעולם, והייתה חלק משמעותי מנבחרת שסיימה שלישית בגרסת 2011 של הטורניר והדהימה את ארה”ב בדרך למדליית כסף באולימפיאדה האחרונה. כיום, היא נמצאת במרכזה של נבחרת קטלנית הרבה פחות, כשגם נילה פישר נמצאת בדמודומי הקריירה וגם לוטה שלין כבר לא בסביבה, אך היא לא תוותר על ריצה אחת אחרונה.

סטפני האוטון אמנם רק בת 31, אבל את המשחק הראשון שלה במועדון כדורגל היא שיחקה כבר בגיל 14, ועברה כבר שתי פציעות משמעותיות. הקריירה שלה היא ללא ספק אחת הארוכות והמתישות מבין כל השחקניות במונדיאל הזה. הנבחרת האנגלית, אותה הובילה בעזרת היכולות המגוונות שלה והמנהיגות שלה למקום שלישי סנסציוני במונדיאל 2015 ובכך הקפיצה את כדורגל הנשים האנגלי לרמות חדשות לגמרי, הופכת לפחות ופחות חשובה עבורה מאז המחלה העצבית הקשה בה אובחן בעלה – ופרישה לאחר המונדיאל הזה אינה מן הנמנע.

העזיבה של הדור הזה היא מעין בשורה טובה לענף – כי גם הן יודעות שענף כדורגל הנשים שהן עוזבות נמצא ברמה גבוהה בהרבה מהענף אליו הגיעו. ואולי זו העדות החזקה ביותר לכמה שכל אחת ואחת מהן משמעותית כל כך עבורו, ועבור כל מי שתשחק אחריהן.

הגדולה ביותר של שנות האלפיים. (Orlando City SC)

תגובה