גל גבוה

פעם אחת בלבד באולימפיאדות ששוחקו בעת החדשה נוגן ההמנון של מדינת ישראל. זה קרה כשהגולש גל פרידמן עמד על הפודיום באתונה בשנת 2004 וענד לצווארו מדליית זהב אולימפית (עם כתר נחמד כתוספת על ראשו).
אחד הספורטאים הגדולים בתולדות המדינה, זכה כבר להכרה אולימפית עוד בשנת 1996 כשהגיע למקום השלישי במשחקים האולימפיים באטלנטה.

פרידמן עם המדליה (gary tv)
פרידמן עם המדליה (gary tv)

פרידמן נולד בכרכור וכיום מתגורר בקיבוץ שדות ים ליד קיסריה, שם הוא החל להתאמן בגלישה בהיותו בן 9 במועדון השיט שדות ים. עד מהרה הפך פרידמן לגולש המוביל של ישראל, כאשר דגם הגלשן הוחלף בשנת 1993 מדגם “לכנר” לדגם “מיסטרל”. מבנה גופו הצנום יחסית העניק לו יתרון בדגם החדש.

פרידמן זכה במדליית כסף באליפות אירופה בשנת 1995 ובמדליית הכסף באליפות העולם בבת גלים, חיפה שנה לאחר מכן. תודות להישגיו אלה הוא נבחר לייצג את ישראל באולימפיאדת אטלנטה 1996 וזכה במהלכה במדליית ארד. בכך היה לגולש הישראלי הראשון שזכה במדליה אולימפית והספורטאי היחיד במשלחת הישראלית שזכה במדליה באולימפיאדה זו. אך הישג השיא שלו (ושל כל ספורטאי אולימפי עד כה) הגיע כמעט 10 שנים אחרי, באתונה. 

פרידמן תמיד היה עוף מוזר בענף, כזה שפחות מתחבר לאחרים. זאת הסיבה שגם לקח לו זמן לחזור ולעסוק בשיט לאחר הפרישה וגם כאשר חזר, העדיף לאמן ילדים ולא כיוון, כמו רבים מחבריו בענפים האולימפיים, להיות מאמן בועד ולהוביל גולש או גולשת לעבר מדליה. גולש העבר, שחוגג 41, היה ונשאר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל בספורט האולימפי הישראלי. סופר את המערכת, אבל לא שוכח להיות הוא עצמו, גם אם זה בא על חשבון אחרים. בעידן שבו ספורטאים מדברים בעיקר ברשתות החברתיות, פרידמן היה עונה לטלפון גם חמש דקות לפני שהוא יוצא לשיוט באליפות העולם או אחרי שחזר מאימון קל בחוף ליד הבית.

הדפוס הזה חזר על עצמו גם כמאמן. הנה, לקראת המשחקים בריו פרידמן אימן את הגולשת מעין דוידוביץ’, שייצגה אותנו בברזיל. דוידוביץ’ היא טיפוס לא קל עם מאמנים ופרידמן הוא טיפוס לא קל באופן כללי. זה נגמר בפיצוץ, ופרידמן חזר לעבוד עם הילדים שלו בשדות ים ולהתעסק בביזנס הפרטי והטרנדי – הסאפ, בעוד השייטת בחרה לה מאמן זר מצרפת שיוביל אותה לריו.
אחרי הפיצוץ עם דבידוביץ' חזר לעבוד בעסקו הפרטי-הסאפ (rafi agiv)
אחרי הפיצוץ עם דבידוביץ’ חזר לעבוד בעסקו הפרטי-הסאפ (rafi agiv)
אחרי שפרש מגלישה ב־2008, היה טבעי שישתלב במערכת, אבל כמו שלא ידעו כיצד לאכול אותו כספורטאי, הוא זז הצידה כמאמן. הגישה שלו תמיד היתה לא מוכרת בספורט הישראלי. כשידע שלא יוכל להתמודד על הזהב, הוא ויתר מראש,אצלו זה היה או הכל או כלום, אין באמצע. 
בקרב הגולשים העולמיים, יש מי שטוען שאם פרידמן חוזר לכושר בגילו, הוא עדיין יכול להתמודד על מדליה בכל תחרות גדולה בעולם מול גולשים צעירים ממנו. הכבוד שרכש כגולש פעיל נשאר וכנראה יישאר עוד הרבה.
אין ספק שיש לנו דור חדש של גולשים מוכשרים, כאלו שיכולים להביא לנו מדליות וגאווה רבה לדגל, אך להישגים של גל פרידמן ולמוניטין שלו, כנראה הם לא יגיעו ויותר מזה, כנראה שנחכה עוד לא מעט שנים לאחד כזה שיתקרב אליו. מי יודע, אולי אחד הילדים שמתאמנים במים של שדות ים, תחת טיפוחו של פרידמן, ביום מן הימים יביא גאווה גדולה למדינה וגם אחת קטנה ומספקת למאמנו.
גם אם ספורטאי נוסף יביא לנו מדליית זהב אולימפית, גל פרידמן לנצח ייזכר כראשון שעשה את זה, הראשון שנתן את כל כולו גם כשזה לא היה נראה כך והכי חשוב, תמיד עמד על שלו ונשאר מי שהוא.
תמיד יזכר כראשון שהשיג מדלית זהב לישראל (חשבון הgoogle + של גל פרידמן)
תמיד יזכר כראשון שהשיג מדלית זהב לישראל (חשבון הgoogle + של גל פרידמן)
 נאחל לאחד מהגדולים שראה הספורט הישראלי מזל טוב והרבה גלים נוחים. גאווה ישראלית!

תגובה