בדרך שלי, תמיד

עידן ויצמן אף פעם לא היה כדורגלן שגרתי, תמיד הייתה לו את הדרך שלו להתנהל, לדבר, לתת דעה והוא תמיד עמד מאחורי האני מאמין שלו. ויצמן בדיוק סיים את ההרפתקה שלו באזרבייג’אן במדי סימורק זקאטאלה וכך נוצרה לה ההזדמנות לפגוש את הלגיונר הכי אקסצנטרי של הכדורגל השיראלי.

הפגישה עם ויצמן נקבעה בביתו, על הקירות תמונות שלו מכל מועדון בו שיחק, מין אלבום זכרונות שמקשט את הבית, אנחנו מתיישבים כשברקע מכבי חיפה ובני סכנין נלחמות על ניצחון בגביע הטוטו, הראיון מתקיים עם טלוויזיה דלוקה, חשוב לשנינו לעקוב אחרי המשחק.

עידן, כרגע אתה ללא קבוצה, מה הכיוון? ליגת העל? חו”ל? יש מספיק קבוצות בליגת העל שזקוקות לבלם ועידן ויצמן זהו בהחלט שם שמתאים לרמה.

כרגע הצעות קונקרטיות יש רק מאזרבייג’אן, היו גישושים נוספים, גם מליגת העל אבל אני בראש ובראשונה חושב על המשפחה שלי, על הפרנסה שלי ועל מה שבעצם אני, בעזרת עבודה קשה, בניתי לעצמי את השם שיצרתי לעצמי. אני לא אקפוץ על כל הצעה שעפה לכיווני. כרגע אין הצעה שהיא מספקת אותי כי גם יש הרבה כדורגלנים צעירים או כאלה שבאו מליגות נמוכות שמוכנים לשחק בסכומים נמוכים וראשי המועדונים כנראה מעדיפים לשלב אותם בזמן שכדורגלנים ותיקים יותר, אני ביניהם, שיכולים לתרום מהניסיון , יושבים בבית.

ספר לי קצת על סימורק, מה בדיוק קרה שם שמצאת את עצמך ללא קבוצה.

כשהגעתי לשם ראיתי שאני מגיע למועדון מסודר, היינו אולי המועדון שמנוהל הכי טוב במדינה, יותר מהאלופה אפילו. בשלב מסוים הכל התהפך, פתאום לפני 5 חודשים לא נכנסה משכורת. זה נורא הפתיע אותנו אבל נשארנו אופטימיים, “קורה” אמרנו לעצמנו. המשכנו לשחק כאילו שלא קרה כלום ופתאום הנשיא הודיע שהוא עוזב ולא היה מי שייתן לנו פתרונות ותשובות מתי ייכנס הכסף. היה שלב שהתחלנו להבין שלא נראה משכורות עד סוף העונה והודיעו גם לזרים שמבינים אותם ושמי שרוצה לעזוב לא מחזיקים אותו בכוח. היינו עשרה זרים ובמשחק הבית האחרון של העונה היינו רק 2, אני ועוד בחור. שיחקנו מול הקהל הביתי, אמרנו לאוהדים תודה על התמיכה ברגע הקשה וזהו. לשני משחקי החוץ שנותרו הקבוצה עלתה עם מקומיים ושחקני מילואים. היה עוד שביב קטן של תקווה שהכל יסתדר אבל הקבוצה הורדה סופית לליגה השנייה, אנחנו משכורות עדיין לא ראינו (כבר חמישה חודשים) אבל שוב, למרות המצב הלא קל אני חוזר ואומר שלא אקפוץ על ההצעה הראשונה שתגיע לכיווני.

לפני שנתיים כשהחלטת לעבור לסימורק, מה היה השיקול שלך, ז”א נתת עונה לא רעה בכלל במדי סכנין ואז הגעת לאזרבייג’אן לקבוצה די בינונית.

במהלך הקריירה שלי קרו רק פעמיים שלא הייתי במועדון כלשהו בקדם-עונה. השנה ולפני שנתיים. באוגוסט לפני שנתיים הגיעה ההצעה מסימורק והיא הייתה ההצעה הטובה ביותר עבורי כלכלית, שוב זהו נושא מאוד חשוב אצלי כי זאת הפרנסה שלי. שאר ההצעות שהיו לי באותו זמן היו או נמוכות יותר כספית או דרשו ממני דברים שלא הסכמתי להם. ההחלטה להגיע לסימורק הייתה בין ההחלטות הטובות ביותר בקריירה שלי.

במדי סימורק-צילום אתר רשמי
במדי סימורק-צילום אתר רשמי

איך הייתה החוויה שם? בעיקר בתור ישראלי שמגיע למדינה מוסלמית. למרות שאין שם לחץ דתי ברחובות, זה עדיין לא הדבר השגרתי ביותר עבור ישראלי לצאת פתאום לאזרבייג’אן.

דבר ראשון שעשיתי כשהגיעה ההצעה שלהם זה לפתוח גוגל ולראות איך מתנהלת המדינה. לאט לאט הבנתי שאין ממה לחשוש. הייתה לי גם נחיתה רכה בזכות זה שבמקרה על המטוס שלי בדרך לשם היה את הרב של בית חב”ד והוא עזר לי להתאקלם. הייתי בן בית אצלו וכמובן שבשבתות כשאני הייתי הולך אליו עם כיפה על הראש והוא עם הלבוש המסורתי שלו צועדים ביחד ברחובות ולא מסתכלים עליך עקום, כולם התייחסו אליי יפה, אנשים די אדישים האזרים. מקסימום שואלים על הסכסוך עם הפלסטינים זורקים קצת “אבל למה אתם עושים ככה וככה” ואז אתה מסביר להם “רגע אבל זה כי הם עשו ככה וככה” והם אומרים לך “אההה” וממשיכים האלה.

ובכל זאת היו מקרים בודדים שנתקלת בעוינות מסויימת, אולי משחקן יריב?

שחקן דווקא היה, טראש טוק רגיל תוך כדי משחק, ניסה להוציא אותי משלוותי ולא הצליח. היה גם מקרה עכשיו שרצו שאשחק בחזאר לנקראן שנמצאת 50 ק”מ מהגבול האירני ובעדינות רמזו ליו”ר שלהם שזה לא רעיון טוב להביא ישראלי כל כך קרוב לשם.

אחת הסיבות שעידן ויצמן הוא יוצא דופן זה שאתה לא אחד שנדחף בתקשורת על ידי “מקורבים” ולא מככב במדורי הרכילות, פשוט בא עושה את העבודה והולך. דבר נוסף הוא הפעילות ברשתות החברתיות שלך, אתה לא ממש מפחד לתת את הדעה שלך גם אם היא חותכת. לדעתך זה משך אותך מתישהו אחורה? הפריע להתקדם?

לפי איך שראיתי שדברים מתבצעים בכדורגל הישראלי העובדה שאני לא נדחף על ידי “מקורבים” כמובן שגרמה לי להתקדם פחות אבל אני לשנייה לא מתחרט על איך שאני מתנהל כי אני לא אלקק לאף אחד, אני אעשה הכל בדרך שלי, הישרה, בלי קומבינות ואני לא מאמין בלדרוך על מישהו כדי להצליח. הגעתי בדרך שלי לחמש עונות בליגת העל, עוד 2 עונות בחו”ל ואני אמשיך כך עד הסוף. לגבי הטוויטר שלי, אז אני מקווה שאנשים מבינים שרוב הדברים שם בהומור ומה שלא בהומור וזאת הדעה שלי אז כמובן שאפשר לקבל אותה ואפשר שלא אבל מי שפוסל אותי רק כי נעלב מביקורת שהפנתי או ממה שכתבתי או אמרתי רק עושה לי טובה שלא לוקח אותי כי הגיע הזמן שבכדורגל שלנו יפנו לשחקנים על סמך היכולת שלהם נטו ולא מה הם אמרו, עשו, חברים של מי הם ומקורבים של מי.

באחד הריאיונות שלך הבנתי שאתה אוהד את הפועל חיפה, את הקריירה התחלת דווקא במכבי. לא היית רוצה לחזור לאחת החיפאיות?

כן, התחלתי במכבי ואז בנערים אמרו לי שאני לא מספיק מהיר ולא מספיק פיזי כדי להצליח. בקצרה, עברתי לנווה יוסף חיפה ומשם הקריירה שלי עלתה. לגבי הפועל, הייתי אוהד שלהם בגיל קטן, יצא לי לשחק שם רק חצי שנה לצערי אבל לשמחתי הצלחתי להבקיע במדיה גם אם זה “רק” היה בגביע הטוטו, גול זה גול. אם הפועל ירצו אותי אני אשמח לחזור.

מיהו עידן ויצמן?

וואו שאלה קשה! בנאדם נורא פשוט שלא מחפש הרפתקאות מחוץ לכדורגל. בכדורגל עצמו הוא מחפש אתגרים, להגיע לקבוצה ולהשיג איתה יותר מהישג השיא שלה. עידן ויצמן הוא בנאדם די אדיש, זקן באופי, איש משפחה שלא מבלה, לא שתה בחיים ולא עישן, “ילד טוב” תמים שכזה. הילד שלי הפך אותי עוד יותר לבנאדם ביתי ורגוע.

צילום: טוויטר
צילום: טוויטר

עזבת את הכדורגל הישראלי לפני שנתיים, בטוח שעקבת מאזרבייג’אן ועכשיו כשאתה פה. האם התקדמנו מאז?

האמת שזה די נשאר אותו דבר מבחינת הליגה ובכללי אני זוכר עונות יותר איכותיות בליגת העל. מכבי האלופה וחוץ מעוד 2-3 קבוצות כל השאר עד לסוף של התחתית די שוות. לצערי יש הרבה שחקנים טובים שיכולים לתרום לרמה של הליגה שיושבים בבית.

אני רוצה להתייחס לנבחרת רגע. בזמן שהבוגרת לא ממש מגיעה להישגים דווקא הנבחרות הצעירות יותר מביאות הישגים יותר משכנעים. מה הסיבה לכך? האם זה כי בגיל צעיר כולם מתחילים שווה בשווה ואז בבוגרים משהו משתנה?

שלא תהיה טעות, שחקנים ממדינות טופ אירופאי בכל הגילאים כמה רמות מעל הכדורגלן הישראלי באותו גיל. מדינות ממה שנקרה לו לרגע “דרג ב” דוגמת אוסטריה, איסלנד, דנמרק וכו’ בגילאי נוער אין הבדל גדול בכלל, אבל להם יש כלים יותר טובים בשביל להצליח. קומפלקסים איכותיים יותר. אני בקבוצה צנועה באזרבייג’אן למשל נהנתי ממתקנים יותר טובים ממה שהיו לרשותי בארץ. זה גם קשור למנטליות כי כשהנבחרת מקבלת משחק אם היא מפסידה זהו זה סוף העולם ואין לנו סיכוי. ואם היא מנצחת אוטומטית קובעים שאם לא נעלה לאותו טורניר זאת בושה. הכל שחור או לבן. מדברים גם הרבה על “הכדורגלן הישראלי העצלן”, הוא לא עצלן, פשוט אין לו את הכלים להצליח כמו לשחקן בחו”ל.

יש לנבחרת הבוגרת עדיין סיכוי לעלות ליורו?

האמת ישר איך שהגרלנו את הבית הזה אמרתי שלסיים מקום רביעי זאת לא בושה. בלגיה מעצמת כדורגל, ווילס מתפתחת בזכות שחקנים מעולים, בוסניה הייתה במונדיאל וגם לה יש סגל נהדר. על פי התוצאות שכרגע היו והמשחקים שנותרו יש לנו סיכוי לעלות לפלייאוף אבל צריך לזכור שגם שם קל לא יהיה. משחק המפתח הוא מול ווילס בחוץ. אני דווקא מרוצה מהגרלת מוקדמות המונדיאל כי ישר כולם קבעו שאין לנו סיכוי בגלל ספרד ואיטליה, דווקא במצב הזה יהיה שקט לעבוד ולך תדע אולי גם להפתיע.

מה דעתך על האירועים שקרו לכדורגל הישראלי באירופה בחודש וקצת האחרונים, במחנה האימונים של הפועל תל-אביב, באירועים בבלגיה במשחק של בית”ר ושרלרואה (פגיעה בשוער של הבלגים), במשחק של אשדוד בבולגריה (שחקני אשדוד הותקפו על ידי אוהדים מקומיים)

לגבי בית”ר: אני אומר לך עכשיו כשחקן, אבוקות ביציע זה מחזה מטריף שפשוט כיף לראות, ממלא אותך אנרגיות וגם נהוג בעולם. הבעיה שלי הייתה ברגע שהאבוקה הראשונה נגעה בכר הדשא, כמובן שהפגיעה בשוער לא הוסיפה.

לגבי אשדוד: טבעי שקבוצה של אייל לחמן תשחק קצת אגרסיבי (מחייך) אבל מהסרטונים שפורסמו אפשר לראות שלמרות שהשחקנים של סופיה לא מרוצים מהמשחק האגרסיבי אחרי כמה לחיצות ידיים העניינים נרגעים ואז פורץ לדשא קהל שיכור ובמזל זה לא נגמר באסון. אני חושב שמי שאמור להעניש את אוהדי צסק”א בין אם זאת אופ”א או ההתאחדות הבולגרית חובה עליו לעשות זאת ולתת עונש כבד ולגנות את ההתנהגות הזאת.

אם שחקן שמכיר אותך מהתקופה באזרבייג’אן פתאום ירים אליך טלפון ויגיד “היי עידן, קיבלתי הצעה מליגת העל הישראלית, האם כדאי לי לבוא”? אתה תמליץ לו?

אספר לך מעבר לזה. בגלל שחבריי לקבוצה נתקלו במצב לא נעים יחד איתי עם כל הבלגן שנהיה שם הצעתי לכמה מאמני ליגת העל שחקנים מסויימים שיכלו לשדרג את המועדון שלהם בעמדות הלקויות. חלק מהמאמנים פסלו את הרעיון ישר, חלק אחר לא הסתדר עם הדרישות הכספיות של אותם שחקנים, ככה בסופו של דבר כלום לא יצא לפועל אבל כן הייתי ממליץ. גם צ’ראן ואיסיאקו ששיחקו בליגת העל והיו איתי באזרבייג’אן שיבחו את ליגת העל באוזני חבריהם.

לסיום ברשותך נעשה היכרות קצת יותר לעומק עם עידן ויצמן. אני אשאל שאלות קצרות עם תשובות קצרות.

קבוצה אהודה בחו”ל: גדלתי על מילאן בצעירותי, ה-4:0 על ברצלונה.

שחקן אהוב בכל הזמנים: סטיבן ג’רארד וצ’אבי אלונסו

מודל לחיקוי: אני אומר לו את זה מלא פעמים, דקל קינן! הוא פשוט סמל למוסר עבודה.

אם לא כדורגלן: באמת שאין לי מושג, מגיל 0 אני עם כדור.

קבוצה בה היית רוצה לסיים את הקריירה: יש 3. הפועל חיפה, כי נשארתי אוהד וגם בשביל החוויה המתקנת. עירוני נשר, הקבוצה של עיר הולדתי, גם אם אגיע לשם בגיל 34 ארגיש שחקן בית. השלישית דווקא נשמעת בתור האופציה הכי ריאלית, קבוצת אוהדים כלשהי, “קטמון”, “נורדיה”, “מ.ס. רובי שפירא” פרוייקטים נחמדים שממש אהבתי יכול להתאים לי לשחק שם.

סרט אהוב: “חי פעמיים”

השחקן הכי מוכשר ששיחקת איתו (לא חובה שהוא מימש את מלוא הפוטנציאל שלו) עם דגש על “לא מימש את מלוא הפוטנציאל” אבל באמת אחד שהשאיר אותי עם “וואו”, דידי אונגר.

הדבר הכי משוגע שתהיה מוכן לעשות אם תזכה באליפות: באמת שזה הדבר שהכי מנוגד אליי אבל-להשתכר ואולי אפילו לעשות קעקוע שמציין את האירוע.

המאמן שהכי נהנת לעבוד איתו: קודם כל, ירון הוכנבוים שהיה הראשון שנתן לי צ’אנס בבוגרים. שנית, ניצן שירזי ז”ל. סיפרתי לך שפתחתי לא טוב את העונה בהפועל חיפה, נפצעתי והם רצו קדימה עם 2 בלמים אחרים. באמצע העונה פניתי לניצן ז”ל וביקשתי להשתחרר כי רציתי לשחק. הוא ענה לי “אתה יודע שאני בקלות יכול להשאיר אותך פה, שחקן כמוך שמאיים על שחקני ההרכב מהספסל זאת תחרות בריאה וכל מאמן היה רוצה את זה אבל אני מבין אותך, את הרצון שלך לשחק ככה שלך ותצליח”.

מוטו לחיים: “תהיה מי שאתה, לך בדרך שלך, תהיה ישר ולא צבוע ותעשה מה שאתה מאמין בו”.

 

תודה רבה לך עידן ושיהיה בהצלחה.

 

Comments (1)

  1. תותח!!

השאר תגובה