Untitled-1

“אני בטוח ב100% שהענף הזה יכול לסחוף אחריו המון קהל ועניין בישראל”- ראיון עם שחקן נבחרת ישראל בכדורגל אולמות דן בר-אל

בזמן שנבחרת ישראל למכביה בכדורגל אולמות שיחקה את משחקיה, הצלחתי לתפוס את שחקנה דן בר-אל לשיחה על עצמו, הענף ועוד.

מי אתה? מאיפה אתה? בן כמה? איפה משחק? כמה שנים אתה משחק?

“דן בר-אל, נתניה, בן 24. משחק בינשופי אס”א ת”א סגנית האלופה (והאלופה בעונה הקודמת). התחלתי לשחק פוטסל מגיל 15 באותה קבוצה שאני משחק עד היום במקביל שיחקתי גם כדורגל בדשא עד שהחלטתי להתמקד רק בפוטסל”

איך הגעת בעצם לכדורגל אולמות?

“אבא שלי, טל בר-אל, היה מהדור הראשון ששיחק את המשחק הזה בישראל והיה אחד השחקנים המובילים בענף. הוא זכה בהרבה אליפויות עם ינשופי ת”א, אותה קבוצה בה אני משחק. מגיל מאוד צעיר הייתי מגיע איתו לאימונים ומשחקים, ובעצם גדלתי בסביבה הזאת של הפוטסל. בגיל 15 חיפשתי מסגרת נוספת לשחק בה ואבא שלי עשה את החיבור. אפילו יצא לי לשחק עם כמה שחקנים שעוד שיחקו יחד איתו”.

מתי קיבלת את הזימון הראשון לנבחרת ישראל ואיך הרגשת?

“את הזימון הראשון לנבחרת קיבלתי לפני שנתיים לפני טורניר מוקדמות אליפות העולם. באותה תקופה לא הייתי שחקן מוביל בקבוצה שלי, והזימון מאוד הפתיע אותי. לצערי באותה תקופה לא הצלחתי להשתלב בסגל הסופי לטורניר, אבל ההכנה והאימונים עם הנבחרת עזרו לי להבין שאני צריך להשתדרג מאוד מבחינה פיזית ובהבנת המשחק. לשמחתי לאחר שנתיים של עבודה קשה וצבירת ניסיון בליגה הישראלית ובליגת האלופות, קיבלתי שוב זימון לנבחרת ישראל לקראת מכבייה 2017. הפעם הצלחתי להשתלב בסגל לטורניר, ולדעתי אפילו הצגתי יכולת לא רעה.”

איך היחסים בחדר הלבשה בנבחרת? היה נראה על המגרש שאתם די מגובשים.

“הפוטסל בישראל הוא ענף מאוד משפחתי, כולם מכירים את כולם, וכולם שיחקו עם כולם בסיטואציה מסויימת – ככה שהחיבור והגיבוש בין השחקנים בנבחרת הוא מאוד טבעי. הייתה אווירה מצויינת, והיה שילוב מעניין של שחקנים ותיקים וצעירים. אני יכול להגיד שמבחינה אישית במהלך ההכנות והטורניר עצמו למדתי המון משחקנים כמו יהודה זיסמן ואדם כהן שמשחקים בנבחרת שנים רבות.

איך בעצם עובדת השיטה בכדורגל אולמות לאלו שלא מכירים והאם יש מחלקות נוער בארץ לענף?

“בישראל הליגה בכדורגל באולמות פועלת תחת ההתאחדות לכדורגל. לליגה רשומות קבוצות פרטיות כמו מכבי ת”א וראשון לציון, וגם קבוצות “סטודנטים” ששייכות לאס”א כמו אס”א בן גוריון או אס”א טכניון. העונה היו שתי ליגות, כשהליגה העליונה כללה 21 קבוצות. הקבוצות חולקו ל3 בתים לפי מיקום גיאוגרפי, כשבסוף שלב הבתים היה פלייאוף שהתחיל ברבע גמר. בגמר היה דרבי תל אביבי בין מכבי ת”א לינשופי ת”א. לצערי מכבי היו טובים יותר וזכו באליפות, וייצגו אותנו בליגת האלופות בחודש אוגוסט, לגבי המשחק עצמו, החוקים מעט שונים מכדורגל – הזמן לדוגמא הוא 40 דק’ נטו, כלומר בכל עצירה של המשחק הזמן עוצר (כמו בכדורסל). המטרה היא שקבוצות לא יבזבזו זמן והמשחק יהיה מהיר ודינמי. יש גם 4 שניות לחדש את המשחק כאשר הכדור יוצא לאאוט. כדי שהמשחק לא יהיה יותר מדי מסוכן, בכל מחצית נספרות עבירות קבוצתיות כאשר מהעבירה ה6 והלאה הקבוצה נענשת בדאבל פנדל (מ-10 מ’, פנדל רגיל 6 מ’), לגבי מחלקות נוער, למיטב ידיעתי לאף קבוצה אין מחלקה מלאה מגילאי ילדים ועד גיל נוער. יש המון קבוצות בגילאים יותר צעירים, אבל לצערי אין המשכיות והשחקנים הטובים עוברים לשחק כדורגל…”

בתור שחקן כדורגל אולמות בישראל מה השאיפה/פסגה בענף הזה באיזו מדינה זה הכי נחשב לשחק בה?

“לצערי הענף בישראל הוא לא מקצועני ב-100%. אף אחד בישראל לא מתפרנס מזה ולכן השאיפה האישית היא בעיקר להשתפר כשחקן כדי לקחת הרבה אליפויות, לייצג את ישראל בליגת האלופות ולהתקדם עם הנבחרת. הליגות המובילות כיום בעולם הן ספרד, פורטוגל, איטליה. הפוטסל בדרום אמריקה גם חזק מאוד. בכלל בעשור האחרון הפוטסל נמצא בתנופה עולמית אדירה, משחקים ברחבי העולם נערכים לעיני עשרות אלפי צופים. הרמה מדהימה והענף נהיה מקצועני לחלוטין כמעט בכל מדינה. אני מקווה שגם בישראל בעתיד הקרוב יקחו את העניינים לידיים ומישהו ינסה להרים את הענף הזה כי זה ספורט מ-ד-ה-י-ם.”

משחק מהיר טכני וטקטי שווה לנסות (צילום: שי צוברי)

אם צריך לתת לך ספורטאי אחד לבחור בין אם זה מהכדורגל שכולנו מכירים ל-futsal מי המודל לחיקוי שלך?

“למרות שאלה שני ענפים שונים, קשה לנתק בין הכדורגל לפוטסל אז ברשותך אבחר אחד מכל ענף. בכדורגל ללא ספק אנדרס אינייסטה. לדעתי הוא גאון כדורגל, אמן. המסירות שלו וההשתחררות שלו מהשומרים לדעתי זה לא פחות מיצירת מופת, משהו שמיליוני אנשים ברחבי העולם לא יכולים לעשות. יש המון דברים שהוא בפרט ובארסה בכלל עושים במגרש הגדול שמאוד מזכירים תנועות ומהלכים של פוטסל, בפוטסל אני משתדל ללמוד המון משחקן ברזילאי בשם רודריגו קמארגו. הוא לא מהשחקנים המוכרים ביותר בענף, והוא משחק בליגה היפנית. אבל מבחינת המבנה הפיזי שלו הוא מאוד דומה לי ולכן אני חושב שאני גם יכול לעשות דברים שהוא עושה על המגרש”

למה לדעתך ה-futsal לא מקבל חשיפה תקשורתית בארץ שלנו?

“זאת שאלה שאין לי תשובה אליה, צריך להפנות אותה לגופי התקשורת… היו שנים שהיו שידורים ישירים של משחקים ותוכניות סיכום מחזור, והמון אנשים עקבו וגם הגיעו למגרשים. לצערי משום מה בשנים האחרונות זה הפסיק לחלוטין. אני חושב שחשיפה תקשורתית יכולה לתת דחיפה מאוד גדולה לענף, וזאת תהיה עסקה טובה לשני הצדדים כי יש הוכחות מכל רחבי העולם שהענף הזה הוא סופר מעניין. מי שישדר – ירוויח. כשחושבים על זה, אנחנו מדינה של חולי כדורגל! ומה יותר טוב מגרסה משופרת של כדורגל? קצב מהיר, המון שערים, המון שחקנים טכניים… תענוג, אגב, במכבייה האחרונה היו המון צופים שהגיעו לאולמות לצפות בפעם הראשונה והתלהבו מאוד מהמשחק. הרבה פנו אלינו בדיוק עם אותה שאלה שאתה הפנית, למה המשחקים לא משודרים ומדוע אין יותר חשיפה?”

את המכביה סיימתם במקום ה-4 אחרי שהובלתם כבר 3:1 והייתם כל כך קרובים לארד מה לדעתך קרה שפתאום איבדתם את המשחק?

“זה מאוד טרי והתחושות עדיין מאוד כואבות, אני צריך לראות את המשחק כדי להבין מה בדיוק קרה שם. ירדנו למחצית ביתרון 3:1 ועם תחושה שאנחנו מאוד קרובים לתת את הרביעי והחמישי ולסגור את הסיפור. הגענו למשחק עם סגל מאוד קצר, 7 שחקנים, בגלל פציעות וצהובים. במחצית הראשונה איבדנו עוד שני שחקנים שנפצעו ונאלצנו לשחק במחצית השניה עם מחליף אחד. זאת בטוח אחת הסיבות שקרסנו, אבל בכל זאת זה מאכזב מאוד והיינו צריכים לנצח את המשחק”

נתן קמפיין יפה יחד עם הנבחרת, הם היו נגיעה מהארד (צילום: יוקי לוי)

האם לדעתך יש לענף פוטנציאל בארץ? אם כן, אילו צעדים יצטרכו לנקוט בהתאחדות ובמשרד התרבות והספורט כדי למנף את זה?

“אז כמו שאמרתי, אני בטוח ב100% שהענף הזה יכול לסחוף אחריו המון קהל ועניין בישראל. זה מצליח בכל העולם, אז בישראל חולת הכדורגל זה יצליח בוודאות. קטונתי מלייעץ להתאחדות ולמשרד התרבות והספורט, אבל אין ספק שכדי להתחיל לייצר עניין צריך קודם כל לשדר ולחשוף את הענף בפני הקהל. אני יכול להגיד שהשנה נפתח לקבוצה שלי עמוד פייסבוק והמהלך השולי הזה הצליח לייצר הרבה סקרנות בקבוצה ובתוצאות.”

תגובה