NWSL: זה זמן פלייאוף
יאן מלניקוב 15 באוקטובר 2019
כדורגל
1 דק׳ קריאה
חייבים להודות בכך: ה-NWSL לא מגיעה לחלקיק מהפוטנציאל שלה כמעט באף שלב. כדי לראות את זה, לא צריך להסתכל על תמונה רחבה יותר מזו של שחקנית העונה בעולם מטעם פיפ"א. היא זכתה בכבוד הזה כביטוי של מעמדה כסמל של כדורגל הנשים, ולא של ביצועיה על הדשא. הסיבה היא פשוטה: ראפינו שיחקה 8 משחקים רשמיים בלבד בשנת 2019 ערב טקס הענקת הפרס. את החודש וקצת הראשונים של העונה הפסידה עקב פציעה, את החודשיים הבאים העבירה במדי הנבחרת – במשחקי ההכנה ובמונדיאל. פציעה שספגה במהלך המסע המוצלח להגנה על פסגת העולם השאירה אותה בצד לחודשיים נוספים, ואת הופעתה הראשונה במדי סיאטל* לשנת 2019 קיימה בשמיני בספטמבר.
ההעדרויות של ראפינו, השוערת לידיה וויליאמס והקשרית הנהדרת ג'סיקה פישלוק, בין היתר, לא עצרו את הריין (Reign) מעלייה לפלייאוף, אבל זו לא הנקודה כאן. ראפינו, כמו מעל 50 שחקניות אחרות בליגה, פספסה חלק משמעותי מעונת 2019, פשוט כי ה-NWSL משוחקת בזמן מונדיאל. התופעה צפויה לחזור על עצמה בעונה הבאה, שהיא כזכור שנה אולימפית. אפילו בלי השחקניות הבינלאומיות, עדיין מדובר בליגה מאוזנת, חזקה ומרתקת. אך היא לא רק מפסידה רייטינג או איכות על המגרש באופן קבוע, גם יחסי הכוחות בליגה מתערבבים לתקופות ארוכות – מספיק לראות את יוטה, שהתקופה שלה בלי רייצ'ל קורסי ובקי סאוורברון בהגנה ובלי כריסטן פרס בהתקפה אולי עלתה לה בהופעת פלייאוף. אם התאחדות הכדורגל האמריקאית באמת רוצה לקדם את הענף ולא להשאיר אותו מספיק שימושי כדי להרוויח על הגב שלו, שינוי משמועותי שיביא את הליגה לסטנדרט ההולך ונוסק של הליגות באירופה חייב להגיע בקרוב מאוד.
* הקבוצה עזבה באופן רשמי את סיאטל והורידה משמה את שם העיר, אך הליגה עדיין משתמשת בקיצור SEA עבורה. מטעמי נוחות, גם אנחנו נקרא לה כך
אין ספק לגבי זהותה של מאכזבת העונה, אפילו לא קרוב לכך. למרות התמיכה ממועדון הגברים והחתמת כוכבות כמו מרתה ואלכס מורגן, האורלנדו פרייד פשוט לא הצליחו לתפוס תאוצה מאז שהצטרפו לליגה לפני שלוש שנים. למרות אצטדיון גדול ומרשים ושאיפות בשמיים, הפרייד לא הצליחו להתקרב לכמויות הקהל של פורטלנד או לכמויות הנקודות שלה. בשלוש מתוך ארבע העונות שלה סיימה אורלנדו בשלישייה האחרונה בליגה, ועונת 2019 הייתה בקלות החלשה מכולן. הניצחון הראשון שלה הגיע במשחקה העשירי, מול קבוצה שגם כן הגיעה למפגש ללא ניצחונות, ומשער עצמי בדקה ה-81.
ההתקפה של אורלנדו הייתה זו שהתקשתה לתרום בשלבים המוקדמים של העונה ולא ממש התאוששה בהמשך, אך לבסוף זו הייתה ההגנה שבלטה בחסרונה. למרות שמות כמו אלנה קנדי, שלינה זדורסקי, אלי קריגר והשוערת אשלין האריס, אורלנדו ספגה 53 שערים במהלך העונה, 17 יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. 16 נקודות בלבד ומקום אחרון בליגה, מתחת למועדון כמו סקיי בלו שהיה על סף קריסה ממש לא מזמן, זו לא סתם אכזבה. זה כישלון תחרותי ברמה שקשה לדמיין, ושעוד יותר קשה לתקן.
מי עדיין לא סיים את העונה?
בנבחרת, מקומה של אלי לונג בסגל אפילו שנוי במחלוקת. אבל עם הפציעות של ראפינו ופישלוק, היא נאלצה להחזיק את הקישור ואת שאר הקבוצה למשך חלקים נרחבים מהעונה. כל משחק בו הייתה עם הקבוצה ולא עם הנבחרת היה משמעותית טוב יותר עבור סיאטל, והתרומה של לונג בכל חלק במגרש הייתה קריטית לעלייה לפלייאוף. הקשיחות והנחישות של שאר הקבוצה הייתה קריטית לא פחות, ובשילוב עם קצת מזל התבטאה בישורת האחרונה של העונה. שער שוויון בדקה ה-92 מול וושינגטון, ולאחר מכן שער ניצחון בדקה ה-86 על יוטה סגרו את הקרבות הישירים על המקום האחרון בפלייאוף, מעל שלוש הגדולות. כעת מחכה לסיאטל המשימה הקשה מכולן, וגם כל הקשיחות והנחישות בעולם עשויות לא להספיק.
למשך חלק נרחב מהעונה הייתה פורטלנד לקבוצה הטובה בליגה, ונראתה כאילו לקחה את המעמד הזה חזרה מידיה של צפון קרוליינה הנהדרת. תשעה מעשרת המשחקים הנצפים ביותר העונה היו באצטדיונה של פורטלנד, שגם שברה שיא למשחק אחד (25,218) וממוצע לעונה (20,098). השערים הגיעו כמו הקהל, ולא היה כוח שיעצור את פורטלנד ממגן NWSL (אליפות העונה הסדירה) ראשון מזה שלוש שנים. אלא שקרוליינה החלה להתעורר ולנשוף בעורפן של הת'ורנס, וכשהגיע ספטמבר, הכל התפרק: בחמשת המשחקים האחרונים צברה פורטלנד ארבע נקודות בלבד, כולל הפסד ביתי 6:0 לקרוליינה, ולא איבדה רק את המקום הראשון. לראשונה מאז 2014, פורטלנד תשחק חצי גמר פלייאוף מחוץ למגרשה הביתי.
מלכת השערים (סאם קר, 18) שלוש עונות ברציפות שייכת, כמובן, לשיקאגו. היא מצטרפת לעוד חמש שחקניות נבחרת ארה"ב (אליסה נאהר, טיירנה דיווידסון, מורגן בראיין, ג'ולי ארץ וקייסי שורט) ולמלכת הבישולים של הליגה (יוקי נגסאטו, 8) כדי ליצור קבוצה חזקה בכל נקודה במגרש שלא התרחקה מהפסגה של הליגה באף שלב, ומגיעה לפלייאוף עם חמישה ניצחונות רצופים (בהם רשמה הפרש שערים של 12:2). לפורטלנד ישנו סגל חזק לא פחות אך מומנטום הפוך לחלוטין, וגם הקהל לא יהיה לצידן של הת'ורנס בחצי הגמר. הרד סטארס, לעומת זאת, הן אחת משתי קבוצות שמסוגלות להיעצר רק אחת על ידי השנייה.
השנייה היא קרוליינה, האלופה המכהנת ומלכת העונה הסדירה כבר שלוש שנים ברציפות. וכמו קבוצה שראויה לכתר הזה, היא ספגה העונה פחות מכל קבוצה אחרת (23 שערים) וכבשה 54, שזה 13 יותר מכל קבוצה אחרת. המערך מסקרן וייחודי (מעין "קופסה" בקישור, עם שתי קשריות אחוריות ושתיים התקפיות). הסגל הוא פשוט שרשרת כוכבות בינלאומיות בכל מקום במגרש. יותר מכך, מדובר בסגל הטוב בליגה גם ללא השחקניות הבינלאומיות. חמש שחקניות של הקורג' בישלו חמישה שערים ומעלה (לשאר הקבוצות יחד יש 3), ארבע מהן לא השתתפו במונדיאל (ג'יילין הינקל-6, לין וויליאמס, מריט מתיאס, קריסטן המילטון-5). מתוך חמישה שלושערים שהובקעו במהלך העונה, שלושה היו של קרוליינה (שלושער ורביעייה של המילטון, שלושער של ווייליאמס). מלכת השערים אמנם שייכת לשיקאגו, אבל סגניתה (לין וויליאמס, 12) והשלישית בטבלה (קריסטון המילטון, 9) שייכות לקרוליינה. או בקיצור – כדי להבין כמה דומיננטית קרוליינה, מספיקים כמה נתונים. כדי להנות ממנה באמת, מומלץ במיוחד לצפות בה. אולי אפילו נצפה בה זוכה בתואר שני רצוף.
