38 שנה בדרכו המיוחדת – יום הולדת ליותם הלפרין
איתי שוורץ 25 בינואר 2019
כללי
1 דק׳ קריאה
אתמול, חגג יותם הלפרין את יום הולדתו ה-38, אך בשונה מהשנים האחרונות, הפעם הוא חגג בתור מנהל מקצועי בקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים, לאחר שפרש מקריירה ככדורסלן מקצועי בסיומה של העונה שעברה. אילו הייתם נשאלים מי לדעתכם הוא הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר שיצא לכם לראות במהלך חייכם, כנראה ששמו של הלפרין הוא לא השם הראשון שהיה עולה לכם לראש.
במהלך הקריירה שלו, לא מעט טענו כי מדובר בשחקן שלא מממש את הפוטנציאל הטמון בו, שמו הוזכר רבות בהקשר של שחקן שלא מראה מספיק אסרטיביות ולא לוקח אחריות ברגעים המכריעים. שלא תטעו, מדובר באחד השחקנים הכישרוניים שידע הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות, נזקפה לזכותו קריירה מפוארת הכוללת שלל תארים בארץ ובאירופה וגם לא מעט רגעים מרגשים. אם כך, מדוע יותם הלפרין לא "נחשב" לאחד הגדולים ששיחקו כאן? הציפיות מהילד בן ה-17 שעלה לקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א היו בשמיים – אוהדי הכדורסל ציפו ל"עודד קטש הבא", מכונה משומנת של נקודות בכל משחק. אבל אז הגיע יותם הלפרין, שאומנם קלע לא מעט, אך הראה שהניצחון כקבוצה חשוב לו יותר ממספר הנקודות שהוא עצמו קולע בכל משחק.
בתחילת הקריירה, הלפרין היה שותף לשתי זכיות עם מכבי ת"א ביורוליג למרות שמיעט לשחק באותה תקופה כשחקן צעיר. בגיל 21, חתם הלפרין בליובליאנה הסלובנית לעונה אחת שבה הוביל את הקבוצה לזכייה בדאבל כשחקן דומיננטי. לאחר מכן ניסה את מזלו בדראפט ה-NBA, אך מצא את עצמו חוזר לקדנציה שנייה במכבי ת"א, הפעם לקח הלפרין חלק משמעותי יותר בקבוצה כשנכנס לחמישייה הפותחת והעפיל עם הקבוצה עד לגמר היורוליג ב-2008. לאחר כשנתיים במכבי ת"א, הוא חתם במועדון הכדורסל אולימפיאקוס שאיתו זכה בגביע היווני. הלפרין המשיך במסעו האירופאי כשעבר לשחק בקבוצת סנקט פטרבורג הרוסית ולאחר עונה אחת, חתם על חוזה בבאיירן מינכן. בקיץ 2013, חזר הלפרין ארצה כשחקן מנוסה, וחתם בהפועל ירושלים שם שימש כקפטן הקבוצה. הוא הוביל אותה לאליפות היסטורית וראשונה בתולדותיה בעונת 14/15, ולאחת נוספת בעונת 16/17.
יותם הלפרין היה שחקן מיוחד. הוא אולי לא היה ידוע בתור הקלעי הגדול ביותר שהיה, אבל הוא אופיין בשלל תכונות מיוחדות שנדיר למצוא אצל אחרים. הוא שחקן שהעדיף לנצל את כישרונו הרב בכדי לספק מסירה חכמה על פני עוד ניסיון של זריקה לסל – כזה ששהשפעה שלו גרמה לכל הקבוצה לשחק כדורסל חכם יותר. הוא שחקן ששם את חבריו לקבוצה לפניו תוך כדי שהראה מנהיגות על הפרקט ומחוצה לו. הוא מסוג השחקנים שכל מאמן אוהב – שחקן ללא אגואיזם, שרואה את מטרת הקבוצה כחשובה ביותר. "האופי שלו והדברים שהוא עושה על המגרש, יש לו דברים שפשוט אי אפשר ללמד" אמר חברו הוותיק ושחקן הכדורסל ליאור אליהו.
בראיון שנערך עם יותם הלפרין, שאל שרון דבידוביץ' איזו תכונה יותם הכי אוהב בעצמו – יותם ענה "נדיבות". כשנשאל מהי המילה אותה הוא הכי אוהב בעולם – ענה "לתת", וכנראה שיותם לא יכל לבחור שתי מילים מתאימות יותר בכדי לתאר את עצמו. הלפרין ניצל את מעמדו ככדורסלן ישראלי בכיר בכדי לשמח ילדים חולים מידי שבוע, ועם חלקם הוא עדיין בקשר יומיומי. הוא נענה בחיוב לכל עמותה התנדבותית כזו או אחרת שפנתה אליו, עשה את הדברים מכל הלב תוך כדי שנהנה מהזכות שניתנה לו לשמח, והפך לסמל של מעורבות חברתית בקהילה. "חיוך אחד מהם מספיק ליום שלם" אמר לאחר ביקור במחלקת הילדים בבית החולים תל השומר. רגע מרגש נוסף היה שניות לפני שהניף את צלחת האליפות הראשונה וההיסטורית של הפועל ירושלים, בזמן שעשרות אלפי אוהדים חיכו כ-72 שנה לרגע הזה, ניצל יותם את הבמה כשהזכיר את ליאל גדעוני ז"ל, אמיר ואלעד הירשנזון ז"ל, והכניס לפרופורציות כשהזכיר לכולם באותו הרגע מה חשוב באמת.
נכון, יותם הלפרין לא היה הקלעי הגדול ביותר שידעה ההיסטוריה הישראלית, אך מנגד זכה בתארים עם כל קבוצה בה שיחק בארץ ובעולם, וכנראה שהיום לא תמצאו כדורסלן ישראלי צעיר שיסרב לקריירה מופלאה כמו שלו. הוא הזכיר לנו שכדורסל הוא ענף ספורט קבוצתי ולא אישי, כשחשב תמיד על טובת הקבוצה גם אם ההשלכות הן שלא הוא זה שיככב בכותרת הראשית בעיתון של מחר. "לא הייתי עושה שום דבר אחרת", אמר. הוא שלם וגאה בקריירה ובדברים שעשה במהלכה ובצדק. בעולם הספורט הקר והתובעני שמתעסק בסטטיסטיקות אישיות, נתונים יבשים והישגים – אפשר להבין איך שחקן קבוצתי מסוגו של יותם הלפרין נבלע ולא "נחשב" לגדול מכולם, וכאן חשוב לי שתבינו, שאת יותם הלפרין לא עניין מה "נחשב" ומה לא, הוא פעל בדרכו הערכית והמיוחדת – הוא לא רצה להיות "עודד קטש הבא", הוא בסך הכל רצה להיות יותם.
