צלילי הרשת

יהלי סובול, הסולן של מוניקה סקס, אמר פעם בהופעה- "אומן לא טוב בגלל היכולת שלו, אלא בגלל ההשפעה שלו על התחום בו הוא עוסק". כמובן שסובול התכוון לתחום המוזיקה, אבל אותי המשפט לקח לתחום האומנות האהוב עלי- הכדורסל. נכון, כדורסל הוא ענף ספורט ולא סגנון אומנותי, אבל כשאני רואה משחקי כדורסל, אני רואה יצירות מופת. הצורה בה שחקנים זזים, קולעים ומביעים את היכולות האתלטיות שלהם, מאמנים שמציירים מהלכים התקפיים ויוצרים חומות הגנה, מראים שהענף יכול להיות אומנותי לא פחות מאף ציור או לחן שהאדם יצר.

לכן, הרכבתי רשימה של שחקנים ומאמנים, (אומנים אם תרצו) בעלי השפעה על הענף, ששינו אותו ונגיעתם בכדור הכתום תמיד מורגשת. את הרשימה הזו אקביל למוזיקאים ולהקות שונות, כדי להראות ששני תחומי האומנות לא שונים עד כדי כך. לפני שאתחיל חשוב לציין, כל השוואה היא עולם ומלואו ויכולה להיות נושא לכתבה שלמה אחרת, בכתבה זו אגע רק בקצה הקרחון. מעבר לכך, לרשימה אין סדר- מקום ראשון לא משפיע יותר ממקום שני, ניתן גם לומר שהרשימה לא שלמה, ותמיד אפשר להוסיף עליה עוד אומנים (מוזמנים לעשות את זה בתגובות). אם כך, בואו נתחיל.

מייקל ג'ורדן- הביטלס

בצד אחד עומד השחקן הטוב בכל הזמנים, בצד השני עומדת הלהקה שנחשבת על ידי רבים כטובה בכל הזמנים. גם אם אינכם מסכימים עם אחת מאמירות אלו, תסכימו שגם ג'ורדן וגם הביטלס נכנסים לרשימה של הטובים ביותר בתחומם. ב- 2010 מגזין המוזיקה ה"רולינג סטון", הכריז על הביטלס כלהקה הפופלרית בעולם. גם היום, עשרות שנים אחרי שיא הצלחתם, הביטלס עדיין מושמעים ומוכרים על ידי אנשים שאפילו לא חיו בתקופתם. בענף הכדורסל, כמעט ולא ניתן לערער על מקומו של ג'ורדן כשחקן הטוב בכל הזמנים, וגם במקרה זה המותג שמזוהה איתו מוכר עלי ידי רבים, אייר ג'ורדן. שליטתו המוחלטת בכדורסל האמריקאי של שנות ה- 90 מזכירה את שליטת הביטלס במוזיקה בשנות ה- 60. כמו כן, קווי הדמיון בין הלהקה והשחקן יכולים לעבור אל הייחודיות שהביאו לתחומם, אך זה נושא לכתבה שלמה נוספת.

לברון ג'יימס- אמינם

מי הראפר הטוב בכל הזמנים? טופאק? אמינם? 50 סנט? הנושא נתון לוויכוח, כמו השאלה האם לברון הוא השחקן הטוב בכל הזמנים. שני האומנים פרצו בסערה לתודעה האמריקאית, וגם שנים אחרי שהקריירות המקצועיות שלהם החלו, לא מראים סימנים של האטה ונשארים רלוונטיים. בנוסף, שניהם עבדו עם אומנים מצליחים נוספים בתחומם. את ההשפעות של לברון על הכדורסל האמריקאי אי אפשר לכמת, כמו שלא ניתן לכמת את ההשפעות של אמינם על המוזיקה בכללותה. דומיננטיות וסגנון שלא ראו כמותו, הם הדברים שהופכים את שני האומנים לכה ייחודיים ויחידים בדורם.

סטף קרי- ג'ימי הנדריקס

אגדות רבות יש על ג'ימי הנדריקס, חלקן נכונות וחלקן לא, דבר אחד בטוח לגביו- למרות יכולותיו הפנומנליות על הגיטרה, הוא מעולם לא היה אומן של טכניקה, אלא של סאונד. אפשר גם להגיד זאת על סטף קרי, שצורת הזריקה שלו שונה מצורת הזריקה המסורתית. על אף שביכולותיו מוטמעת טכניקה רבה, בזמן המשחקים נראה שהוא מאלתר ובוחר כיצד לפעול לפי המנגינה שמתנגנת בראשו. אצל הנדריקס, האגדות מספרות, כי מעולם לא היה מנגן את אותו הסולו פעמיים, ותמיד היה מאלתר ללא מחשבה קודמת. בתחילתם דרכם, שני האומנים לא קיבלו יחס, אך לבסוף כפו את עצמם על הענף, השפיעו עליו בדרכים רבות ושונות (כתבה שלמה נוספת) ומוכרים היום בין הטובים ביותר בתחום.

מייק דאנטוני- לו ריד

לו ריד הגדיל את המקום בו הרוק אנד רול יכול לפעול, השירים שלו מספרים על אנשים שסיפורם לא נשמע לעיתים קרובות, מכורים לאלכוהול וסמים ועל הכאב שעופף אותם. שיריו מעבירים את הסיפור בשמחה וקצביות, בשונה ממה שהיה מוכר עד הופעתו. מייק דאנטוני עשה זאת עם התקפת הקבוצות שאימן, במיוחד פיניקס סאנס ויוסטון רוקטס. בשתי הקבוצות דאנטוני נתן את המושכות לשחקנים שלא מימשו את מלוא הפוטנציאל שלהם, ולאחר הגעתו זכו בתואר ה- MVP. סטיב נאש וג'יימס הארדן חייבים למאמנם את התואר. שני שחקנים שהכירו בהם כטובים, אבל היה זה דאנטוני שהרים את רמתם, בעזרת שינוי מערכת ההתקפה בה פעלו והתאמתה אליהם. אצל נאש, היה זה המעבר למשחק מהיר יותר בעל חדירות בלתי פוסקות, בעוד אצל הארדן היה זה המעבר מעמדת השוטינג גארד לפוינט גארד וביסוסו של השחקן כמוביל הכדור הראשי.

יריבות הלייקרס והסלטיקס, מג'יק ובירד- טופאק וביגי

כמו בספורט, גם במוזיקה יש יריבויות, אחת מהן היא בין טופאק לביגי, שהביאה ליצירת שירים ויצירות אצל שני הצדדים (וגם סדרה חדשה בנטפליקס). מנגד, היריבות בין הלייקרס והסלטיקס העלתה את ה- NBA לגבהים חדשים, והציבה את הכדורסל כאחד משלושת הענפים הנצפים ביותר בארה"ב. היריבות בין הראפרים החלה, לאחר שטופאק האשים את ביגי בניסיון לרצוח אותו והסתיים במותם של שני הראפרים. המקרה לא היה כה קיצוני בצד של מג'יק ובירד, אך היריבות ביניהם אכן הייתה עוצמתית, כששני הצדדים הודו שהם עוסקים אחד בשני באופן קבוע לפני ואחרי משחקים, גם כשלא התמודדו אחד מול השני. היריבויות בין האומנים הפכו למזוהות איתם, וכאמור השפיעו על יצירותיהם.

ביל ראסל- ביונסה

בענף הכדורסל ביל ראסל נחשב לאגדה בחייו: שחקן- מאמן, שהיה למאמן השחור הראשון, בעל 11 האליפויות. מנגד, ביונסה גם היא אגדה בחייה, בעלת קריירה כחלק מלהקת הדסטני צ'יילס וגם כיחידה, שותפה לכתיבה והפקה של רבים משירייה והאישה השחורה הראשונה שזכתה בפרס מטעם הארגון האמריקאי לכותבים וסופרים. לשני האומנים יש כוח והשפעה רבה בתחומם, וזכו בפרסים רבים על עבודתם. ניתן לראות זאת בעבודה, כי ראסל הוא זה שמעניק את גביע האליפות לקבוצות בסיום הפלייאוף. בנוסף, הוא אחד מהאחראים הבלעדיים להצבתה של בוסטון סלטיקס כמועדון המועטר ביותר ב- NBA.

כאן מסתיימת הרשימה שלי, מוזמנים להוסיף, לחלוק ולספר לי בתגובות מה חשבתם. רק חשוב לזכור, כמו מוזיקה, גם כדורסל הוא תחום אומנותי, בו ספורטאים מביעים את הכישרון האומנותי שלהם.