עכשיו או לעולם לא
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
אין ספק שיובל זוסמן נמצא כרגע בכושר הכי טוב בקריירה שלו עד כה. אחרי קיץ חלומי שבו הוביל את הנבחרת לזכייה בלתי נשכחת באליפות אירופה לנבחרות עתודה, ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר. רק כדי לסבר את האוזן, הקודמים שזכו בתואר המצטיין אלו השחקנים האירופיים המובילים כיום כדוגמת מילוש, מירוטיץ', פאפאניקולאו והרשימה עוד ארוכה ומכובדת. שמות שלא צריך להיות עכבר כדורסל כדי להכיר. זוסמן ניצב בפני אופסיזן קריטי, כשלבסוף, למרות שהיה נראה כי הוא נחוש לעבור בהשאלה לעונת השתפשפות בקבוצה אחרת, נשאר נאמן לחוזה ומכבי השיגה את שלה, והכוכב הצעיר נשאר בת"א.
בואו נחזור רגע אחורה. נדמה שכבר כולנו שכחנו שבמאי האחרון בכלל היה נדמה שהעונה כלל לא תגיע לסיומה. הכדורסל הישראלי הפנים כי הוא נמצא במשבר. הליגה הושבתה, ישיבות וועדות הוקמו, נפלו, התפוצצו, (ובמקביל כמה מזרי הליגה העבירו בסיבוב זר קוצים ריחני), בקיצור, כאוס. עצרו כולם לחשוב, מאמנים, יועצים, שרים, יו"רים, אוהדים ושחקנים, מה מעמדו של הכדורסלן הישראלי? איך הגענו למצב שבו אין אף לא שחקן ישראלי אחד שבאמת מתאים לרמות הגבוהות? טענות, סיבות ותירוצים הועלו ללא הרף. כן חוק רוסי, לא חוק רוסי, מספר זרים, קנסות, בונוסים, צעירים או מתאזרחים או זר צעיר שהתאזרח. התדיינות והתפלספות בלתי פוסקת. לבסוף המשיכו את הליגה, אך אי אפשר לומר באמת שהמשבר אכן הסתיים רק בגלל הרוח "תהיו בעד החוק הרוסי, תהיו נגד החוק הרוסי, תבחרו איזה צד שאתם רוצים. אבל דבר אחד אל תעשו. אל תהפכו אותנו לעצלנים". את המשפט הזה העלו לרשתות החברתיות הישראלים הבכירים בליגה בזמן השביתה, ואכן הם צודקים. אף אחד מאיתנו לא באמת יכול למדוד מה מידת ההשקעה של כל שחקן ישראלי, ואין באמת דרך לבדוק את זה. אך דבר אחד כן ניתן למדוד. רמת השאיפה והרצון למצוינות.
נחזור לזוסמן. דעה רווחת בנוגע לדילמה שלו הייתה שאם הבחור ימשיך במכבי, הוא יצטרף לרשימת השחקנים הישראליים שמכבי הרסה. הוא לא יספר, לא יקבל דקות, וההתפתחות שלא כשחקן צעיר תבלם בעקבות הלחץ האדיר קיים במועדון. אפילו הוא בעצמו אמר בראיון כי "אני בשל להנהיג את מכבי, מכבי לא בשלה אליי". הגישה של אלה הטוענים כך, היא לדעתי מובילה את הכדורסל הישראלי לעבר פי פחת. קודם כל, צריך לשנות את הגישה. את הלך הרוח. כל שחקן ישראלי צעיר צריך לשאוף להגיע הכי גבוה שיש. ברגע שיש לו את האפשרות לשחק במועדון גדול, שמשחק במפעלים יוקרתיים, הוא לא צריך להסס. ברגע שישאפו גבוה זה יתבטא בברור גם ביכולות הכדורסל של השחקן הישראלי. הבחירה של זוסמן אדירה בעיניי, וראויה להערכה, כי הוא בוחר הכי גבוה שיש. כמה ישחק עונה הבאה? איש מאתנו לא נביא, ואפשר רק להעריך. אך זאת בכלל לא הנקודה. מאוד מפתה ללכת ולהיות ראש לשועלים. מצוינות אמיתית מגיעה רק כאשר אתה משתוקק להיות זנב לאריות. מלבד הליגה הישראלית, כעת יובל יוכל להפגין את יכולות הכדורסל שלו ברמות הכי גבוהות בכדורסל האירופאי. הוא לא יעשה זאת אך ורק במשחק שולי במגרש מוזנח. כמובן שזה בכלל לא דבר קל להיות שחקן צעיר וחסר ניסיון באימפריות כדורסל. סביר מאוד שכמות הדקות שתקבל בכלל לא תתקרב למה שיכולת לקבל בקבוצת אמצע טבלה מינוס. אך הדבר החשוב יותר בקריירה של צעיר הוא הרצון להגיע לטופ. קבוצות לא סתם מחתימות שחקנים. הם צריכים אותם. הרצון לקבל דקות משחק הוא ברור וסופר הגיוני. כמובן ששחקן שבחר לחתום במועדון גדול ולא מצא עצמו שם, צריך לחזור אחורה קצת אל הבינוניות כדי להשתפשף, אבל חובה קודם כל לנסות.
הכדורסל הישראלי תולה לא מעט מתקוויתיו ביול זוסמן. הוא בהחלט מיועד לגדולות. זוסמן עשה נכון בכך שאולי דקות המשחק שלו לא יהיו כמו שיכל לקבל בגלבוע, אבל הוא שאף. הוא בחר גבוה. הוא יוכל להראות מה הוא שווה על הבמות הגדולות ביותר. הוא יתפתח ויתבגר ועוד יוביל את מכבי. והכי חשוב, הוא לימד את הכדורסל הישראלי שיעור חשוב, שלהתאמן פיזית כולם יכולים, אבל בסוף, הדבר החשוב ביותר הוא הגישה שלך לחיים בכלל, ולכדורסל בפרט.
