מאמן: עודד קטש
נשארו: בר טימור, יוגב אוחיון, בן קרטר, ליאור אליהו
הגיעו: ג‘ייקובן בראון, כריס ג‘ונסון, תמיר בלאט, אלכס צ‘וברוביץ‘, ג‘וש אוונס, טיישון תומאס, ג'יימס פלדיין, דשון באטלר.
עזבו: ריצ‘ארד האוול, קיילין לוקאס, סטרטוס פרפרוגלו, רונלד רוברטס, טרנס קינסי, ג‘רום דייסון, רם אליאס-פור, יותם הלפרין, עידו פליישר, מיכאל מושקוביץ‘, איגור מאיור
מצבם לא ברור: אמרה סטודומאייר
הישארו מעודכנים
שימור – מצד אחד שימור המאמן הוא חשוב כמו גם נתינת המפתחות לו לבנות את הסגל. מצד שני נוצר פה מצב ביניים בו לירושלים יש מספר חוזים שלא בטוח שקטש היה חותם עליהם. ליאור אליהו, למרות ניצוצות שהוא מראה מפעם לפעם עולה להפועל ירושלים הרבה מאוד. מעבר לכך הוא במגמה קבועה של התדרדרות בכל אספקט אפשרי כמו גם נטל הגנתי על הקבוצה. בנוסף לזאת העובדה כי אינו מסוגל לקלוע מהשלוש (או מסוגל אבל בוחר שלא) פוגעים בריווח המשחק. אחוזי העונשין שלו (32% בעונה האחרונה) גורמים לכך שהוא לא יכול לשחק במשחקים צמודים בדקות האחרונות מכיוון שהקבוצה היריבה תהפוך אותו למטרה להאק דה שאק והופכת אותו לבעייתי גם באספקט זה. עולה השאלה אם השארתו הינה טובה או גרועה לירושלים וזאת למרות שמבחינת מדד הוא עדיין מדורג בין 20 הישראלים הטובים בליגה. קרטר, לא הראה הרבה בשנה שעברה ועל כן ניתן לי לתהות האם שימורו חשוב להפועל. בר טימור למשל היה נכס להפועל ירושלים בשנה שעברה. למרות מספר פציעות בשנה הזו, כמו גם החלפה של שלוש מאמנים הוא הצליח לתת עונה אישית לא רעה ולהשתלב בין 20 הישראלים הטובים מבחינת מדד. העובדה שעשה זאת למרות זאת, מספקת הצצה לפוטנציאל שלו שעדיין לא מומש ומודגם על ידי ההשתפרות שלו בעונה מעונה וגילו הצעיר יחסית. יוגב אוחיון הוא סיפור קצת שונה, מלבד העובדה שהקליעה שלו כגארד בעייתי, העובדה כי הוא סובל מקרוהן ועל כן כושרו נפגע, גילו ומגמת התדרדרות שבה הוא נמצא. הישארותו לא עולה בקנה אחד עם ההגעה של רכז ישראלי אחר, תמיר בלאט. ההגנה של אוחיון טובה משל בלאט אבל מעבר לכך בלאט מוכשר ממנו ברוב האספקטים. אם כי האגרסיביות והניסיון של יוגב נותנים לו יתרונות מסויימים. עולה השאלה כיצד ירושלים תוכל לשלב בין שלושת הגארדים בנוסף לשני הגארדים הזרים שהגיעו. זאת, מבלי להזכיר את הפציעה שעבר אוחיון או את חוזהו הגבוה. בנוסף לכך, ירושלים וויתרה על כל שחקניה הזרים מהעונה החולפת, כאשר שחקנים כמו רוברטס, פרפרוגלו היו צריכים להישקל במיוחד לאור היכולות שהראו בעונה שעברה. עדיין אל ברור מה קורה עם קפטן הקבוצה, יותם הלפרין אם כי הובהר שכנראה יעזוב. וריצ'רד האוול הישראלי הטוב של הקבוצה בעונה שעברה ואשר דורג במקום הרביעי בין כל הישראלים בליגה גם הוא לא המשיך. – ציון סופי 7. למרות הוויתורים הללו אני חושב שהבעיות התקציביות של ירושלים (איבוד אורי אלון) העונה הגרועה (פעם ראשונה שלא הגיעו לגמר בשלוש השנים האחרונות) והתהפוכות שעברה הביאו אותה לנסות ולשנות הרבה. מצד שני ההשארה של אליהו ואוחיון למרות חוזיהם יכולה ליצור בעיות בקבוצה ויש לראות כיצד יגיעו לעונה הבאה.
אסטרטגיה – ירושלים החליטה לוותר על הרפתקאות בתחום הזרים ולהחתים בעיקר זרים מוכחים. ההבאה של ג'ייקובן בראון שדורג שמיני בין כל השחקנים בליגה מבחינת מדד. והקליט שורה סטטיסטית נהדרת של 16 נקודות ו6 אסיסטים למשחק וזאת למרות פציעות שעבר והגבילו אותו במהלך העונה היא הצבעה על כך. השחקן מוכח בליגה, מסוגל לשחק בשתי עמדות הגארד עם הכדור או ללא הכדור. הוא מסוגל לייצר לאחרים ולעצמו ומגוון מאוד מבחינה התקפית. הגנתית או לא יוצא דופן אבל בהסתכלות הליגה הוא מתאים מאוד במיוחד להפועל ירושלים שהייתה זקוקה לזר שיוכל לשחק לצד תמיר בלאט או כרכז במידת הצורך כשההגנה של בלאט בעייתית. מלבדו, הביאה הקבוצה שני זרים נוספים בעלי עבר בליגה. הראשון הוא טיישון תומאס שהיה חלק מהעונה האחרונה של חולון הוא דורג במקום 28 בין הזרים בליגה. הוא הראה יכולת לנוע טוב והתמצאות טובה בצבע כמו גם יכולת הגנה טובה עליו. הוא עבד טוב מאוד עם תמיר בלאט הרכז החדש של הקבוצה ומסוגל גם לרווח את המשחק עם קליעה (35%) אם כי, ניתן לטעון כי הוא בורח לשם יותר מדי וצריך לשחק יותר בצבע. הוא יודע לחסום נהדר בשביל הגארדים ולנוע בלי כדור ומתאים מאוד למרקם הקבוצתי. בנוסף לאלו הביאה הקבוצה את הסנטר ג'וש אוואנס. אוואנס שיחק כבר בהפועל אבל בזו שבתל אביב בעונת 2013-2014 כאשר את עונתו האחרונה העביר בליגה הטורקית בטופאש בורסה ואף הגיע אתה לגמר הליגה. בדומה לשחקנה של ירושלים בשנה שעברה, רוברטס, גם אוואנס הוא קפיץ לא קטן ולא סתם סיים את עונתו האחרונה בליגה עם 60% מהשדה שרובם הגיעו מהטבעות ומהאתלטיות שהפגין בצבע, בנוסף לכך הוא שחקן ה. הוא בעל אחוזים נמוכים העונשין, שילוב גרוע עם אליהו ולא מסוגל לקלוע משלוש או מחוץ לצבע ביעילות. הוא נחשב לשחקן אגרסיבי שנותן הגנה אבל מאוד מוגבל ללא רכז שיפעיל אותו. הבחירה בו ובצ'וברוביץ' מצביע על ניסיון לשחק בצורה קצת יותר קבוצתית כאשר שני השחקנים זקוקים לרכז שיפעיל אותם. אחת הסיבות שניתן להסביר את ההחתמה של בלאט (4.5 אסיסטים למשחק בעונתו האחרונה) למרות כמות הגארדים הישראלים הבכירים שיש לקבוצה.
זר נוסף אשר החתימה ירושלים וחורג מאסטרטגיית "המוכר והטוב" הוא כריס ג'ונסון. ג'ונסון שחקן בעלי עבר יחסית מרשים באן בי איי (כ2 עונות במצטבר) ואת עונתו האחרונה סיים בצרפת עם ממוצעים של 15.5 נקודות למשחק עם 5.5 ריבאונדים. הוא אתלט מאוד ובעל קליעה יציבה שמאפשרת את הריווח של המשחק.
יש להתייחס גם להחתמות של בלאט וצ'וברוביץ'. בלאט העביר את עונתו האחרונה בחולון בה דווקא לא בל(א)ט. אפשר להאשים את ההגנה הבעייתית שלו שפגעה ביכולת של דן שמיר לתת לו דקות על המגרש. אפשר גם להתייחס לעובדה שאחוזיו משניים (35%) הם גרועים מאוד או אפילו סתם לכך שהוא נוטה להיעלם על המגרש ולפעמים קשה לו לבוא לידי ביטוי. מצד שני הוא אחד השחקנים שמובילים את הליגה בבאסיסטים לדקה, כאשר כל המסירות שלו מדויקות מאוד. הוא קולע שלוש עונות ברציפות מעל 40% לשלוש ולמרות שהאחוזים שלו לשניים נמוכים הוא במגמת שיפור כל עונה בליגה מטווח זה. בלאט מכיר היטב גם את תומאס אתו שיחק וגם את קטש שהיה מאמנו בנבחרת העתודה (מקום שני באירופה), ההיכרות עם שני אלו (שאף נרמז כי הוחתם מאינטרסים עסקיים של קטש אשר קשור לחברה שאמנה את בלאט) תועיל לבלאט להתאקלם בקבוצה. אם כי תתרום לפקק בעמדות הישראלים מאחור.
צ'וברוביץ' הגיע אחרי עונת מרשימה באשדוד. הוא סיפק אלמנט מרשים של ריבאונד והגנה לקבוצה ואף קלע מספר סביר של נקודות כאשר נתן מספר הופעות מרשימות של דאבל דאבלים כמו בחצי גמר הגביע מול מכבי תל אביב. אולם הכניסה לנעליו של הוואל היא טיפה קשה ויש לקוות שצ'וברוביץ' יצליח להיכנס לנעליו הגדולות. צ'וברוביץ' בניגוד להוואל לא מסוגל לקלוע משלוש וגם קליעתו מחצי מרחק היא יחסית בעייתית. הוא חוסם טוב אבל הרבה פחות זריז מהוואל שיכל לשמור גם על פורוורדים וגארדים בהצלחה לא רעה בכלל. הוא פחות מגוון התקפית ולמרות גובה יתקשה להתמודד עם סנטרים קטנים וזריזים ממנו אותם הוא צפוי לפגוש בליגה. יכול להיות שנראה אותו דווקא משחק יותר בליגת האלופות היכן שהסנטרים עליהם ישמור יותר קרובים לגובהו. (זה נכון שהשיטה ההתקפית תשתנה לחלוטין השנה ובכל זאת הוויתור על שחקן כה משמעותי כהוואל והחלפתו בצ'וברוביץ' גוררת השוואות למרות התפקידים השונים שהם ממלאים).
השילוב בין בראון ואוואנס הוא גם מעניין. שניהם שיתפו פעולה בקרשיאקה וצפויים לשתף פעולה שוב. ניתן לקוות שההיכרות ביניהם תתרום לכימיה של השניים.
בנוסף לכך לאחרונה החתימה הקבוצה שני שחקנים נוספים כאשר אחד מהם מגיע מהיורוליג, ג'יימס פלדיין. השחקן מגיע מהרמות הגבוהות באירופה, שהוא עשה את הדרך לשם לא בצורה חלקה ולא במעמד של כוכב תמיד. הוא עשה עונות יפות בפנא ובכוכב האדום. יהיה מעניין לראות זה איך הוא ישתלב בתוך הרוטציה של כאשר ירושלים כבר הביאה שחקן בסגנון דומה לו (ג'ייקובן בראון) כאשר שניהם סקוררים מוכחים. השאלה היא אם קטש יבחר תמיד להציב גארד ישראלי או שמע יאלף את אחד מהם להיות רכז (כאשר ג'ייקובן הוא המתאים מבין השניים לטעמי). פלדיין, בראש ובראשונה הוא סקורר וזה מה שהוא מחפש (לפעמים הרבה לפני מסירה) הוא לא שחקן שמצטיין בהובלת כדור ויעדיף לקבל את הכדור לקאצ' אנד שוט, מקסימום לקליעה מכדרור אחרי מסירה. הוא אוהב לייצר לעצמו קליעה מחצי מרחק מכדרור ומצטיין בעיקר בהתקפות מעבר/מתפרצות, שם המרווח והספייסינג גדול מה שמאפשר לו להביא את היכולות האתלטיות, הקליעה, הסיומות הוירטואזיות לידי ביטוי.
מעניין מה יהיה כאשר ההתקפות יתקעו, למי ילכו, מי יזנחו בצד, האם הוא מספיק טוב מול שמירת לחץ, האם הוא מספיק טוב באחד על אחד. ההימור שלי הוא שהוא ימשיך לשחק בעיקר ליד הכדור כאשר הרכזים של הקבוצה יהיו בעיקר בלאט ויוגב עם ריכוז של ג'ייקובן בחלק מההתקפות.
אולם, הקבוצה החליטה לחזק את עמדות הפנים. התוספת של באטלר משלימה דבר שהיה חסר מאוד בסגל בעמדה 4, קליעה משלוש. באטלר הוא פורוורד שיכול לשחק בעמדות 3 ו-4. הוא ריבאונדר טוב, בעל יד רכה מכל הטווחים, חוטף מצוין אבל כמעט ולא חוסם. בעונה שעברה שימש כקפטן הקבוצה והעמיד באטלר ממוצעים של 10.9 נקודות ו-4.6 ריבאונדים למשחק ביורוקאפ (47% ל-3) ו-10.3 נקודות עם 4.5 ריבאונדים בבונדסליגה הגרמנית. הוא לא בדיוק 4 קלאסי אלא יותר שלוש שמשחק 4 ולכן יכול להיות שנראה אותו בשתי העמדות. אולם, אם נסתמך על הכישרון בעמדות של הפועל הוא כנראה ישחק יותר בעמדות הפנים כדי לכפות על החולשה ההתקפית וההגנתית (אליהו) בעמדות אלו.
השחקן שחתם את הסגל הוא ג'ו אקויל (2.13,24), ניתן לשער שהקבוצה הביאה את השחקן לאחר הבעיות שנוצרו בהחתמתם של תומאס ואמארה. הוא שחקן גדול מאוד, במיוחד לליגה. הוא צעיר יחסית דבר שלא מתאים להחתמות הרגילות של הקבוצה שמעדיפה להחתים זרים מוכחים יותר. הוא מגן טבעת נהדר ומסוגל לקלוע משלוש אך באחוזים לא גבוהים. הוא מגיע ישירות מהמכללות ודובר תחילה על האופציה להשאיל אותו לעונה, אך כנראה בגלל הבעיות עם תומאס ואמרה הוא מגיע ישירות לקבוצה ללא עונת השתפשפות. ההחתמה מעבה את קו הפנים הדק של ירושלים (בהיעדר אמרה או תומאס) אך לא ניתן לדעת כמה אפקטיבי יהיה בעונה הנוכחית.
התוספת של באטלר ופלדין אשר הגיעו לאחרונה משנה את התמונה. כן יש בעיה בעמדת הסנטר הפותח, וכן יש בעיות בריכוז הישראלים בעמדות הגארד כמו גם בעיות שכר כלליות לישראלים. אולם, איכות הסגל והעומק שלו ייתנו יתרון לירושלים בהרבה מפגשים ולמרות חולשה כזו או אחרת בעמדה מספר 4, ישנם מספר פתרונות כפי שהוצגו. – אסטרטגיה – 9.
ישראלים – בעלי מספר ישראלים מהמובילים בליגה כגון בר טימור, בלאט, אוחיון, ואליהו. כאשר גם החיזוק של צ'וברוביץ' הוא מכובד. אולם הבעיות שהוצגו עם אליהו בשלב השימור, המוגבלות היחסית של צ'וברוביץ' וההיחלשות לעומת הוואל ששיחק בעמדה שנה שעברה. כמו גם חזרתו של יוגב מפציעה, והעובדה כי בר טימור ובלאט יחד עם אוחיון מספקים תחרות קשה על הדקות בעמדה יוצרת בעיות קלות. ניתן שמצב זה ייפתר על ידי משחק עם גארד בעמדה 3 או צמצום הדקות של השחקנים הישראלים אבל כאן נוצרת בעיה שיחסית לשכרם התועלת שלהם תרד עקב הירידה בדקות והרוטציה. בסה"כ הסגל הישראלי של הפועל ירושלים טוב ומונה 3 מהגארדים הישראלים הטובים בליגה יחד עם שני שחקנים גבוהים בעלי כישורים. אולם, הריכוז הישראלים האיכותיים ביותר של הקבוצה בעמדות הגארד יקשה על מיצוי הפוטנציאל של כל השחקנים, כמו גם הבעיות של אליהו כפי שהוצגו בפרק השימור פגעו בסעיף זה של הקבוצה. ציון 8.
