מאמן: דני פרנקו
נשארו: רפי מנקו, תומר גינת, רביב לימונד
הגיעו: ים מדר, אלאדה אמינו, דניאל ששון, צוף בן משה, סטו דאלגאס, ג‘ונתן הולמס, ג'מאל שולר
עזבו: טוני גפני, דניאל איידן, טיי מקי, מאט הווארד, אדריאן בנקס, ג'רל מקניל
מצבם לא ברור: שחר עמיר, יונתן רבינוביץ‘, נועם חסון, דור וכנר, גל שטרנברג
הישארו מעודכנים
שימור– שנה שעברה סיימה את הפועל תל אביב במקום החמישי כאשר הייתה משחק אחד מגניבת הביתיות מאשדוד, לאחר מכן הצליחה להביס את אשדוד בפלייאוף ולהגיע לפיינל פור של הליגה. שחרורם של מאט הווארד, גפני ומקי היה מובן. טיי מקי דורג במקום ה-42 במדד לזרים 10 מקומות לפני הסוף בין כל הזרים בליגה. לגפני ולהווארד היה מדד חיובי בהרבה בעיקר בזכות היותם הגבוהים המרכזיים של הקבוצה, גורם שאפשר להם לתפוס ריבאונדים רבם. אולם למרות זאת דורגו במקומות ה-37 וה-35 בקליעת נקודות למשחק בליגה כזרים, וכאשר יש לך מספר רב של זרים שלא מסוגל לקלוע קשה להתקדם. גם השחרור של איידן הגיוני כאשר הוא מדורג כישראלי האחרון לפני הסוף במדד בכל הליגה, ולא הציג שום דבר מרשים בזמנו על המגרש. כל הנתונים הללו גורמים לנו לחשוב מה הביא את הפועל תל אביב כל כך רחוק העונה ומה נשאר לה לשמר?
ההצלחה של הפועל תל אביב, מלבד שיטה ברורה ומאמן שהצליח לגבש את הקבוצה הוא הסגל הישראלי. גינת זכה במקום ה6 בליגה במדד, לימונד ב14, בנקס ב16 ומנקו היחיד שלא נמצא ב20 הראשונים מבין אלו לא רחוק לשם. לכן, ההחטאה בהשארת בנקס, אשר הוסיף מלבד הגנה נהדרת גם יכולת קליעה יוצאת דופן לישראלי מכדרור תכאב מאוד. מאידך ההשארה של גינת מנקו ולימונד (למרות בעיית הקליעה שלו) ראויה לציון. לצערי לא ניתן לקבוע בדיוק את הציון של הפועל תל אביב במדד השימור, בעיקר בגלל שהזר המרכזי שלה בעונה שעברה, ג'רל מקניל היה הגארד היחיד שהצליחה ליצור משהו מכלום כשההתקפה נתקעה. אולם, ההחתמה של הרכז הזר החדש, שולר מצביעה על כך שמקניל לא ישאר בסגל ועל כן מעניקה לקבוצה את הציון – 7.
אסטרטגיה – שנה שעברה לא היו שום משחק פנים להפועל תל אביב, למרות שחקנים גבוהים שמסוגלים לקלוע מרחוק (גפני) ובעלי יכולות הגנה גבוהות לא היה להם שום גבוה שיכל לייצר לעצמן נקודות. בנוסף לכך, הגארד היוצר שהיה ראוי לשמו, היה מקניל. נוצר מצב שנה שעברה שרוב השחקנים מרגישים ומשחקים כמו שחקן שישי, שאולי היוצא דופן פה הוא גינת שהפך לאחד הישראלים המובילים בליגה לפחות התקפית. התוספת של אמינו והולמס באה לשנות את הבעיות בגזרת הזרים. אמינו מעבר ליכולת טובה יותר לייצור נקודות עם הגב לסל, מסוגל לרוץ את המגרש ולסיים מתפרצת בצורה לא רעה בכלל. בעונתו הקודמת בארץ (הפועל אילת) אמינו העמיד 14 נקודת למשחק עם כ10 ריבאונדים. הוא צפוי לתרום מספר נקודות דומה גם השנה ובכך לקלוע ב50% יותר מהאווארד וגפני. בנוסף לכך, העובדה כי חסם 1.7 זריקות במשחק באותה עונה מדגימה שהוא בהחלט לא ויתור הגנתי וחיזוק נהדר לקו הקדמי התל אביבי. התוספת של הולמס היא קצת שונה, השחקן מעולם לא היה מפלצת סטטיסטיקה ובעונתו הקודמת לא העמיד ממוצעים דו ספרתיים ואף סבל מפציעה שבגינה שיחק מעט מאוד. למרות זאת, ניכר כי קיבל הזדמנות בליגה הספרדית ואף קלע שם באחוזים טובים מחוץ לקשת. מהתפלחות הזריקות של השחקן ניכר שבהתחלה בקולג' היה שחקן שניצל את ממדיו הפיזיים על מנת לעשות נקודות ולאחר מכן באירופה ובג'י ליק התחיל לשחק יותר בחוץ, אני לא צופה פריצה ענקית שלו אבל כנראה שיעשה את שלו במידה ויחזור שלם מהפציעה.
התוספת של שולר שבא להחליף את מקניל היא מעניינת. מלבד העובדה שהוא מכיר את אמינו, הרכש הנוסף של הפועל תל אביב בגלל ששיחקו יחדיו בעונה החולפת בנאנטר הוא רכז יותר טבעי ממקניל שהיה יותר סוג של סקורר. הקליעה שלו נהדרת מכדרור או ממסירה (48% מחוץ לקשת בעונתו האחרונה בליגת האלופות), אולם הוא לא מרבה לחדור. לדעתי הוא הולך להיות המבוגר האחראי בקו האחורי התל אביבי והוא שדרוג על מקניל שאותו החליף. בנוסף אליו החתימה הקבוצה גם דאלאס מור. בניגוד לשולר הוא הרבה יותר סקורר מרכז ושנה שעברה עם 18.7 נקודות למשחק אף היה סגן מלך הסלים של הליגה האיטלקית. ההחתמה של שני גארדים זרים בהרכב הקבוצה מצביע על האסטרטגיה של הפועל תל אביב העונה.
האסטרטגיה של הפועל העונה התבססה בעיקר שמירת הליבה הישראלית עם מספר חיזוקים (דאגלס, בן משה ואולי אפילו מדר) תוך כדי חיזוק הזרים. הבחירה בשני זרים בעמדות 4-5 ועוד שני זרים בעמדות 1-2 כאשר מרב הסגל הישראלי מתרכז גם הוא בעמדות הגארד יוצר סוג של חוסר איזון בסגל. מנקו וצוף בן משה יכולים לשחק בעמדת הסמול פורוורד כאשר מנקו יכול לשחק גם בפאוור פורוורד בהרכבים קטנים יותר. הבחירה בשני גארדים זרים מרמזת שהפועל תל אביב מתכננת לשחק עם 3 גארדים על המגרש חלק גדול מהזמן. אסטרטגיה שמתאימה לפרנקו שמאוד אוהב לחץ על כל המגרש. בנוסף לכך, השנה מתכננת הפועל תל אביב לשחק גם בליגת האלופות (בתנאי שתעבור את המוקדמות) ועולה השאלה אם הסגל הזה שלמרות שעמוק בעמדות הגארד קצר בעמדות אחרות (גם בעמדות הפנים) יוכל לשחק בשתי המסגרות. – ציון סופי 8.5.
ישראלים – לקבוצה יש סגל ישראלי צעיר ואיכותי, כפי שתואר מבחינת תרומה לגינת, מנקו ולימונד יש השפעה גדולה. ההפסד של בנקס שהיה בחלק השני של העונה השחקן הישראלי הטוב ביותר בקבוצה הוא כבד וכואב. אך מלבדו, ליבת הקבוצה הישראלית נשמרה כמו כן הגיעו גם מחליפים. כדי להבין את סטו דאגלס צריך להבין את המילה יציבות. למרות שהוא מעולם לא העמיד ממוצעים מרשימים במיוחד (בין 5-7 נקודות בשלושת עונותיו האחרונות למשחק) ניתן להסתכל על אחוזי השחקן לשלוש כדי להבינו. 40%, 40% ו39% אלו הם ממוצעיו בשלושת עונותיו האחרונות בליגה וזה מה שהוא נותן. בעיניי יש לו יותר ממה שאלפסי נתן לו לעשות בנהריה. יש לו יכולת ליצור ב1 על 1 ואף לייצר לאחרים. למרות זאת, עם פוטנציאל לא הולכים למכולת והוא לא מפצה על אובדנו של בנקס. צוף בן משה מצדו הוא סיפור אחר, בעונתו האחרונה בגליל העמיד כ8.5 נקודות למשחק ואף הרשים בכמה משחקים עד מאוד. אולם, בניגוד לדאגלאס שלא הראה שוב התקדמות במשחק שלו או בנתוניו בשנים האחרונות לצוף בן משה יש פוטנציאל גדילה בו כנראה מאמינה הקבוצה.
לסיכום – כפי שהמצב עומד כעת הקבוצה נחלשה, התוספת של מדר היא מעניינת במיוחד בהתייחס לכמה שהרשים בנוער אולם קשה לדעת אם יתאים גם לליגת העל באותה צורה ובשלב זה של התפתחותו. בסופו של דבר השאלה האם צוף בן משה יכול לתפוס את המקום שמייעדים לו בקבוצה ויחד עם דאגלאס למלא את החור שהשאיר בנקס היא שתקבע את איכות הסגל הישראלי. דעתי האישית שכרגע לא. ציון סופי – 8 (בעיקר בגלל הליבה הישראלית שנשארה).
