ב-3 באוגוסט 2017 עולם הכדורגל הוכה בתדהמה. סעיף השיחרור האסטרונומי, 222 מיליון יורו של ניימאר ג'וניור שולם והכוכב הברזילאי עבר מבירת קטאלוניה, ברצלונה, לעיר האורות, פריז. עולם הכדורגל נותר המום להעברת המאה ששברה את שיא ההעברות ביותר מ-100 מיליון יורו. כעת, שנה אחרי אותו מעבר מטורף של ניימאר הרבה השתנה בשוק ההעברות העולמי ולההעברה של ניימאר השפעה רבה על כך.
העברתו של הכוכב הברזילאי, גרמה לאינפלציה בשוק ההעברות, כל העסקאות כיום הם בסכומים הרבה יותר גדולים ממה שהיו לפני שנה שעברה. שחקנים כדוגמת: עוסמאן דמבלה (120 מיליון יורו), אליסון בקר (67 מיליון ליש"ט) ווירג'יל ואן דייק (75 מיליון ליש"ט) הם רק קצה המזלג בעליית מחירי העסקאות בכדורגל העולמי. העברתו של ניימאר פרצה דרך הפייר פליי של פיפ"א ויצרה מחירים מטורפים על שחקני כדורגל, תוסיפו לכך את התחרות הגדולה בין המועדונים על שחקני העל והזכייה בתארים ותקבלו עלייה אדירה בסכומים, מה שרק ימשיך לעלות בכל שנה ושנה.
עולה השאלה האם האינפלציה בשוק ההעברות היא טובה או רעה לכדורגל העולמי? ובכן, מהצד אחד הכלכלי, יש שיאמרו שרכישת השחקן בסכום עתק אינה מכסה את עצמה. לעומת זאת, יש שיטענו כי קנייה של שחקן על בדמות ניימאר תחזיר את ההשקעה במחירת מנויים וכרטיסי משחק וכמובן במכירת חולצות ומרצ'נדייס של הכוכב. הוכחה לכך אפשר למצוא בעסקת רונאלדו, ביממה הראשונה מאז חתימתו של הפורטוגזי בגברת הזקנה נמכרו חולצות של CR7 בשווי של כ-60 מיליון יורו כך שכ-60 אחוז מההשקעה בקניית השחקן (105 מיליון יורו) כבר הוחזר (אם כי רק כ-10% מזה הלכו ישירות לאלופת איטליה אבל עד סוף השנה כנראה שגם ההוצאה הזו תכוסה על ידי כל המרצ'נדייז שמסביב לרכש היקר ביותר בתולדות יובה), לכן הטענה העיקרית היא שהשקעה כספית גדולה בכוכב בסדר הגודל הזה תחזיר את ההשקעה לפחות בצד הכלכלי אם תקרוס מבחינה מקצועית.
לטעמי, כאוהד כדורגל, הכסף הגדול הרס את הכדורגל העולמי. הרגש, הדבר הכי טהור וכיפי במשחק כבר כמעט ולא פקטור עבור שחקני הכדורגל. פעם, שחקן היה מכבד את המועדון ואוהדיו נלחם על הדשא והכסף כמעט לא היווה פקטור. כיום, הכסף מדבר, שחקני הכדורגל הבינו כי קריירה של שחקן לא נמשכת לנצח ואם לא "יכו על הברזל כשהוא חם" לא ירוויחו מספיק כסף בתקופת המשחק שלהם ולא ינצלו את תקופת השיא שלהם. בנוסף, סכומי הכסף האדירים יוצרים הפרשי רמות בין קבוצות הטופ של אירופה לשאר קבוצות היבשת מה שגורם כמובן לחוסר תחרותיות.
אופ"א, ניסתה להיאבק בעליית הסכומים בשוק העברות כדי לא ליצור הפרשים גדולים בין הקבוצות הגדולות של אירופה לשאר הקבוצות. אופ"א, יסדה בשנת 2012 את חוקי ה"פייר פליי" הפיננסי שאומרים שלקבוצה אסור יהיה להפסיד בתקופה של כ-3 שנים מעל סכום מסויים. בתחילה, הסכום עמד על 45 מיליון יורו וכעת הוא עומד על 30 מיליון יורו והמטרה היא להמשיך ולהפחית את סכום ההפסד בהמשך השנים. עד כה, האימפריות של אירופה לא ממש הושפעו מחוקי ה"פייר פליי" והצליחו למצוא פרצות בתקנון של אופ"א. דוגמא לכך, אפשר למצוא בהשאלה של קיליאן אמבפה בעונה שעברה עם אופציית רכישה מחייבת בעונה הנוכחית. פעולה זו נעשתה בכדי למנוע מהסכום להיחשב יחד עם הסכום על ניימאר. לאופ"א, אין הרבה דרכים להילחם בתופעת האינפלציה ולכן לא מצליחה למגר אותה.
ההעברה של ניימאר השפיעה על הכדורגל העולמי ולעד תזכר כאחת המשמעותיות בעולם הכדורגל. ההשפעות של המעבר התגלו כבר בחלון ההעברות בו נמכר בעצמו עם העסקה של דמבלה המשיכו בינואר וכמובן בחלון הנוכחי. כעת, נותר לנו רק לקוות שהרגש ישאר בכדורגל ונזכה לצפות בעוד שחקנים כמו טוטי, פויול ומלדיני אז בתקופה שהכסף היה פחות משמעותי.
