ודאי, כי כל חובב טורנירים גדולים ונבחרות יזהה, ואף יביע חיוך של נוסטלגיה במקרה ויתקל בתמונתו של אל דאייה. שוער גדול מאריות העולם הוא לא היה ולא יצא מאסיה מעולם. הוא שיחק בשתי קבוצות בלבד, שתיהן בארצו, אל טאי ואל אילהל, אך בכל זאת, נחשב לשוער ידוע במיוחד בזכות התייצבותו לארבעה מונדיאלים עם הנבחרת- איתה צעד במשך 13 שנים. העובדה שרוב חובבי הטורנירים יזהו את תמונתו מתורגמת למספרים- הוא מחזיק ב-178 הופעות בינלאומיות, והוא ניצב במקום השני בהסטוריה (אחרי אחמד חסן המצרי) שעושה זאת.
אל דאייה נולד בעיר המדברית אל טאי שבסעודיה, ב-2 באוגוסט 1972. בשורותיה של עיר הולדתו שיחק בנוער, וב1989 עלה לבוגרים. בקבוצה הבוגרת שיחק כעשור שלם, ורשם עד שנת 99' כ-176 הופעות. בשנת 1999 עבר אל האריות האמיתיים של מדינתו, ושימש שם כראש ולא לזנב. הוא רשם לזכותו כ230 הופעות, ובניהן שלושה שערים נדירים לשוער. ככוכב מוכר במדינתו סיכמנו, אך בואו נודה שהסיפור האמיתי הוא ההכרה העולמית אותה רכש בזכות הופעותיו הבינלאומיות.
ערב המשתפרת
איי שם בשנת 93', במסגרת מוקמות מונדיאל 1994, תפס לו אל דאייה הצעיר (דאז בן 21 בלבד) את אפודת השוער בנבחרת. עם השיפור הניכר של המדינה, שנעשה בעיקר בזכות כספי הנפט שזרמו אליה בכמויות, עלה השוער והחל לתפוס תאוצה בנבחרת. עם הבנייה המאסיבית של האצטדיונים במפרץ, והפריחה באזור באותה תקופה, התקציבים זרמו גם להתאחדות הסעודית, שהחלה לקיים משחקי ידידות ללא הרף. אולי זאת הסיבה גם שהוא מחזיק במספר רב כלכך של הופעות, מכיוון שהיו לו הרבה הזדמנויות להופיע. למונדיאל 94' היא הגיעה לראשונה, ובענק- ודהרה עד שלב שמינית הגמר. אל דאייה הצעיר פתח בהרכב במונדיאל הזה, שסיפק הכרה מעולה למדינת הדקלים. כך החל להתפתח לו הרומן עם הנבחרת הלאומית.
למזלו, סעודיה שיחקה הרבה באותה התקופה. הוא שיחק עמה באליפות אסיה ב 1996, וגם זכה להיות חלק מגביע הקונפדרציות של השנים 95' ו-97'. זה לא כולל את טורניר המוקדמות המוצלח של 1998, שם החל לרכוש את מעמדו כשוער ותיק. אל המונדיאל השני בתולדותיו הוא ניצב שנתיים לפני המילניום, על אדמת צרפת.
הישארו מעודכנים
ממשיכים למרות הכל
למרות שרוב כוכביה הסעודים התאדו עם סוף שנות ה-90', מונדיאל 98' נחשב למוצלח כיוון שזהו היה המונדיאל השני ברציפות לראשונה אליו העפילה נבחרתו. היא סיימה אמנם במקום האחרון בבית עם נקודה אחת בלבד – ואל דאייה נאלץ להוציא מרשתו לא פחות משבעה שערים אך זה היה עוד מהלך מוצלח של הניהול מהמפרץ לשים את מדינתם על המפה. שנתיים מאוחר יותר, השתתף עם נבחרתו גם בגביע אסיה של שנת 2000 על אדמת לבנון (אותו זכו לראות גם חיילי צה"ל ב"לייב" עם היציאה מלבנון באותה תקופה) ושותף במוקדמות מונדיאל 2002.
מונדיאל זה יהיה האחרון עבורו בתור שחקן הרכב, ואולי משחק הפתיחה ניבא על כך. אל דאייה הנבוך ספג באותו המשחק 8-0 כואב מגרמניה הגדולה באחד המשחקים המשפילים עבור נבחרתו. זהו היה הטורניר השלישי ברציפות שלו, אך גם הגרוע ביותר, בו נבחרתו סיימה עם 0 נקודות ו-0 שערים בבית המוקדם. אך לפחות היה את גביע אסיה של 2004 שסידר קצת את האגו, וכך התאזנו הדברים. במונדיאל 2006 הוא ניצב על הספסל בלבד, ובאותה השנה גם פרש מהנבחרת לאחר 13 שנים של חסד. הוא סיים עם 178 הופעות ו-0 שערי שדה. הוא אמנם לא הצליח לעבור את שכנו ממדינה ערבית נוספת- אחמד חסן האגדי, אך ניצב כשני לו עם מספר הופעות כמעט בלתי ייאמן.
עשרת הגדולים שאחריו
מלבד אחמד חסן (184 הופעות) ומלבדו (178 הופעות) שהספיקו לפרוש, מסתבר כי יש לא מעט שחקנים המחזיקים במספר הופעות בינלאומי גבוה במיוחד. להלן עשרת השחקנים הללו, שכולם עדיין פעילים. אולי מישהו יוכל לעקוף?
10. בשאר עבדוללה, 40, נבחרת כווית (134 הופעות)
השחקן, הוא אחד מהשרידים האחרונים בעולם המשחק כדורגל מקצועני פעיל הנמנה מבין ילידי שנות ה70'. מלבד העובדה כי הוא מחזיק ב-134 הופעות במדי נבחרתו, נמנים לזכותו 75 שערים, ולכן ניתן להסיק כי הוא משחק בעמדת החלוץ. על פי הסטטיסטיקה- החלוצים הם מבין העמדות שפורשים בהן בגיל הכי מוקדם, אך לא אצל עבדוללה. הוא מעולם לא יצא לשחק באירופה וכיום נמצא ללא מועדון. האם מישהו חושק בחלוץ האגדי בין ה-40?
9. מייקל בראדלי, 30, נבחרת ארה"ב (140 הופעות)
שחקן שאולי מסוגל לשבור את שיא ההופעות. בראדלי הוא ללא ספק שם מוכר, לא רק לחובבי הכדורגל האמריקאי. הוא שותף במספר מונדיאלים, ונחשב לחלק מהשיפור הגדול שעשתה נבחרתו בשנים האחרונות. כיום משחק בפ.צ טורונטו, ועקבותיו נעלמו מעט. למרות זאת, בהתחשב לגילו הלא כל-כך מבוגר, ועם 17 שערים בנבחרת, הוא יכול עדיין לטעון לכתר.
8. אחמד מובארק אל חאג'רי, 33, נבחרת עומאן (140 הופעות)
מחזיק במספר הופעות זהה לבראדלי. העובדה כי ניצב בנבחרת פחות ידועה בעולם גורמת להערכה רבה עבורו, כי צבר הופעות אלו מבלי לשתתף בטורנירים גדולים במיוחד. הוא משחק כיום בשורותיה של אל-מסאיימור, ומחזיק בכ-15 כיבושים לזכות נבחרתו. אם ימשיך לשחק כ-10 משחקים השנה (ממוצע לנבחרת) עד הגביע העולמי הבא, אולי יצליח לעבור את שכנו הצפוני.
7. עמאר שאפי, 36, נבחרת ירדן (141 הופעות)
עוד שם גדול, קצת ממזרחה לנו. שאפי משחק כיום במדי אל ווהדאט, ולזכותו 36 שערים בנבחרת. את הופעותיו הבינלאומיות העיקריות עשה בעיקר בגביע אסיה, כיוון שירדן לא דרכה על אדמת המונדיאל מעולם (זכרונות מהפלייאוף הצורם מול אורגוואי, 2013, 5-0). למרות הכל, מחזיק ב-141 הופעות, מספר מכובד מאד לשחקן נבחרת. ספק אם יצליח לשבור את השיא, כיוון שגילו כבר מבוגר.
6. מיינור פיגארואה, 35, נבחרת הונדורס (146 הופעות)
עוד נציג צפון אמריקאי. השותפה האולטימטיבית למשחקי הידידות עם ישראל זכתה לשחקן נשמה, עם לב ענק, שלמרות גילו ממשיך להתייצב למשחקי נבחרת. מיינור משחק כיום בשורותיה של דאלאס, ולזכותו ארבעה שערים בנבחרתו בלבד ; ספק גדול אם יעבור את השיא, אך עד אז, נמשיך להנות ממנו כסמל.
5. אנדרס גוארדדו, 31, נבחרת מקסיקו (150 הופעות)
אולי השחקן המוכר ביותר עד עכשיו. שחקנה של בטיס, המופיע במונדיאלים ומשחקים גדולים רבים, בשקט בשקט, זחל להופעתו ה-150. בהתחשב לגילו, נדמה כי הוא יכול לטעון לכתר ועוד איך. נבחרת כמו מקסיקו היא אחרת שמשמרת שחקנים כמוהו, ששמם גורם להתלהבות יתר באצטדיון. אם ימשיך כך- יוכל לשבור שיא. אגב, בנבחרתו הוא מחזיק בכ- 25 שערים.
4. כריסטיאנו רונאלדו, 33, נבחרת פורטוגל (154 הופעות)
נציג אירופי ראשון. ומה עוד נשאר להגיד עליו. החלוץ שסחב על גבו את נבחרתו, שבין עידן פיגו ופאולטה לעידן הצעירים של היום, מחזיק ב-154 הופעות, בהן הרשית 85 פעמים. הקיץ חתם ביובנטוס, קבוצת ענק נוספת, ונראה שהוא ממש לא מתכוון להעלם מאור הזרקורים בשנים הקרובות. בקצב הזה, נראה כי השיא המדובר הוא עוד תואר הייכנס לארונו של האגדה.
3. איסאם אל חדרי, 45, נבחרת מצרים (155 הופעות)
גילו אולי המופלג ביותר, וכנראה שהוא לא ישבור את השיא. אך למרות זאת הוא יכול להתגאות בעובדה כי בנתיים הוא ניצב במקום השלישי והמכובד, ועוד לפני רונאלדו. אל חדרי נחשב לשוער נשמה, שהיה מעורב בתקריות רבות במדינתו. הוא משחק כיום באיסמעילי, וכנראה שגם יגמור בה את הקריירה.
2. סרחיו ראמוס, 32, נבחרת ספרד (156 הופעות)
אולי הפייבוריט המועמד ביותר, ביחד עם כריסטיאנו רונאלדו. הוא נמצא בכושר מצויין, משחק בנבחרת אירופית מהטופ העולמי, וראשו נמצא שם כל פעם כדי לנגוח לרשת. אם ימשיך בקצב הזה, כשרק מלאו לו 32 שנים, יוכל להאבק על התואר בכבוד.
1. באדר אל מטאוואה, 33, נבחרת כווית (162 הופעות)
עוד נציג למפרץ. החלוץ (33) מחזיק במספר הופעות דמיוני ביחס לנבחרת לא מוכרת, וכך גם מספר שעריו העומד על כ-51. נראה שבמדינתו עושים הכל על מנת לקדם אותו לעבר התואר, והוא מקווה להמשיך ולפתוח בהרכב. כיום הוא משחק קרוב לבית, בספורט קלאב קאדאסה, ונדמה שלא יוותר מהר מידי לרונאלדו וראמוס על הכתר המיוחל.
