פיינורד-מועדון של לוחמים
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
מועדון הכדורגל פיינורד רוטרדם נוסד לפני 110 שנים. מדובר באחד מהמועדים המפוארים בהולנד ועם היסטוריה עשירה מאוד. יחד עם זאת פיינורד הוא המועדון השלישי בהולנד כבר כמה עשורים והזכייה האחרונה שלו באליפות הייתה לפני 18 שנה. כאן מגיעה השאלה-האם פיינורד הוא מועדון באמת גדול?
האידאולוגיה והאגדות
פיינורד היא במהותה קבוצה של פועלים, לא סתם הכינוי שלה הוא De club van het volk (המועדון של העם), הרוח של המועדון הייתה מאז ומתמיד רוח של לחימה, עבודה וקבוצתיות. כשבאייאקס יש אקדמיה טובה וטוטאל פוטבול, בפיינורד יש לחימה והקרבה. גם אגדות פיינורד לא היו השחקנים הכי נוצצים אבל היו השחקנים שתמיד השאירו את הלב על המגרש. למשל דירק קאוט, אחד מהשחקנים האהובים במועדון במילניום האחרון כלל לא גדל במועדון אך מהרגע מהראשון ידעו שהוא יתאים לאידאולוגיה של המועדון.
"הייתי חייב לתת את הכל בפעם האחרונה עבור אוטרכט, כדי שאוהדי פיינורד יידעו שאעשה אותו דבר בדיוק גם עבורם" אמר קאוט לאחר שניצח את פיינורד בגמר הגביע.
כשהגיע לפיינורד קאוט היה מעין אליל במועדון, למרות שלא היה הכי מוכשר והטכניקה שלו לא הייתה מלוטשת מספיק, הוא היה לוחם טהור. קאוט שהיה בעל סגנון לוחמי ובלתי מתפשר הפך בזכות תכונות אלה לאהוב הקהל.
סיפור דומה לשל קאוט יש גם לג'ובני ואן ברונקהורסט. בשונה מקאוט, ואן ברונקהורסט נולד אל תוך פיינורד, הוא היה אוהד מגיל אפס ושיחק במחלקת הנוער של הקבוצה כבר מגיל 7. ואן ברונקהורסט היה שחקן שתמיד שם את טובת הקבוצה לפני טובתו האישית, הוא תמיד נלחם עבור הקבוצה שלו ולכן גם הוא כמו קאוט היה אחד מהשחקנים האהובים במועדון.
ימינו אנו
ב2007, ממש לא מזמן, המצב של פיינורד היה לא מזהיר בכלל. באותה אותה שני מאמנים עזבו, הקבוצה הורחקה מגביע אופ"א ולמשחקה האחרון של באותה העונה הגיעו פחות ממחצית מבעלי המנויים.
המצב בפיינורד היה כל כך גרוע עד שכתבו באחד העיתונאים ההולנדיים: "פיינורד במצב נורא. אייאקס ופ.ס.וו נראות במרחק שנות אור מפיינורד. אין סיכוי לתפוס אותן. להולנד יש רק שתי קבוצות גדולות".
פיינורד תמיד הייתה הצלע השלישית של אייקס ופ.ס.וו ולראות דברים קשים כאלה בתקשורת זה קשה, ברוטרדאם ידעו שהם חייבים זעזוע, אבל זעזוע אמיתי ולא מסע רכש מטורף. לכן החליטו במועדון לפטר את היו"ר האגדי שכיהן בתפקיד במשך 15 שנה-יוריאן ואן דה הריק. במקומו הוחלט על הקמת צוות מנהלים שיגייס אוהדים עשירים לרכוש את מניות המועדון.
"האסטרטגיה שלנו ברורה. לא יהיה בעל מניות ראשי במועדון. המועדון הוא מועדון של האנשים והוא יישאר ככה", אמר פטר פוגלצאנג, אחד מאותם המנהלים.
אם מסתכלים טוב במילותיו של פוגלצאנג אפשר לראות כי הוא מדבר על האידאולוגיה של המועדון. למרות הקשיים, הכישלונות וההפסדים (הן כלכליים והן על המגרש) האידאולוגיה של המועדון נשארה אותה אחת-הקבוצה היא קבוצה לוחמת, שנלחמת עבורו האוהדים. המנהלים החליטו להשקיע באקדמיה אבל לא כמו באייקס וב פ.ס.וו, אלא בדרך שלהם, בדרך של לחימה. "כשיורד גשם כאן, אז הכול מוצף. אנחנו רואים אבות מגיעים מהעבודה לראות את הילדים שלהם משחקים והחליפות והנעליים הכי טובות שלהם נספגים בגשם. זה מצחיק אותנו – אבל זה מה שאנחנו". אמר אחד מאמני האקדימה. "כאן אנחנו הולכים לחוף הים כדי לרוץ בגשם עם רוח בפרצופים. זה מפתח את הילדים כאנשים. כרוטרדמים. אין לנו מתקנים בתוך אולמות". כלומר הרוח של המועדון, של העיר הייתה בראש מעייני המנהלים כשהם החליטו על השקעה באקדמיה.
ההשקעה משתלמת?
ב2015 ג'ובני ואן ברונקהורסט מונה למאמן הקבוצה. המהלך לא הפתיע אף אחד שכן שמונה שנים לאחר תחילת פרוייקט האקדמיה הקבוצה הייתה צריכה דמות שתלמד את הצעירים על הרוח של המועדון, דמות שחוותה ומייצגת את רוח המועדון ואין איש יותר מתאים מג'ובני ואן ברונקהורסט. עם מינויו של ואן ברונקהורסט למאמן הקבוצה החליט הכוכב השני של הקבוצה במילניום האחרון, דירק קאוט לחבור אליו. לשניהם הייתה מטרה ברורה-להביא אליפות לעיר הזו לאחר שנות בצורות ארוכות, 16 במספר. בעונה השנייה המטרה הושגה. בעונת 2016/17 פיינורד הייתה ממוקמת במקום הראשון בטבלה לאורך כל העונה ולמרות זאת, הבטיחה את האליפות רק במחזור האחרון כשקפטן הקבוצה, דירק קאוט כבש שלושער וניצח במו רגליו את הרקולס 3-1.
רוח המועדון היא משהו שליווה ותמיד ילווה את שחקני המועדון, פיינורד הוא מועדון שונה במובן שאגדות המועדון הם לא השמות הכי נוצצים שלבשו את מדיהם, אלא השחקנים שהיו נוטרדמים באופי שלהם,שחקנים שהם בעצם לוחמים.
