"זה היה המשחק הכי ארוך ששיחקתי, סבלנו הרבה"
הציטוט הזה של מסי אחרי המשחק ביום שלישי, מספר את כל הסיפור. העם הארגנטינאי, האוהדים ברוסיה, העיתונאים, השחקנים והמאמן סבלו במשך עשרה ימים, מאז התיקו מול איסלנד. אבל בשריקה אחת, בסוף המשחק מול ניגריה, הכל התפרץ. חלק מהשחקנים התחבקו במרכז המגרש, חלקם נפלו לרצפה בוכים, האוהדים והעיתונאים בכו, אבל הפעם מאושר.
דקה 86, אוי המספר הזה, המספר האלמותי הזה שכל ארגנטינאי מאושר שהוא שומע אותו, כמה סמלי שבדקה הזאת, רוחו הבלם יבקיע את שער הניצחון (מול אותה ניגריה שהוא הבקיע שער ניצחון גם לפני 4 שנים), השער השני שלו בסך הכל בגביע העולמי והשלישי בנבחרת, אבל השער הכי חשוב שהוא הבקיע.
במשחק ביום שלישי היה כל מה שאפשר לבקש ממשחק כדורגל, משחק שהכדור הוא עניין שולי. דרמה, טעויות שיפוט (אפילו עם ה-VAR), שחקנים מדממים, כוכב, אוהדים מדהימים ואוהד משוגע אחד, שלא יודע את נפשו.
כמו תמיד, מסי הוא הבורג המרכזי (השער המוקדם שלו, היה גם הראשון שלו במונדיאל אחרי 662 דקות, גם אז הוא הבקיע נגד הניגרים. וכדי להוסיף עוד פלפל זה היה השער ה-100 במונדיאל הנוכחי, והאצטדיון ה-100 שמסי הבקיע בו). השחקנים התכנסו סביבו להוראות אחרונות לפני שהם יוצאים למחצית השנייה. אבל חוץ ממסי, התפאורה כולה הייתה מרהיבה, בכל הזדמנות הראו לנו את הצל הענק שמוטל עליו, דייגו ארמנדו מראדונה, אי אפשר לדעת מה עובר ל"משוגע" הזה בקופסא הקטנה, רגע אחד רוקד עם אוהדת ניגרית, רגע שני עושה אצבע משולשת – הצגה. קלוז-אפ על מסצ'ראנו המדמם, הוא אולי מבוגר, עושה הרבה טעויות, אבל הקשר האחורי הנערץ, השאיר את כל כולו על המגרש, ירד לגליצ'ים, נלחם והקריב את גופו. בנוסף, היה לנו את ארמאני, הקהל הארגנטינאי התחנן שייפתח במקומו של קבאז'רו והוא ידע גם למה, בדקות הסיום ארגנטינה נשארה ללא הגנה (גם לא הייתה בהתחלה), ושוער ריבר בן ה-32 הציל אותם מספיגה והכי חשוב, לא עשה טעויות בהופעה הבכורה שלו בנבחרת.
הישארו מעודכנים
אגוארו, הראה כמה הוא חשוב בדקות ששיחק, כשהיה אחראי בעקיפין לשער הניצחון בזכות תנועה ללא כדור שאפשרה להיגוואין להגיע למצב הבקעה ולרוחו להבקיע את השער. היגוואין נלחם על כל כדור, אבל מצד שני גם הראה שהוא לא הסקורר מהליגה האיטלקית. די מריה היה מצוין במחצית הראשונה אבל נעלם בשנייה.
מי שהיה המנוע בקישור, זה אבר באנגה, היו לו 79 מסירות מוצלחות מתוך 90 והוא היה בכל מקום במגרש, וכמובן זה שמסר קדימה, אחת המסירות שלו הייתה הבישול למסי. למען ארגנטינה, נקווה שנראה אותו בהרכב גם בהמשך.
כ-50 אלף אוהדים נלהבים באצטדיון ועוד אלפים בחוץ שרים את השיר שמטריף את רוסיה, בשריקת הסיום הם לא הפסיקו לחגוג, עד הבוקר למחרת.
גם לפני 4 שנים, ארגנטינה נראתה חלשה, לא הבקיעה הרבה, אם בכלל, אבל היא נלחמה. וזה מה שארגנטינה הייתה צריכה, את הניצחון הזה, שישחרר את הלחץ, שיעלה אותם שלב, כי הדחה בשלב הבתים היא אסון, אבל הדחה בנוק אאוט, זה מובן. עכשיו, שרוח הלחימה חזרה, ואולי גם ההרכב הנכון יעלה (עם פאבון שנראה מצוין באגף), ומסי משוחרר הגביע ילך לארגנטינה.
ובמיוחד לכם, השיר הארגנטינאי:
"קדימה ארגנטינה, את יודעת שאני אותך אוהב / היום אנחנו הולכים לנצח, ולגמור במקום הראשון / האוהדים המשוגעים האלה עזבו הכל בשביל הגביע העולמי / יש לנו את מסי ומראדונה".
