לא כל הנוצץ זהב, המשפט הזה שמתאר בצורה יפה את קרחתו של אבא שלי מתאים בצורה מדהימה גם לעונה של הפועל ירושלים שנה שעברה. הפועל ירושלים סיימה את העונה במקום השלישי, הגיעה לגמר הגביע, סיימה במקום השלישי בליגה ואף הגיע לחצי הגמר במפעל היורוקאפ. לאחר עונה זו שהייתה רצופה בהישגים אלו זכתה הפועל ירושלים באליפות שנייה בהיסטוריה שלה, אליפות שנתנה טעם מתוק של ניצחון והצלחה בפה של הקבוצה. אם כך, מה הבעיה?
ההצלחה במשחק אחד בפיינל פור בגמר, זו שהשיגה ניצחון ואליפות לירושלים וחתמה עונה מוצלחת האפילה על הקשיים המקצועיים הרבים אשר סבלה מהם הפועל ירושלים בזמן העונה. אותם ליקויים אשר רבים מהם המשיכו לעונה זו היו הגורמים לכישלונות רבים. על כן, לפני שהעונה נגמרת, לפני שאפילו ברור לנו אם תעבור ירושלים את גלבוע גליל התיישבתי לכתוב את סיכום העונה של הפועל ירושלים תוך כדי התייחסות לעונה שעברה וללקחים שהופקו או לא הופקו.
ישראלים
שנה שעברה, בעקבות חוסר יכולתו של הפורוורד רפי מנקו להסתדר עם מיעוט דקותיו והקושי של מאמן ירושלים לשלב אותו, הוחלט כי יושאל לאילתיים הדרומיים במהלך העונה. מהלך זה אשר נעשה בעיקר כדי לחסוך כסף יתגלה כבעייתי מאוד. בלעדיו, עמדה מצבת הישראלים של הפועל ירושלים על יותם הלפרין, ליאור "זריקות עונשין" אליהו ובר טימור, זאת כאשר אור רון ובר שפע גם הם נכחו על הספסל. בר טימור, הלפרין ואליהו העמידו יחדיו בעונה זו על 25 נקודות משותפות למשחק בליגת העל, כאשר הממוצע באירופה היה נמוך אף יותר. נקודות אלו שוות פחות או יותר לכ30% ממוצע הנקודות הקבוצתי של הפועל לאותה עונה אשר עמד על 77 נקודות. ברור מאוד מנתון זה ש70% מהנטל ההתקפי עמד על שחקניה הזרים של הקבוצה, במיוחד כאשר ההגנה של הלפרין ואליהו שנויה במחלוקת והם שניהם היוו גם נטל הגנתי בזמנם על המגרש.
בזמן העונה עשו מנהלי הקבוצה מהלכים על מנת לפתור את הבעיה, אם בהבאת אבירם "אני מתנצל הרצליה" זליקוביץ' בזמן שבר טימור היה פצוע או הבאתו של ריצ'רד "בעיית עבירות" הוואל לאחר שקיבלת את אזרחותו. הגעתו של הוואל לקבוצה אכן שינתה רבות, הוא קלע בממוצע 13 נקודות למשחק מאז שהגיע והעלה את ממוצע הישראלים של הפועל ל38 נקודות שזהים כמעט לחצי מממוצע הנקודות הקבוצתי. כמו גם אפשר לקבוצה לשחק ללא אליהו או הלפרין ששניהם היוו נטל הגנתי. יש אף הטוענים שהבאתו הייתה זו שאפשרה לקבוצה לזכות באליפות באותה עונה.
הישארו מעודכנים
השאלה היא מה עשו הפועל ירושלים בשנה זו וכיצד התמודדו עם הבעיות מקצועיות?
בתחילת השנה הביאו מנהלי הפועל ירושלים את יוגב אוחיון, זאת במטרה להוריד מהדקות של הלפרין שהיו לא אפקטיביות ולהביא שחקן שיוכל לתפקד כרכז. אולם, צצו בעיות אחרות, ראשית הממוצעים של אליהו, הלפרין ובר כולם ירדו בנקודה או 2 אם בגלל גיל ואם בגלל תחרות על העמדה. יוגב אוחיון אשר הובא כדי להיות גיבוי למצבת הישראלים הקטנה נפצע וגמר את העונה ופציעות חוזרות ונשנות של האוול דיללו אף יותר את מצבת הישראלים הקצרה של הפועל ירושלים. סה"כ, למרות הנוכחות של האוול השנה שהמשיך לקלוע בדו ספרתי, ממוצע הנקודות של הפועל ירושלים השנה עומד על 37 נקודות. זאת אף לאחר הבאתו של יוגב וללא התחשבות בכך שהאוול ויוגב יחדיו פספסו יותר מ20 משחקים אשר לא נכללים בממוצע. בנוסף הפועל ירושלים קולעת השנה 83 נקודות למשחק כ6 יותר מכאן ניתן להסיק שאחוז הנטל על הזרים הוא גבוה ועומד על קרוב ל70% בדומה לשנה שהייתה לפניה.
מה שורש הבעיה?
ראשית הבחירה באוחיון הלפרין ואליהו כישראלים מרכזיים, למרות שכולם שחקנים מכובדים בליגה ובעלי עבר מפואר בארץ ובאירופה בגלל גילם וכושרם הנוכחי הם אינם מסוגלים לשמור על כושר יציב במשך עונה שלמה. יוגב אוחיון סובל מקרוהן ללא קשר לפציעה שספג השנה, הלפרין עבר פריצת דיסק ומתקשה לשחק באפקטיביות דקות רבות ואליהו בדעיכה באחוזים מהשדה, עונשין ריבאונדים ובערך כל אספקט במשחק שלו. טוב תעשה הפועל ירושלים אם תיקח ישראלים צעירים שמסוגלים לתת תפוקה במחיר נמוך בהרבה מישראלים מוכחים שנמצאים במגמת דעיכה.
מאמן
אין הרבה להכביר במילים. שנה שעברה היה מאמן אחד בהפועל במשך כל השנה, אולם השנה עברו שלושה מאמנים בירושלים בדיוק כמו העונה של מכבי תל אביב שנה שעברה. כמו שאלברט איינשטיין אמר "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת" וכמו מכבי של שנה שעברה גם הפועל ירושלים חוותה משברים קשים בשנה זו. מבלי להיכנס לעניינים מקצועיים חוסר יציבות כזו בעמדת המאמן היא אחת השורשים המרכזיים לקשיים שחוותה הפועל ירושלים העונה. במהלך העונה שעברה לפיאנג'יאני היו מספר תקלות, עם ההפסד בגמר הגביע למכבי תל אביב, אם רצף של 5 הפסדים בכל המסגרות ואפילו פיגור 2-0 בסדרה מול נהריה וכמעט הדחה לפני הפיינל פור. אולם, השקט שקיבל פיאנג'יאני להמשיך ולתפקד אפשר לו ולקבוצה להתנהל כשורה ולצבור הישגים. בניגוד לכך, קציקאריס פוטר מהר מאוד ומודי מאור פוטר לאחר הכישלון בגביע. לאלו לא ניתן זמן רב שניהם לא קיבלו זמן לתקן את טעויותיהם ומעבר לכך ריבוי המאמנים יוצר בלבול בקבוצה כמו גם במעמד השחקנים בה.
אם כן כאן ניתן לראות דווקא נקודה שלא שומרה, אם בשנה שעברה בחר אורי אלון להאמין במאמן שלו השנה פעם בצורה הפוכה כאשר פיטר יותר משני מאמנים. כאשר ניתן לייחס את חוסר הסבלנות הזו לציפיות הרבות שהיו מהקבוצה בתחילת העונה.
אירופה
כידוע משחקת הפועל ירושלים כבר שנים רבות במפעל האירופאי השני בחשיבותו, היורוקאפ, כאשר המנצח של מפעל זה זוכה לכרטיס ליורוליג. שנה שעברה הצליחה הפועל ירושלים להתברג בחצי הגמר והייתה במרחק משחק אחד מניצחון על ולנסיה והגעה לגמר. הצלחה זו יצרה תפיסה מוטעית שהפועל ירושלים כפי שנראה שנה שעברה הייתה קבוצה טובה. ירושלים לא שינתה דבר ובניגוד לאלופת אירופה אחרת בארץ, נטע ברזילי, לא הביאה כבוד למדינה. עולה השאלה מה השתנה באירופה?
ראשית, אותה חולשה של ישראלים לא משפיעה על הקבוצה בצורה משמעותית כאשר באירופה אין חוק רוסי. שנית, בעקבות ההשקה של ליגת האלופות של פיב"א מספר גבוה מאוד של קבוצות איכותיות לא שיחק ביורוקאפ, ביניהן רג'יו אמיליה, בודנצו'סט ומספר קבוצות אחרות.
כהוכחה לכך, השנה סיימה הפועל ירושלים את הליגה במקום האחרון במפעל. דבר שנבע ממספר בעיות, ראשית שחרור הגארד הבכיר שלה קרטיס ג'רלס, שתיים היעדרות אחד הזרים המרכזיים בעונה שעברה טרנס קינזי, היעדרות של שתי שחקנים בעמדות 1-3 גרמה להיתלות מוגברת על ישראלים בתפקידי הגארד והעבירה את אותה רעה חולה של הליגה לירושלים של אירופה. שנית חזרתם של קבוצות חזקות מליגת האליפות כמו גם ירידתן של כמה קבוצות מהיורוליג חזרה ליורוקאפ החזירו את הפועל ירושלים לגודלה האמיתי.
אם נטרול שני הגורמים האלו שהיוו הבסיס להצלחה של הפועל ירושלים בעונה, יחד עם החולשה שהוזכרה בעמדת המאמן עקב חוסר היציבות שם הצלחה במפעל הייתה כמעט בלתי אפשרית.
בחירת הזרים
האליפות שהושגה במשחק אחד, ההצלחה המעוורת באירופה כולם גרמו לירושלים להמשיך במגמת של המשכיות במקום לטפל בבעיות המקצועיות שהיו לקבוצה. שלושת הזרים שהיוו את ליבת הקבוצה הוחתמו, קרטיס ג'רלס, ג'רום דייסון, וטרנס קינזי כאשר הובאו מחליפים לזרים אחרים, אמרה ופיטרסון הוחלפו באומיץ' ואוסטין דיי במחשבה שאלו יהיו טובים מהקודמים.
תחילה נתייחס לחיזוקים. הבחירה בדיי הייתה בחירה נוראית, שנה שעברה היתרון המרכזי שהביא פיטרסון הייתה היכולת לספק הגנה בעמדה 4, כאשר מלבדו השחקן היחיד שיכל לשחק בעמדה הזו בצורה טבעית היה אליהו. לא סתם בחר פיאנג'יאני במשך העונה לשחק רבות עם קינזי בעמדה 4. הצורך הזה נבע עמוקות מהיכולת לספק הרכב כשיר הגנתית להתמודדות עם קבוצות יריבות. דווקא דיי, למרות יכולתו ההתקפית הנהדרת הוא אחד המגנים הנוראים ביותר בעמדה שלו כמו גם ריבאונדר בינוני לכל היותר. בניית סגל שבו אליהו והוא חולקים את עמדה 4 היא טעות מחרידה, אם אין לך הרכב אחד שמסוגל לספק הגנה הכישלונות יגיעו בהתאם.
לא סתם בחר קטש בהגיעו להפועל ירושלים לתת להאוול לשחק בעמדה 4 ואף לזרוק שלשות, ההבנה כי אליהו בעמדה 4 אינו מסוגל לרווח את המשחק או לספק הגנה הביאה את קטש לספק פיתרון יצירתי לדבר במיוחד לאחר שחרור אומיץ' כאשר משחק עם רוברטס ואליהו ביחד מצופף את הצבע להחריד ופוגע באפקטיביות של שניהם.
אתן קרדיט להנהלה של הפועל שאומיץ' כשחקן הוא תעלומה, לפני שנתיים הוא רמס את הפועל בעונה נהדרת בגראן קנאריה בה העמיד ממוצעים נהדרים. אולם שנה שעברה לאחר שפתח באנדולו אפס וסיים את העונה במלאגה שוחרר במהרה והוחלף בשרמנדיני הגיאורגי. כנראה האמינו בירושלים כי יוכלו להוציא ממנו יותר, אבל ההימור הזה כשל לחלוטין.
ועכשיו למנה העיקרית, ג'רלס קינזי ודייסון. ראשית אתייחס לMVP של הפיינל פור בשנה שעברה, ג'רום דייסון. בגמר כשהאליפות עומדת על המאזניים צלף הבחור 30 נקודות והביא כמעט בעצמו את האליפות לאדומים. ההצלחה הזו בפיינל פור כאשר גם בחצי הגמר כיכב סידרה לו חוזה בעיר הבירה לעוד עונה והרבה אהבה מהקהל. השאלה העולה האם דייסון הוא בחירה נכונה?
הבעיה האמיתית של דייסון היא שהוא לא יציב, השנה הוא מדורג במקום השני בליגה בזריקות לשלוש כאשר הוא זורק 7.6 שלשות למשחק ומדייק ב2.7 מהן. הבעיה האמיתית היא שלדייסון אין שום בעיה לזרוק 0-8 במשחק אחד ולדייק ב4/8 במשחק אחר ואין לך מושג מה תקבל ממנו ביום נתון. לפעמים נדמה שאין שום קשר לשלשה פנויה של דייסון לבין שלשה לא פנויה חוסר היציבות נשארת אותו דבר. בכל זאת עליי לסייג שגם במהלך העונה ג'רום דייסון התעלה על עצמו במאני טיים ויכול להיות שלמרות חוסר היציבות הוא שווה את ההשקעה אבל ללא גארד נוסף יציב יותר הקבוצה לעולם לא תגיע לשלבים הגבוהים באירופה.
טרנס קינזי היה העוגן ההגנתי של הפועל ירושלים בעונה שעברה. לפעמים נדמה שלבחור יש 8 ידיים ודיי ברור מדוע הוא זכה בכינוי טנרטולה בארינה. למרות שהיה השחקן ההגנתי הטוב ביותר בירושלים שנה שעברה קינזי גם ידע להתעלות בזמנים החשובים לספק נקודות. ראוי להתייחס לעובדה שהוא אחד השחקנים המבוגרים בירושלים והוחתם בעודו פצוע אבל בהתייחס לתרומה שלו שנה שעברה כמו גם השנה לאחר שחזר אי אפשר לבקר את ההחתמה הזו.
קרטיס ג'רלס נודע ברחבי תבל באהבתו לכדור, למרות יכולות אדירות גם במאנטי טיים (באזר ביטרים על חולון ונהריה), יכולת סיפוק נקודות נהדרת ומסירה חלקה הבעיה העיקרית של השחקן נבעה בכך שהוא אהב את הכדור יותר מדי. המשחק של הפועל ירושלים שנה שעברה היה איטי ומסורבל ולבסוף נגמר במשחק 1 על 1 של השחקנים כאשר הסובלים העיקריים מעובדה זו היו שחקני הפנים שלא קיבלו כמעט כדורים. ההחלטה להשאיר אותו למרות יכולתיו התעלמה מהעובדה שכל קבוצה שמעוניינת להצליח באירופה צריכה רכז ברמה גבוהה, ומכיוון שאין אחד כזה בשוק הישראלי הוא חייב להיות זר. בנוסף לכך, עד שלב מאוחר בקיץ ציפה ג'רלס להצטרף למילאנו ופיאנג'יאני והיה ברור שההחלטה לחתום בהפועל נבעה מהתפשרות ולא מרצון עז לשחק בקבוצה. בסופו של דבר חוסר שביעות רצון זו גרמה לו לעזוב/להיבעט באמצע העונה ולגרום להפועל ירושלים להתפשר על שחקן זר אחר באמצע עונה, קיילין לוקאס, שלא ענה על הציפיות.
סיכום
ההצלחה של הפועל שנה שעברה התבססה רבות על קבוצות שנעדרו מהקבוצה האירופאית, הגעתו של האוול שעממה את בעיית הישראלים, שיטת הפיינל פור שאפשרה למשחק אחד לקבוע את טון הסיום לעונה. כל אלו השפיעו על חוסר היכולת של הפועל ירושלים לפתור את בעיית הישראלים שלה, ליצור איזון יותר טוב בסגל בדגש על עמדה מספר 4 ועמדה מספר 1 (דיי וג'רלס, אוחיון ואליהו) ויצרו בעיות רבות לאורך העונה. כך שגם אם ירושלים תזכה באליפות שוב אסור לה לשכוח שלא כל הנוצץ זהב.
