"לא עשיתי בחיי דבר בשביל הכרה, לא בגלל זה עבדתי וניסיתי להגיע למטרות שהצבתי לעצמי אלא כי זו הייתה אהבת חיי. היה שם טיימינג שאפשר לי את ההזדמנות לרכוש חינוך, וחשוב יותר, נתן לי קריירה" כך סיכם ג'רי ווסט את הקריירה שלו לאחר שב-2011 הוצב פסל הנושא את דיוקנו מחוץ לסטייפלס סנטר.
ווסט שיחק בלייקרס בין 1960 ל-1974, הוביל לאליפות ב-1972 ובתווך נבחר 14 פעמים למשחק האולסטאר. 10 פעמים במהלך הקריירה נבחר ווסט לחמישיית העונה, ופרש כקלע מספר 1 של הלייקרס בכל הזמנים, תואר השייך כעת לקובי בראיינט.
ווסט אף זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-1969 למרות הפסד הלייקרס לבוסטון. לאחר פרישתו ממשחק פעיל עבד כג'נרל מנג'ר באל איי וזכה עם הקבוצה ב-7 אליפויות. ווסט היה האחראי להגעת שאקיל אוניל וקובי בראיינט לקבוצה באמצע שנות ה-90. "אוקיי, ראיתי מספיק. זה האימון הכי טוב שראיתי בחיי. הוא יותר טוב מכל שחקן אחר שראינו. בואו נלך על זה". כך סיכם ווסט אימון של חצי שעה, בו ראה את בראיינט, שמאוחר יותר נבחר על ידו במקום ה-13 בדראפט. בנוסף הוא בנה את הלייקרס הגדולה של שנות ה-80' וכן היה יועץ מיוחד החל מ-2011 לגולדן סטייט ווריורס שזכו בשני תארים תחתיו.
תנועתו הייתה מושלמת עד כדי כך שהונצחה בלוגו של המשחק – עניין שלא השתנה וכנראה לא ישתנה בקרוב. העניין עם ווסט, מעבר לקליעה מבחוץ (שהייתה מסדרת לו עוד כמה אלפי נקודות עם קו שלוש) ולהגנה הנהדרת, גלש מעבר לספורט עצמו. הוא נחשב ספורטאי למופת וג'נטלמן, מה שהפך אותו לאחת הדמויות האהובות בליגה – אפילו על ביל ראסל, שבאותן שנים לא אהב איש.
"עבורנו, השחקנים, ג'רי ווסט לא היה הלוגו", אמר ראסל בטקס הסרת הלוט מפסלו של ווסט ב"סטייפלס סנטר" לפני שנתיים, "עבורנו הוא היה אדם עם נשמה. שחקן סופר אינטליגנטי, שמכיר כל היבט במשחק, אבל קודם כל אדם עם נשמה גדולה".
הישארו מעודכנים
בנוסף, ווסט בהחלט יכול להתמודד על תואר השחקן הגדול ביותר עם המזל המחורבן ביותר. מספר האליפויות של ווסט היה אמור להיות גבוה בהרבה, אבל נדמה שכמעט בכל פעם פגש בכוח עליון אחר שמנע ממנו להגדיל אותו. פציעות שלו, פציעות של חברים לקבוצה והסלטיקס.
איך הכל התחיל?
בעיירה שיילן לא היה מה לעשות. אז האבא הרכיב סל כדורסל בשער האורווה, וזאת הפכה מיד להיות האובססיה של הילד – זריקה מרחוק – שנשארה האובססיה שלו משך כל קריירת הכדורסל שלו. בבוץ, בגשם, בשלג, ג´רי ווסט לא הפסיק לזרוק ולזרוק. אבל כשניכנס לתיכון הוא היה צימוק בגובה 1.58, והמאמן דוק שייבר אמר לו ללכת הביתה, לגדול ואולי אז יסתכלו עלייך ברצינות. כעבור חצי שנה, יקבור בעצמו את כל קבוצת הפרשמן, ויאמר למאמנו "האם אני מספיק טוב עכשיו?" שייבר ענה לו: "אתה לא רק טוב מספיק לשחק. אתה טוב מספיק להיות קפטן של הקבוצה".
בשנת 1953 הוא פתאום צמח ב-10 סנטימטרים והגיע לגובה 1.83. עד שסיים תיכון ב-1956 הוא כבר צמח לגובה שלו בנבא – 3´6 (1.90). הוא הוביל את בית הספר האזורי הקטנטן ´איסט בנק´ לאליפות ווסט וירג´יניה וזכה בתואר "מיסטר ווסט-וירג´יניה בסקטבול". בכל שנה ששיחק בתיכון (אחרי עונת הפרשמן) הוא ניבחר לאול-סטייט, וב-1956 ניבחר ל-"שחקן התיכונים מספר 1" בארה"ב. הוא סיים את עונת הסניור שלו עם 32.2 נק´ ממוצע ושבר שיאים על גבי שיאים של התיכוניים בווסט וירג´יניה.
מכללות רבות הציעו מלגות לשחקן הלבן והחיוור הזה שנאמר עליו "הג´אמפ הטוב בכדורסל, כולל הנבא". הוא בחר בווסט וירג´יניה יוניברסיטי. אוניברסיטה די ענייה שרוב הסטודנטים בה היו בני כורי פחם. מספרים כי יום אחד אמר נשיאה ד"ר פייטון מונטגומרי: "חייבים להפוך את האוניברסיטה שתהיה ראויה לסטודנט בשם ג´רי ווסט". היום אומרים בשיא הרצינות שג´רי הביא את הלגיטימציה שהאוניברסיטה חיפשה, ומאז היא בעלייה תמידית.
את שנת הפרשמן שלו הוא בילה כמובן עם קבוצת הפרשמנים שסיימה את העונה ברקורד 17-0, וכמובן ניצחונות קבועים על הוורסיטי בכל משחקי האימון במשך העונה. בעונתו הראשונה בוורסיטי, ג´רי קלע 17.8 נק´ למשחק. הוא מיד נבחר לאול-אמריקן, תואר שהחזיק כל שנה משלוש שנות משחקו בוורסיטי. את עונתו הראשונה בוורסיטי הוא הוביל לרקורד של 26-2, אבל עם הפסד למנהטן קולג´ בטורניר ה-NCAA.
בעונתו השנייה, כשהוא כבר ג´וניור, ממוצעו עלה ל-26.6 נק´ עם 12.3 ריבאונד. בעונה הזאת (1958-1959) הוא הוביל את כל שחקני טורניר הפלייאוף של ה-NCAA עם 32.0 נק´ למשחק, ובגמר הפלייאוף הוא קלע 28 עם 11 ריב´, אך הפסיד לקליפורניה 70-71. הוא ניבחר ל-MVP, אחת הפעמים הבודדות שאת התואר מקבל שחקן שלא מהקבוצה המנצחת. בסיום העונה הוא ניבחר ל-"ספורטאי השנה" בין הספורטאים החובבים של ארה"ב. באותו קיץ הוא הוביל נבחרת מכללות נהדרת שמחצה את כל יריבותיה וזכתה בזהב במשחקי פאן-אמריקן.
את העונה האחרונה בווסט וירג´יניה הוא סיים עם שיא קריירה לעונה שלמה – 29.3 נק´ (שיא שנישבר ע"י פיט מרביץ´ כמה שנים אחרי) ו-16.5 ריב´ למשחק – מספר ששם אותו לא רק בראש הקלעים ב-NCAA אלא גם בראש הריבאונדרים שלה.
