מדי עונה כשגמר ליגת האלופות מתקרב, אוהדי הכדורגל בעולם רבים מה היה הגמר הכי טוב. האם זה ההוא עם המהפך המדהים בדקות הסיום, האם זה ההוא שקבוצה חזרה מפיגור ענק בהפסקה או גמר עם הרבה שערים?
הוויכוח הוא תמידי, בייחוד שזה מגיע לגמר עם הקבוצה שלך, ולכן אפשר תמיד להתווכח.
אדרג פה את הטופ 5 של הגמרים הכי טובים, אך עם הסתייגויות קלות: הגמרים שאני ראיתי ומכיר הם במקום גבוה יותר ועל פי דעתי האישית כמובן.
אז אחרי ההקדמה כדי שלא תגידו "הוא לא מבין כלום" "איך זה מקום ראשון?!" אתחיל בדירוג.
כמעט נכנסו:
הישארו מעודכנים
1956: ריאל מדריד – סטאד ריימס 3:4
הגמר הראשון בתולדות המפעל הפגיש בין סטאד ריימס לריאל מדריד והוא התקיים בפריז. כבר בדקה השישית ריימס עלתה ליתרון ואף הכפילה אותו כעבור 4 דקות אך "מי אם לא הוא", אלפרדו די סטפנו החזיר את ריאל למשחק ועם עוד שער של הקטור ריאל, הקבוצות ירדו להפסקה בתיקו 2. ריימס עלתה ליתרון נוסף אך ריאל עשו מהפך ובדקה ה-79 הקטור ריאל קבע את תוצאת המשחק.
שערים ומהפכים – בדיוק מה שמשחק גמר צריך, אך יש יותר גדולים…
1960: ריאל מדריד – איינטרכט פרנקפורט 3:7
מבול של שערים!
דווקא פרנקפורט עלו ליתרון ראשון, אבל ריאל הגיבה מהר וירדה להפסקה עם יתרון 3:1. במחצית השנייה פושקש השלים רביעייה, ריאל עלתה ל6:1 וגמרה את הסיפור, די סטפנו השלים שלושער משלו וריאל עם זכייה חמישית רצופה בליגת האלופות.
הרבה שערים, מהפך אחד, דומיננטיות מוחלטת – אנחנו פחות אוהבים משחקים חד צדדיים.
מקום חמישי – 1962: בנפיקה ליסבון – ריאל מדריד 3:5
האיצטדיון האולימפי באמסטרדם אירח למעלה מ-60 אלף איש אשר חזו באחד ממשחקי הגמר הטובים שהיו בכל שנות קיומה של ליגת האלופות. ריאל מדריד עם העפלה שישית לגמר מתוך שבעה אפשריות, נחלה גם את הפסדה הראשון בגמר.
בנפיקה עם תואר שני ברציפות אחרי הניצחון על ברצלונה עונה קודם, פוגשת ספרדייה אחרת. פושקש העלה את ריאל ליתרון ראשון, חמש דקות אחר כך הכפיל את התוצאה, אך בנפיקה חזרה עם צמד משלה. בדקה ה-39 פושקש השלים שלושער והוריד את ריאל להפסקה ביתרון 3:2.
למחצית השנייה רק קבוצה אחת עלתה למגרש, בדקה החמישים השוויון הגיע ורבע שעה אחר כך אאוזביו, גדול שחקני פורטוגל, העניק להם יתרון ראשון וחמש דקות אחר כך השלים צמד וסגר את המשחק.
מלא שערים, מהפך, דרמה ושחקנים גדולים – בדיוק כמו שאנו אוהבים…
מקום רביעי – 1994: מילאן – ברצלונה 0:4
לפני שתקפצו ותגידו "אמרת שאנחנו לא אוהבים משחקים חד צדדיים", אז אתם צודקים, אבל מה שקרה פה זה בלתי יאומן.
שתי הקבוצות היו הכי טובות במפעל והגיעו בזכות לגמר, אך מילאן הגיעה בסגל חסר ללא ואן באסטן, לאנטיני, בארזי הקפטן, קוסטקורטה, פאפן, רדוצ'ויו ולאודרופ. בנוסף המילאנזים היו הרבה אחרי שיאם, וכולם ידעו שהם האנדרדוג, אפילו הם בעצמם.
ברצלונה הפייבוריטית (עם ה' הידיעה) התפארה בדרים טים שלה: סטויצ'קוב, קומאן, רומאריו וגווארדיולה תחת שרביטו של קרויף האגדי, הגיעה כאלופה הגאה ארבע שנים רצופות בליגה הספרדית. כל העולם ציפה לתצוגה של הקטאלונים אבל בפועל? נוקאאוט של קאפלו וחניכיו עם 4 שערים עד הדקה ה-58 ותשואות כל העולם "הקטאלונים למדו את הלקח".
למדנו, מאז ברצלונה לא באה עם האף למעלה בגמרים…
מקום שלישי – 2014: ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד 1:4
התוצאה הכי מטעה בעולם (לעומת הגמר של שנה שעברה בו ריאל באמת הביסה את יובנטוס).
גמר ראשון של ריאל מאז 2002, את הקבוצות בשלב הבתים היא דרסה, כמו גם בשמינית שפגשה את שאלקה. ברבע ובחצי היא שוב פגשה גרמניות (טיפה יותר טובות) והייתה צריכה להזיע מולם. אתלטיקו גם דרסה את הקבוצות בשלב הבתים אבל הזיעה טיפה יותר מריאל בנוק אאוט, מול מילאן, ברצלונה וצ'לסי.
בגמר, ההרגשה הייתה שסימאונה עם הגנת הברזל עושה את זה, והוא כמעט הצליח (אבל רק כמעט).
בדקה ה-36 אתלטיקו עלתה ליתרון עם טעות של קסיאס ושער של גודין בנגיחה מקרן (איך לא), ועד תוספת הזמן היתרון הקטן הזה הספיק להם, אבל רק עד תוספת הזמן, כי אז בדקה ה-93 ראמוס (המושיע של אותה עונה) עלה לנגיחה וכבש את שער השוויון שכפה הארכה. אתלטיקו שבורת הלב, לא התאוששה וריאל עם שלושה שערים מהדקה ה-110 ועד ה-120, שברה גם את רוחו של סימאונה שנשאר רק עם המחמאות (באמת, לא קלישאה).
זכייה עשירית! של הלבנים ממדריד בליגת האלופות (הם יוסיפו עוד שתי זכיות מאז ואולי את השלישית?).
מקום 2 – 2005: ליברפול – מילאן 3:3 (3:2 בפנדלים).
בעיניי רבים (אוהדי ליברפול) המשחק גמר הכי גדול.
הסיפור פה פשוט, מילאן הפייבוריטית נגד ליברפול באיסטנבול, מילאן שלטה לחלוטין במשחק ועם שער בדקה הראשונה של מאלדיני ועוד צמד של קרספו במהלך המחצית הראשונה, ירדה להפסקה בתוצאה 3:0. אני בשלב הזה, אמרתי לאבא "המשחק גמור, הלכתי לחברים…ביי" אחרי 25 דקות בערך, אבא שלי התקשר ואמר לי "3-2, תחזור מהר…", מסתבר שליברפול לא יודעת להרים ידיים ובדקה ה-54 ו-56 הבקיעה שני שערים. חזרתי הביתה מהר מאוד (הייתי רחוב מתחת) ובדיוק נשרק פנדל לטובת ליברפול! אלונסו החמיץ אבל כבש בריבאונד…אמאל'ה איזה קאמבק!
שתי הקבוצות ניסו להכריע את המשחק אבל כשלו ועברנו לפנדלים מורטי עצבים…דודק עם הצעדי רדיפה הזכורים ביותר בדו קרב פנדלים עשה בית ספר לשחקני מילאן, שהחטיאו 3 פנדלים מתוך ה-5 והאנגלים חוזרים הביתה שיכורים מהזכייה, אני? אמרתי תודה לאבא שהתקשר.
מקום ראשון – 1999: מנצ'סטר יונייטד – באיירן מינכן 1:2
"שעעערררררר שעעעעעעעעער" (וייץ, 1999)
מנצ'סטר יונייטד עם אלכס פרגוסון בגדולתו לקח שחקנים בינוניים כמו ניקי באט האפרורי ועשה אותם "שחקני היכל התהילה". יונייטד הגיעה במטרה לזכות בטראבל, אך גם הגרמנים…בדקה השישית באסלר בעט מתחת לחומה וזה היה 1:0 מהיר לגרמנים. עד הדקה ה-90 זה יכול היה להיות "הגמר הכי משעמם" אבל לא אצל יונייטד, לא השנה. לפני שנגיע ל"מהפך הכי גדול בהיסטוריה" אספר לכם אנקדוטה אישית – הייתי בן 9 שהמשחק הזה שוחק, וכמו ילד שאוהב כדורגל ואימא שלו רוצה לראות בסלון תכנית טלנובלה, הלכתי לשכנים. משפחה בריטית ממנצ'סטר שהיו בטירוף לפני, בעצבים תוך כדי ובשיכרון חושים אחרי…דקה 91, קרן ליונייטד, בקהאם מרים, הכדור עובר את שמייכל שעלה ברגע של נואשות לגול, הערבוביה ברחבה התחילה עד שהכדור היה ברגלו של שרינגהאם המחליף שמחמש מטר דחק לרשת, יונייטד בטירוף. שתי דקות אחרי זה, עוד קרן, עוד פעם בקהאם, בלי שמייכל שנשאר בשער…שרינגהאם עולה לנגיחה לא מדויקת שמגיעה לרגלו של סולשיאר המחליף השני, שדחק לרשת פעם נוספת (יש לי עור ברווז שאני כותב את זה). רמי וייץ שכח מי הוא למה הוא ואיך הוא, לימים גם אבי מלר שנכח באיצטדיון סיפר כי המשקפיים עפו לו ואפילו לא ראה את השערים מרוב הטירוף שהיה שם, וברחוב השקד בגבעת זאב? שמחה והמולה, ו-"כן אני בא הביתה לישון אימא, אני יודע שמחר בית ספר".
