יש פתגם ברזילאי נושן שאומר: "עמדת השוער כל כך איומה ומרירה, שהדשא אפילו לא צומח במקום בו השוער עומד". ובאמת, לא חסרים שוערים ברזילאים עם סיפורים טראומטיים.
הזכורה מכולם היא הטרגדיה הלאומית ב-1950, כשהשוער ברבוסה, שנחשב אז לטוב בעולם, הואשם בספיגת שני השערים שהובילו לזכייתה של אורוגוואי במונדיאל (מאז ברבוסה סבל כל חייו מהתנכלויות גזעניות(.
הברזילאים התחילו להעסיק מומחים בבניית שוערים. ואז קלאודיו טפארל הפציע והפך לגיבור לאומי, ילדים ברזילאים העריצו אותו, ולראשונה רבים מהם רצו לשחק בשער ולהיות כמוהו – דבר בלתי נתפס לפני כן.
קלאודיו אנדרה מרגן טפארל יחגוג ביום ראשון את יום הולדתו ה-52. השוער הצנוע, שנולד בסנטה רוזה, ברזיל ב-8 במאי 1966, העדיף תמיד להיות האיש שעושה את העבודה בשקט ולהישאר מאחורי אור הזרקורים.
בנבחרת ברזיל, טפארל נחשב עד היום לשוער בעל המספר הרב ביותר של הופעות בהיסטורית המדינה, עם 106 משחקים בינלאומיים בהם עמד בשערה של הנבחרת. חוץ ממונדיאל 1994 בו זכה, הוא שיחק גם במונדיאל 1990 ומונדיאל 1998. טפארל היה שוערה של ברזיל גם במהלך שתי הזכיות שלה בקופה אמריקה ב-89 ו-97.
הישארו מעודכנים
במהלך מונדיאל 1994 בארצות הברית, טפארל ספג שער אחד בלבד בשלב המוקדם ושניים נוספים בשלבי ההכרעה (לא כולל 2 בעיטות פנדל בגמר). כמו כן, טפארל נעצר עם ברזיל רק במקום השני במונדיאל 1998 בצרפת. בחצי הגמר המשחק הגיע לפנדלים, נגד הולנד, והשוער עצר שני פנדלים שבזכותם ברזיל עלתה לגמר, שבו לצערו ולצער ברזיל כולה, הנבחרת הובסה על ידי צרפת. לאחר המשחק טפארל הודיע על פרישה מהמדים הלאומיים.
טפארל החל את הקריירה המקצוענית שלו בקבוצת אינטרנסיונל אך לא זכה לדקות רבות. השוער הצעיר לא התייאש והבין שהוא חייב לשנות קבוצה, כשהגיע בשנת 1990 לאיטליה, לעולה החדשה פארמה. כבר בעונתו הראשונה במועדון הוא ביסס את עצמו כשוערה הראשון למרות מחסום שפה קשה שחווה ועזר לעולה החדשה לסיים במקום השישי ולעלות לגביע אופ”א, לאחר מכן עבר לרג'ינה ועזר לקבוצה הקטנה להישאר בליגה כנגד כל הסיכויים.
לאחר הפרישה מהנבחרת טפארל הגיע לסיבוב נוסף באירופה. השוער החל לשחק בגלאטאסאראי הטורקית ובשלוש השנים שבילה שם עזר להם לזכות בשישה תארים כולל גביע אופ”א בשנת 2000 אחרי ניצחון 4:1 בפנדלים על ארסנל. את הקריירה שלו סיים טפארל כשחזר לפארמה בתור שוער מחליף לסבסטיאן פריי הצרפתי רגע לפני שבכלל היה אמור לחתום באמפולי. הסיבה שבגינה טפארל לא הגיע לאמפולי היא האמונה שלו ש”הכל משמיים", כשהוא היה בדרך לשם מכוניתו התקלקלה והוא אמר בתגובה ”זה ככל הנראה לא צריך לקרות, אלוהים לא רוצה שאגיע לשם”. אחרי פרישתו הוא חזר למועדון הטורקי, גלאטאסאראי, ומונה למאמן שוערים. במהלך תפקודו כמאמן שוערים טפארל הוזעק פעמיים לשמש כמאמן חרום של המועדון בגלל שהמאמן הראשי פוטר ונענה בחיוב. כאשר הוצע לו להמשיך כמאמן קבוע הוא שוב העדיף להיות מחוץ לאור הזרקורים וסירב בנימוס תוך כדי שהוא מציין את העובדה שהוא בא לשמש כמאמן שוערים ולא יותר מזה. טפארל משמש כיום בנוסף להיותו מאמן שוערים בקבוצה הטורקית למאמן השוערים של נבחרת ברזיל.
עדות נוספת לצניעותו היא שאחרי פרישתו ממשחק ב-2003, מאמנו לשעבר בנבחרת, פריירה, הציע לארגן לכבודו משחק פרידה בינלאומי. טפארל סירב לשחק, לאחר שהצהיר שהוא לא מעוניין להשתתף באירוע כזה גדול בגין פרישתו.
מזל טוב קלאודיו!
