שני תארי MVP, חמש אליפויות NBA, שלוש פעמים MVP של סדרת הגמר, תואר רוקי העונה, חמש עשרה בחירות לאולסטאר, חמש עשרה פעמים חמישיית העונה וחמש עשרה פעמים חמישיית ההגנה של העונה. אני לא מדבר על קובי בראיינט, או מייקל ג'ורדן, בטח שלא לברון ולא ביל ראסל, ווילט צ'מברליין או קארים עבדול ג'באר. אלו התארים שקיבל טים דאנקן במשך הקריירה הנפלאה שלו, אבל לעיתים אני נתקל באנשים שלא מוכנים להזכיר אותו באותה נשימה עם האגדות של הליגה. דאנקן חגג יום הולדת ברביעי האחרון, לכן החלטתי לתת כבוד לאחד מגדולי הליגה, בטח בעמדה מספר 4.
אז מדוע טים דאנקן צריך להיזכר כאחד מהגדולים של הליגה? נתחיל מההתחלה. טימי שלנו החל את הקריירה שלו אי שם ב- 1997, הוא נבחר ראשון בדראפט, העמיד ממוצעים של 21 נק', 12 ריב', כמעט 3 אס' ו- 2.5 בלוקים למשחק וזכה בקלות בתואר רוקי העונה. עונה לאחר מכן הממוצעים לא השתפרו משמעותית, אבל הגיע אבן דרך משמעותית אחרת, אליפותNBA ראשונה לו ולקבוצה. יתרה מזאת, טימי זכה גם בתואר ה- MVP של סדרת הגמר וביסס את עצמו ככוכב הקבוצה עם הירידה ביכולתו של דיוויד רובינסון. כפי שבטח אתם יודעים, מאז סן אנטוניו קיבעה את עצמה כאחת מהקבוצות הטובות בליגה גם ב- 19 העונות הבאות, גם לאחר שדאנקן פרש.
דאנקן המשיך עם ההישגים האישיים, כשהוא זוכה בשני תארי MVP, שנה לאחר שנה, ב 2002, 2003. בשלב הזה הוא כבר נחשב כסופרסטאר, אך אישיותו של דאנקן הייתה שונה מאישיותם של סופרסטארים אחרים ששלטו בליגה. דאנקן כשחקן היה שקט, רגוע, צנוע, לא מרבה במילים ואפילו אדיש. חשוב לציין, שבפרסומות בכיכובו של דאנקן השתמשו באישיותו האדישה למטרות קומיות. כאדם, חבריו מתארים אותו כמצחיק וקליל. דאנקן עצמו השווה את אישיותו לזו של וויל האנטינג, דמותו של מאט דיימון בסרט "סיפורו של וויל האנטינג". לפי דאנקן, ההבדלים ביניהם שהוא טיפה יותר גבוה ופחות היפרקטיבי.
פרסומת בה דאנקן יוצא מגדרו:
אחת מהנקודות שתמיד אפיינו את טימי הייתה מוסר העבודה שלו, דאנקן היה מרבה לעבוד באימונים ועל המגרש. מוסר עבודה זה סלל את דרכה של החברות בינו לבין המאמן היחיד שהיה לו בליגה, גרג פופוביץ'. פופ, כמו דאנקן, גם לא מרבה לדבר, אך מרבה לעבוד, ביחד הם שינו שאת שיטת המשחק של הקבוצה פעם אחר פעם, כדי להתאים את עצמם לקצב בו הליגה מתפתחת. בתחילת שנות ה- 2000 השחקנים הגבוהים עוד שלטו בליגה, לכן ההתקפה של סן אנטוניו התבססה על דאנקן. בהמשך החלו הגארדים לשלוט בליגה, ונוצר שלושת הגדולים של סן אנטוניו, דאנקן, בצירוף טוני פרקר ומאנו ג'ינובילי. היבט אחד שנשאר תמיד בקבוצה היא ההגנה, לסן אנטוניו תמיד הייתה הגנה בין החמש הטובות בליגה, הרבה בזכות דאנקן שנבחר לחמישיית ההגנה של העונה חמש עשרה פעמים.
נקודת מפנה בקריירה הגיעה בפלייאוף 2013, שמועות על פרישה רבצו סביב דאנקן, ולמרות זאת, סן אנטוניו הגיעה לגמר הפלייאוף והתמודדה מול מיאמי היט של לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש. מיאמי הייתה בעלת יתרון הביתיות, וניסתה להשיג אליפות שנייה. מיאמי ניצחה את שני המשחקים הראשונים, אך סן אנטוניו ניצחה את השלושה הבאים. משחק מספר 6 היה במיאמי, סן אנטוניו הובילה ב- 10 נק' הפרש בסיום הרבע השלישי, אך מיאמי חזרה. בסוף הרבע הרביעי סן אנטוניו הובילה ב- 3 נק'. כדור מריבאונד התקפה הגיע לכריס בוש שמסר אותו לריי אלן, שלקח צעד אחורה וקבר שלשה שכפתה הארכה, בה מיאמי גנבה את המשחק. בסיום המשחק דאנקן, שלא כהרגלו, הראה רגש ודפק בחוזקה על הפרקט, כאילו ידע לאן הסדרה הולכת. משחק מספר 7 היה פחות צמוד, ועדיין שתי הקבוצות נתנו תצוגת כדורסל מדהימה, ובסיום המשחק מיאמי הוכתרה כאלופת ה- NBA בפעם השנייה ברציפות. השמועות על פרישתו של טימי להטו.
טימי השתיק את כל השמועות, כשחזר לעונתו ה- 18 בקריירה, הוא חזר למטרה אחת- עוד אליפות. אחד מחבריו לקבוצה בפתיחת העונה ציין, שכשרואים שדאנקן הוא השחקן שעובד הכי קשה באימונים של הקבוצה, ועוד בעונתו ה- 18 אף שחקן לא רוצה לעבוד פחות ממנו. סן אנטוניו דרסה את הליגה, בהובלתו של טוני פרקר ודאנקן מאחוריו, בדרך למאזן של 62:20. בסיבוב הראשון שחקני הספרס מעט התקשו מול דאלאס, אך בסיבובים הבאים התעשתו וחזרו לדרוס את הקבוצות. הקבוצה האחרונה שדרסו הייתה, מי אם לא, מיאמי היט בגמר הפלייאוף, דאנקן תיקן את טעות העבר וזכה באליפות חמישית שלו ושל הקבוצה.
עונה לאחר מכן, זו הייתה עונת הפרישה של דאנקן, הוא כנראה ידע במשך כל העונה שהוא הולך לסיים את הקריירה. אותה עונה הייתה גם עונת הפרישה של קובי בראיינט, וניתן להתסכל על עונת הפרישה של שני השחקנים כמעין מראה על אישיותם. בעוד עונת הפרישה של בראיינט הייתה חגיגה אחת גדולה של הקריירה, דאנקן לא סיפר לאף אחד על פרישתו, רק לאחר משחקו האחרון בפלייאוף. בסיום המשחק, דאנקן ירד מהמגרש כשהאצבע שלו מורמת, פרידה מהמגרש ומהאוהדים.
למרות שפרשו באותה עונה, לאחר כמעט אותה כמות עונות בקריירה (דאנקן עונה אחת פחות מבראיינט), וכשלשניהם הישגים דומים (חמש אליפויות, הופעות אולסטאר ותואר MVP), הרבה אנשים מסתכלים על שני השחקנים בקטגוריות שונות. אמנם הנתונים הסטטיסטיים של קובי מעט טובים יותר משל טימי, אבל עדיין צריך להזכיר אותם באותה נשימה. שחקני ה- NBA זוכרים את דאנקן כאחד מהביגמנים הטובים בליגה, שחקן שלא היה רק חלק מקבוצת סן אנטוניו, אלא היה הקבוצה עצמה והיווה חלק מרכזי ביצירת אופי הקבוצה, המקצועיות בה והצלחתה.
הישארו מעודכנים
נ.ב
דאנקן הוכיח פעם אחר פעם את הווינר הטמון בו כשקלע זריקות לניצחון משחק או כדי להשוות אותו, אחת הדוגמאות היא כשהוא קלע שלשה נגד פיניקס והשווה את המשחק (דאנקן לא נהג לזרוק שלשות ושאקיל אוניל לא יצא אליו בזמן).
