תמיד, בחיי כל ספורטאי, יש רגעים הנקראים "רגעים מכוננים". רגעים אלו יכולים להיות זריקות מנצחות משחקים בכדורסל, החלקה כואבת בדו-קרב פנדלים בכדורגל, רגע בחירת השחקן בדראפט ה-NBA או זכייה הירואית באליפות.
רגע כזה, היה גם המשחק בו קובי בראיינט פרש, המשחק בו הוא קלע 60 נק', שהיוו שיא עונתי לכלל הליגה. המשחק שאפיין מכל את האישיות שלו, ואת תאוותו למשחק.
קובי בראיינט נולד ב-23 באוגוסט 1978, בפילדלפיה. כבן הצעיר ביותר של ג'ו ופמלה. לקובי שתי אחיות גדולות ממנו, שריה ושאייה. אביו של קובי, ג'ו, היה שחקן NBA אשר שיחק בפילדלפיה, יוסטון וסן דייגו.
קובי החל לשחק כדורסל כבר מגיל שלוש. וכשהיה בן שש, משפחתו היגרה לאיטליה לאחר שאביו הפסיק לשחק כדורסל ב-NBA, ועבר לליגה ברמה נמוכה יותר. קובי התאקלם לאיטליה די מהר, ולמד לדבר איטלקית וצרפתית שוטפת. בחופשות הקיץ, חזר בראיינט לארה"ב בכדי לקחת חלק בליגות הקיץ לילדים המקומיות.
כבר מגיל קטן קובי אהד את הלייקרס, וסבו שלח לו עשרות אם לא מאות סרטוני NBA, בכדי שהוא יוכל ללמוד מהם מהלכים ולהפוך לשחקן טוב יותר. במקביל לאהבתו לכדורסל, שיחק קובי גם כדורגל, וקבוצתו האהובה היא מילאן. כשקובי היה בן 13, פרש אביו ממשחק פעיל. ומשפחתו חזרה לארה"ב.
הישארו מעודכנים
קובי המשיך להתאמן בכדורסל גם לאחר שחזר לארה"ב, וכשהגיע לגיל המתאים נרשם לתיכון לוואר מריון לא רחוק מעיר הולדתו. ובשנת הג'וניור (השנה השלישית ללימודים) שלו הוא השיג ממוצעים של 31.1 נק', 10.4 ריב' ו-5.4 אס' למשחק. היכולת הזו גררה התעניינות מצד כל המכללות האיכותיות ביותר לספורט שיש. ביניהן דיוק, ולאנובה וקרוליינה הצפונית. בסופו של דבר, החליט בראיינט החליט ללכת לדראפט ה-NBA ישר לאחר סיום 12 שנות לימוד, נבחר ע"י השארלוט הורנטס, והוטרד ישר לאחר מכן אל הלוס אנג'לס לייקרס, בטרייד שעתיד להיחשב כאחד מהגרועים ביותר שהיו בליגה.
את הבכורה שלו במדי הלייקרס עשה קובי בליגת הקיץ, שם קלע 24.5 נק' ו-5.3 ריב' בממוצע למשחק, כולל 36 נק' בגמר הליגה. כרוקי בראיינט בעיקר עלה מהספסל, ושני הדברים הזכורים ביותר שלו מעונת הרוקי הם שבירת השיא כשחקן הצעיר ביותר לערוך בכורה ב-NBA, והזכייה בתחרות הדאנקים של 1997.
החל משנתו השנייה בראיינט קיבל יותר דק' משחק, אלא דווקא כסמול פורוורד עקב שיטת המשחק של הלייקרס. הוא היה אחד המועמדים המובילים לשחקן השישי של העונה, ונבחר בפעם הראשונה בקריירה שלו לאולסטאר. את אותה העונה סיים בראיינט כשחקן הספסל עם מס' הנק' למשחק הגדול ביותר בליגה.
בעונתו השלישית בקבוצה בראיינט החל לפתוח ולהפוך לגארד הטוב ביותר בלייקרס, כשהעיתונים השוו אותו לשחקנים דוגמת מג'יק ג'ונסון האגדי. את העונה הלייקרס סיימה לאחר סוויפ כואב ללוס אנג'לס לייקרס, ואז הגיע תור הזהב של שאקובי.
בין השנים 1999-2002 קובי ושאקיל הציגו את המשחקים הטובים ביותר שלהם כצמד, ויחד הובילו את הלייקרס לשלוש אליפויות ברציפות. כשבשנת 2002 קובי נכנס לראשונה לחמישיית העונה הראשונה של ה-NBA. לא זו בלבד, בראיינט קיבל גם את תואר ה-MVP של האולסטאר בפעם הראשונה בקריירה שלו. והתקופה הזו הייתה אחת התקופות הטובות ביותר שלו אישית, ושל הלייקרס איתו באופן קבוצתי.
בין השנים 2003-2007 לא קרו יותר מדיי אירועים משמעותיים קבוצתיים בחייו של בראיינט, אבל מבחינה אישית זו הייתה תקופה נהדרת עבורו. כשהשיא היה משחק 81 הנק' נגד טורונטו, שנשארו חסרי אונים מול המופע של קובי.
שנת 2008 הייתה העונה האישית הטובה ביותר של בראיינט, כשהדובדבן שבקצפת היה הבחירה ל-MVP בסיום העונה. אולם, בגמר הליגה, הלייקרס הפסידו 4-2 לבוסטון סלטיקס, יריבתם המרה של הלייקרס.
בעונות 2008-09 ו2009-10 זכו הלייקרס בעוד שתי אליפויות רצופות, ובראיינט נחשב באותה תקופה לאחד השחקנים הטובים בעולם לצד לברון ג'יימס וטים דאנקן.
בשנים הבאות ניסה בראיינט לרדוף אחר אליפות שישית ללא הצלחה. ומ-2013 פציעות חוזרות ונשנות מנעו מבראיינט לחזור לפסגה כשחקן. בעונת הפרישה בראיינט פרסם מכתב ב-the players tribune, בו הוא מודה לספורט שכל כך אהב, ומודיע על פרישה. במשחקו האחרון קלע בראיינט 60 נק' מול היוטה ג'אז, כשכל הקהל קם על רגליו ומריע לשחקן הכל כך אהוב הזה, שהקדיש כל שנייה אפשרית שיכל למשחק הזה, והשאיר כל מה שהוא יכל על הפרקט.
אתם מוזמנים לקרוא את המכתב שהוא כתב לכדורסל ב-the players tribune, אני מאחל לכם קריאה מהנה.
