אולימפיאדת התעמולה – מאחורי ברלין 1936
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
אולימפיאדת ברלין (1936) היא האולימפיאדה ה-11 בעת החדשה. אולימפיאדה זו נערכה בברלין, בירת גרמניה הנאצית. הייתה זו האולימפיאדה הראשונה ששימשה כאירוע ספורט עולמי. האולימפיאדה היוותה מפגן ראווה שבו הוצגו הישגי הנאצים לעיני העולם כולו.
מערכת התעמולה הנאצית ובראשה יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה, השתמשו בה לצורך העלאת המוראל הגרמני. ואכן האולימפיאדה נחשבת עד היום לדוגמה להצלחת התעמולה הנאצית. גבלס והבמאית לני ריפנשטאהל (אשר יצרה שנתיים לפני כן את סרט התעמולה הנאצי "ניצחון הרצון") הפיקו את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים, המציג את האולימפיאדה באור התעמולה הנאצית, תוך שימוש באסתטיקה פאשיסטית ונאצית, ובאוצר הדימויים הוויזואלי הנאצי שהוצג בכישרון רב על ידי ריפשנשטאהל, כמו גם העלאת ערכי ה"גזע" וה"פולק".
כדי לחזק את תדמיתו של המשטר כלפי חוץ, נמנעו הנאצים במהלך האולימפיאדה מלפגוע באנשים מהגזע ה"נחות" (יהודים, שחורים וכדומה), אך עם זאת, הושפלו הספורטאים האלה. כך, למשל, כאשר זכה ג'סי אוונס, אצן שחור, במדליית זהב, עזב היטלר את האצטדיון ולא בא ללחוץ את ידו ולהעניק לו מדליה, בניגוד למה שעשה כאשר לבן היה הזוכה.
49 מדינות ו-3963 ספורטאים לקחו חלק במשחקים האולימפיים אלו. גרמניה של 1936 הייתה כבר תחת השלטון הנאצי והאפליות והגזענות כבר היו ידועים לכל, אך ככל הנראה העולם עדיין לא האמין ששנים ספורות לאחר מכן תגיע המפלצת הנאצית למימדים אליה הגיעה. אירוע הספורט החשוב בעולם שבא לציין בין השאר חירות ושוויון בין בני אדם מלאומים שונים, התקיים במדינה בעלת שלטון חשוך הפוגע בזכויות האדם, שרק שנה לפני כן, בספטמבר 1935 חוקק את חוקי הגזע האנטישמיים, "חוקי נירינברג". אותו שלטון ש-3 שנים קודם לכן הקים את מחנה הריכוז הראשון "דכאו" (1933), תחילה לאסירים פוליטיים והחל מ-1938 גם ליהודים.
נכון, אמנם גרמניה נקבעה כמארחת האולימפיאדה עוד ב-1931, לפני עליית הנאצים, אך השאלה המתבקשת היא איך ייתכן שבעקבות השינויים הקיצוניים שחלו בה, לא מנעו ממדינה כזו מלארח את המשחקיים האולימפיים? את האולימפיאדה בשנת 1936 תכנן היטלר כמסע תעמולתי נאצי שנועד להביא להכרה בינלאומית במשטרו. משחקים אלו שודרו באותה תקופה בטלוויזיה במעגל סגור ובאולמות מיוחדים.
פתיחת המשחקים האולימפיים בצל השלטון הנאצי
את המשחקים האולימפיים בברלין פתח ב-1 באוגוסט 1936 קנצלר גרמניה הנאצית, אדולף היטלר באצטדיון האולימפי בברלין, כאשר סמלים נאציים מצויים בכל פינה. עבור הנאצים הייתה האולימפיאדה במה ושער לעולם בכדי לשווק עצמם כלפי חוץ וגם כלפי פנים ועל מנת לחזק את הגזע הארי. בשנה זו אף הוקל בגרמניה הלחץ על היהודים והגזירות והאפליות הומעטו לתקופה קצרה בכדי להראות מצג שווא לעולם בדבר שמירת זכויות אדם. לצורך כך הוסרו לדוגמא מהרחובות ומקומות ציבוריים שלטים דוגמת "יהודים לא רצויים". מדינות רבות אימצו את הדימוי שניסתה למכור להם גרמניה והאמינו כי היא שינתה כיוון ויצאו ממנה ברושם שהתלונות על מצבם הרע של היהודים במדינה הן מוגזמות.
המופע שכביכול היה אמור לסמן מפגן של שלום אחווה, ערך תחרויות במדינה שבה פורסמו כבר חוקי נירנברג הידועים לשמצה. ברחובות ברלין היו כבר ספסלים עליהם ליהודים היה אסור לשבת ורופאים יהודים לא יכלו לטפל במטופלים אריים. דכאו כבר פעל במלוא הקיטור, היו בו יהודים ומתנגדי ממשל ורבים מיהודי גרמניה כבר נפגעו מחרמות של השלטון.
הנאצים מצדם, אמנם לא מנעו מספורטאים יהודים, שחורים ו"אחרים" מלהשתתף במשחקים האולימפיים, אך דאגו להשפילם היטב ולתת להם להרגיש נחותים. כך היה למשל, עם זכייתו של האצן האמריקני השחור ג'סי אוונס במדליית זהב, עזב היטלר את האצטדיון בהפגנתיות, מבלי להעניק לו את המדליה ומבלי ללחוץ את ידו.
יהודים באולימפיאדת ברלין
בין המדינות שהשתתפו היו כאלו כמו ארה"ב שהתנו השתתפותם בשיתוף ספורטאים יהודיים ו"אחרים" נוספים. היו גם מדינות בודדות כמו ספרד שסירבו מלכתחילה מלהשתתף באולימפיאדה זו כמחאה על המשטר הנאצי, אך מספרן היה מועט ביותר.
הארגון האולימפי הארץ ישראלי גם כן סרב לשלוח ספורטאים לאולימפיאדה בגרמניה הנאצית. בנוסף, הייתה גם תופעה שבה כמה ספורטאים יהודים ולא יהודים החרימו את המשחקים בברלין וארגנו משחקים אולימפיים אלטרנטיביים.
היהודים שהשתתפו בכל זאת באולימפיאדה זו ייצגו את מדינות מוצאן שכן השתתפו. בסיכום הכולל באולימפיאדה זו זכו 14 ספורטאים יהודיים מארצות שונות ב-16 מדליות מתוכן 9 מזהב. הישג מרשים ביותר יחסית למספרם באוכלוסיה.
