רוברט ברנרד (רובי) פאולר נולד בתאריך ה9.4.1975 בטוקסת' שבמרסיסייד, לונדון. מגיל צעיר פאולר בכלל היה אוהד של הצד הכחול במרסיסייד והיה הולך לכל המשחקים של אברטון וגם גדל במחלקות הילדים של הקבוצה ואפילו כבש במשחק אחד 16 שערים (!).
בגיל 10 עבר פאולר, שסקאוט זיהה אותו כשחקן העתיד של הממלכה, לאקדמיה של קבוצת ליברפול והתאמן פעם אחת בשבוע כפי שהגיע להסכם עם הקבוצה, בגיל 16 הוא עבר לשחק במחלקת הנוער של המועדון וכעבור שנה אחת בלבד הפך לשחקן מקצוען שקיבל את החוזה הראשון שלו בקבוצה בוגרת, אך באותה העונה הוא לא שיחק כלל בבוגרים והמשיך לככב בקבוצת הנוער. בעונה שלאחר מכן(1992-93) זכה פאולר הצעיר לדקות משחק ראשונות ובהמשך אותה העונה הוא גם זכה עם נבחרת הנוער עד גיל 18 באליפות אירופה לנוער ב1993. שערו הראשון בבוגרים הגיע בספטמבר 93 בניצחון 3:1 של ליברפול על פולהאם במסגרת הסיבוב הראשון של גביע הפוטבול ליג (מה שהיום מוכר בגביע הליגה האנגלית) כשבגומלין הוא כבש את כל 5 השערים לזכות קבוצתו ובעצם הפך לשחקן הרביעי בלבד בהיסטוריה של המועדון שכובש 5 שערים במשחק.
את עונת 93/94 שהייתה עונתו המלאה הראשונה בבוגרים סיים כמלך שערי הקבוצה עם 18 כיבושים, כשכולם זוכרים לו את השלושער מול סאות'המפטון כבר במשחקו החמישי ובנוסף גם אי אפשר להתעלם מזה שכבש 12 שערים ב13 משחקיו הראשונים בקבוצה, אך כל זה לא עזר לליברפול שסיימה רק במקום ה-8 באותה העונה ולא צלחה גם בשאר המפעלים.
בעונה לאחר מכן הוא סיים עם תואר קבוצתי ראשון כשזכה עם הקבוצה בגביע הפוטבול ליג וסיים את העונה עם 31 שערים ב57 הופעות בכל המסגרות, ובנוסף הוא שבר שיא ליגה כאשר כבש שלושער בארבע וחצי דקות במשחק מול ארסנל. פאולר זכה שנתיים ברציפות (95' ו96') כשחקן הצעיר הכי טוב של הליגה והוא אחד משלושה עד כה שזכו פעמיים ברציפות, ברשימה איתו נמצאים ריאן גיגס ו-ווין רוני.
פאולר עד מהרה נחשב לחלוץ הפורה ביותר בממלכה, כשבמשך שלוש עונות ברציפות הוא כבש יותר מ-30 שערים לעונה בכל המסגרות. במרץ 1996 ערך פאולר הופעת בכורה במדי נבחרת שלושת האריות ואף יותר מאוחר לקח חלק ביורו 1996, בעונה שלאחר מכן כבש ארבעה שערים במשחק מול מידלסבורו שבעצם הביאו אותו ל-100 שערים במדי ליברפול. בסיום אותה העונה הוא זכה בתואר השחקן ההוגן ע"י אופ"א לאחר שבמשחק מול ארסנל הוא ניגש לשופט לאחר שזה שרק לפנדל לזכות ליברפול כי ראה הכשלה של סימן עליו וטען בפני השופט כי לא הייתה עבירה, השופט בכל זאת הורה על הנקודה הלבנה ולא ביטל את הפנדל, אך מהלך זה גרם לו לקבל שבחים בכל העולם.
הישארו מעודכנים
פאולר לקראת סוף שנות ה-90 הסתבך בכמה תקריות, באחת מהן הוא רב עם אוהדי אברטון במשחק הדרבי ובאחת נוספת הוא רב מכות עם שחקן צ'לסי, גריים לה סו שבעקבות התקריות הוא הורחק ל-6 משחקים ע"י ההתאחדות האנגלית, בנוסף הוא גם סבל מפציעה בעונת 97/98 שגרמה לו לפספס את מונדיאל 98'. לאחר אותן התקריות החל לפחות מעמדו בצורה משמעותי בייחוד שבאותו הזמן מייקל אוון החל לככב במדי הקבוצה ובמדים הלאומים וליברפול גם הביאה את אמיל הסקי ובעצם הפך לחלוץ השלישי של הקבוצה, מה שלא מנע ממנו עדיין להיות חלק מסגל הנבחרות ליורו 2000.
בעונה לאחר מכן הוא זכה בטרבל גביעים עם הקבוצה, ולמרות שהוא היה החלוץ השלישי הוא כבש 17 שערים ובמשחקים ששיחק אפילו היה קפטן הקבוצה וזכה להניף את גביע הפוטבול ליג לאחר שכבש במשחק מול בירמינגהאם ואפילו נבחר לשחקן המצטיין של אותו משחק, גם בגביע אופ"א זכה פאולר לכבוש את השער הרביעי לזכות קבוצתו במשחק שנגמר 5:4 בשיטת שער הזהב מול אלאבס. ובגביע ה-FA (הגביע האנגלי) סמי הופייה העניק את הכבוד לפאולר להניף איתו ביחד את הגביע למרות שכמעט ולא שיחק במפעל זה.
את עונת 2001/02 פתח פאולר עם סכסוך בינו לבין המאמן הוייה מה שהוביל לפיחות משמעותי בדקות המשחק שלו ובנובמבר 2011 עבר לשחק בקבוצת לידס תמורת 11 מליון ליש"ט, במשחק הפרידה שלו מליברפול הוא הספיק לכבוש שלושער מול לסטר, לאחר המעבר הוא טען בפני התקשורת כי האשם לעזיבתו הוא המאמן הוייה וכי הוא לא רצה לעזוב אך זה הראו לו את הדרך החוצה. עד סיום העונה כבש במדי לידס 12 שערים וסייע לה להשיג מקום למוקדמות גביע אופ"א, בסיום אותה העונה הוא נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 2002 אבל שיחק רק במשחק אחד בטורניר במשחק שמינית הגמר מול דנמרק.
במשחקי ההכנה של עונת 2002/03 הוא נפצע בברכו ונעדר עד סוף שנת 2002, עד סיום העונה פאולר שיחק רק 8 משחקים ולאחר מכן עבר למנצ'סטר סיטי, בהתחלה פאולר לא שיחק כלל בגלל דין ודברים בינו לבין יו"ר הקבוצה והמאמן קווין קיגן אך לבסוף בינואר 2003 הוא הגיע להסכם עם הקבוצה על חוזה לפי המשחקים בהם ישחק בקבוצה, אך פאולר לא זכה לדקות משחק רבות והבקיע בשתי העונות הראשונות שלו בקבוצה רק 9 שערים ובתקשורת הוא ספג ביקורת רבות על היכולת הירודה שלו, מה שלא מנע מהאוהדים לבחור בו כאחד משלושת שחקני הרכש המצטיינים עד אותם השנים. במחזור הסיום של עונת 2004/05 פאולר החמיץ פנדל שגרם לקבוצה לא לזכות במקום למוקדמות גביע אופ"א. בעונה לאחר מכן סבל פאולר מפציעות רבות במה שגרם לו לשחק רק בשני משחקים בלבד בהם כבש שער בודד בדרבי של העיר מנצ'סטר, בינואר של אותה העונה פאולר חזר לקבוצה בה הצטיין- ליברפול.
כבר במשחקו הראשון בקדנציה המחודשת בליברפול הקהל קיבל אותו בחום ובאהבה וכשהוא נכנס כמחליף הוא זכה לכבוד של מלכים עם סטנדינג אוביישן מכל הקהל, עד לסיום העונה כבש פאולר 5 שערים ב-14 משחקים, באותה העונה הוא עקף את קני דלגליש והפך לכובש החמישי בטיבו בהיסטוריה של ליברפול.
בעונה שלאחר מכן פאולר זכה לכבוש את שני שעריו היחידים בליגת האלופות, בנוסף על אף שלא שותף במשחק הגמר הוא היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה שהגיע עד גמר המפעל, ב13.5.2007 שיחק פאולר את משחקו האחרון במדי ליברפול וזכה שוב לכבוד של מלכים לאחר שהוחלף וקיבל סטנדינג אוביישן נוסף מכל הקהל, ביולי 2007 סיים פאולר את חוזהו בקבוצה בקדנציה השנייה לאחר שהבקיע 183 שערים ב-369 משחקים בכל המסגרות במדי ליברפול.
בעונה לאחר מכן חתם פאולר בקרדיף סיטי בה שיחק רק 16 משחקים בגלל פציעות חוזרות ונשנות וכבש בה 6 שערים. לאחר אותה עונה חתם על חוזה לשלושה חודשים בבלקבורן ושותף רק בשלושה משחקים, לאחר מכן עבר לשחק בנורת' קווינסלנד פיורי, קבוצה אוסטרלית שבדיוק הוקמה וזכה לשמש בה כקפטן ואף כבש 9 שערים ב-25 משחקים. את הקריירה חתם פאולר במואנג טונג יונייטד התאילנדית והיה בתפקיד מאמן-שחקן של הקבוצה.
ביולי 2012 הודיע פאולר על פרישה ממשחק פעיל לאחר שבאמתחתו ארבעה גביעים קבוצתיים עם ליברפול: שני גביעי הפוטבול ליג ב-1995 וב-2001, גביע ה-FA ב-2001, גביע אופ"א ב-2001 והסופר קאפ האירופי ב2001/02. בנוסף כאמור זכה עם נבחרת הנוער של אנגליה ביורו הנוער ב-1993.
פאולר נחשב כאגדה ענקית בעיני אוהדי ליברפול ועד היום אפשר לראות סרטונים על השער הוירטואוזי שכבש
