הפה הגדול של הליגה: צ'ארלס בארקלי בן 55
רועי פנקובסקי 23 בפברואר 2018
כללי
1 דק׳ קריאה
ביום רביעי השבוע (ה- 20.2), חגג חבר היכל התהילה ואחד השחקנים עם הפה היותר גדול ששיחקו ב- NBA, צ'ארלס בארקלי, את יום הולדתו ה- 55. לכבוד יום מיוחד זה החלטנו לספר לכם על השחקן (עכשיו פרשן) בעל האישיות הצבעונית. בקריירה המקצוענית, צ'אק היה מושא להערצה ושחקן שנוי במחלוקת כאחד. למרות שלא הצליח לזכות אפילו באליפות אחת (ניתן להאשים בכך את שלטון הטרור של מייקל ג'ורדן), יש לו כמה וכמה תארים בארון, ביניהם תואר MVP, שתי מדליות זהב אולימפיות וחבר היכל התהילה. נכון להיום, בארקלי משמש כפרשן ברשת TNT.
בארקלי נולד בלידס, אלבמה. שם שיחק בתיכון העיר, כשהוא מעמיד ממוצעים מרשימים מאוד לשחקן כל כך צעיר, ולמרות זאת, לא זכה להתייחסות רבה מסקאוטרים של הקולג'ים, בגלל גובהו ומשקלו. לבסוף סיר צ'ארלס, כן זכה להתייחסות לאחר משחק חצי הגמר של התיכונים, בו קלע 26 נק' נגד הקבוצה בעלת השחקן שאחריו הכי חיזרו באותו הזמן (בובי לי הארט). עוזר מאמן של אוניברסיטת אובורן התרשם וכתב בדו"ח שלו על בארקלי הצעיר "בחור שמן שמשחק כמו הרוח".
בארקלי גויס לאוניברסיטת אובורן, שם שיחק שלוש עונות. למרות שלא הצליח לשלוט על משקל גופו, ועל אף העובדה שלא היה גבוה (רשום כ- 198 ס"מ, אך טוען שהוא נמוך יותר בספרו), בארקלי הראה יכולת אתלטית משובחת, כשהוא מלהיב את הקהל עם הטבעות וחסימות שונות. כאמור, בארקלי אינו גבוה (ביחס לשחקן ממוצע שמשחק בעמדת הביג מן), אך עדיין שיחק בעמדת הסנטר בקולג', ונכון להיום עדיין מחזיק את השיא לאחוזים מהשדה (62.6%) באוניברסיטה. לאחר שעזב, אוניברסיטת אובורן הפרישה את המספר שלבש כשישחק בה, מספר 34.
לאחר שנותיו בקולג', נבחר צ'אק במקום החמישי בדראפט של 1984, באותו דראפט נבחרו עוד שני חברי היכל התהילה, מייקל ג'ורדן וג'ון סטוקטון. הקבוצה שבחרה בו הייתה פילדלפיה, בה שיחקו שמות גדולים כמו ג'וליוס אירווינג (הלא הוא ד"ר ג'יי), מוסס מלון ומוריס צ'יקס, שחקנים שלקחו את הקבוצה לאליפות שנתיים קודם לכן. בארקלי נכנס ישר לעמדה מספר 4, בה היה נמוך משאר שחקני הליגה בעמדה, אך חזק יותר ורעב יותר וסיים את העונה עם ממוצע של 14 נק' ו- 8.6 ריב' למשחק. עונה לאחר מכן כבר היה הקלעי המוביל של הקבוצה, כשהוא קולע 20 נק' למשחק בעונה הרגילה ו- 25 נק' למשחק בפלייאוף, כשהקבוצה הפסידה בחצי גמר האזורי למילווקי.
בעונות הבאות, עם העברה של מוסס מלון לוושינגטון ופרישתו של ד"ר ג'יי, בארקלי קיבל את עמדת הכוח בפילדלפיה, הפך למנהיגה וביסס את עצמו כאחד השחקנים הטובים בליגה. בנוסף להתבססותו כאחד השחקנים הטובים בליגה, בארקלי ביסס את עצמו כבעל פה גדול, שמרבה לדבר טראש טוק עם יריביו. המשחק האגרסיבי שלו וצורת הדיבור שלו, גרמו לא פעם למריבות אלימות על המגרש. עם זאת, צ'אק המשיך להשתפר מדי שנה בעונה הרגילה וגם בפלייאוף, אבל הצלחת הקבוצה לא הייתה כמו בעבר.
בעונת 1991-92, החליט בארקלי ללבוש את גופיה מספר 32, כמחווה למג'יק ג'ונסון, שפרש לפני תחילת העונה בעקבות נגיף ה- HIV שנמצא בגופו. באותה עונה פילדלפיה לא הצליחה להגיע לפלייאוף, מה שדחף את בארקלי לבקש טרייד מהקבוצה. הוא קיבל אותו ביולי 1992, כשעבר לפיניקס סאנס.
עם כניסתו לקבוצה, הוכיח בארקלי מדוע הוא נחשב אחד השחקנים הטובים בליגה כשהוא מעמיד ממוצע של 25 נק', 12 ריב' ו- 5 אס', ובסוף העונה זוכה בתואר ה- MVP. בהמשך בארקלי אף הצהיר שזה היעוד של פיניקס לזכות באותה עונה באליפות, אך הפסיד למייקל ג'ורדן ולשיקאגו בסדרה בת שישה משחקים. עונה לאחר מכן פציעות החלו לרדוף את הכוכב, שאת תחילת העונה בילה על הספסל, בעקבות כאבי גב קשים. למרות זאת, ולמרות ששיחק עם הפציעות הקשות ביותר בקריירה, עדיין הצליח להוביל את קבוצתו לפלייאוף עם מאזן מצוין של 56-26. בפלייאוף, פיניקס הפסידה ליוסטון שהובלה על ידי האקים אלג'ואן.
בנוסף לפה הגדול של סיר צ'ארלס על המגרש, דמותו הציבורית מחוץ למגרש גם יצרה מחלוקות. במשך כל הקריירה צ'אק סירב להסכים עם העובדה שהוא מודל לחיקוי וטען שספורטאים לא יכולים להיות מודל לחיקוי, משום שזה מכניס רעיונות לא נכונים לראש של ילדים, רעיונות שהם יכולים להיות כמו שחקני NBA, בזמן שלא כולם יכולים להיות כמוהם "ילדים לא יכולים להיות כמו מייקל ג'ורדן". נותנת החסות של בארקלי, חברת נייק, לקחה את זה צעד קדימה ויצאה עם פרסומת שהוא מככב בה ומציין שהוא אינו מודל לחיקוי (האמת, שווה צפייה).
עונת 1995-1996 הייתה עונתו האחרונה של צ'אק בפיניקס, לאחר שהוביל את הקבוצה בנק' ריב' וחט', אך הפסיד בסיבוב הראשון לסן אנטוניו. לפני תחילתה של עונת 1996-1997, בארקלי עבר בטרייד ליוסטון, תקוותו האחרונה להשגת אליפות בעזרת האקים אלג'ואן וקלייד דרקסלר. את העונה צ'אק התחיל על הספסל בעקבות עימות פיזי עם צ'ארלס אוקלי במשחקי קדם העונה. בארקלי היה הקלעי השני בחשיבותו בקבוצה, אך שיחק רק 53 משחקים בגלל פציעות. כשאלג'ואן הוא הקלעי הבכיר, בארקלי התמקד יותר בריבאונדים וסיים את העונה עם ממוצע של 13 ריב' למשחק.
חלק ניכר מהעונות הבאות בארקלי בילה פצוע, בידיעה שסוף הקריירה מתקרב. בעונתו האחרונה, בארקלי הצליח לספק שני רגעים אייקוניים מתאימים לו במיוחד, הראשון כאשר התעמת עם שאקיל אוניל. לאחר חסימה שביצע על בארקלי, אוניל גם נתן לו דחיפה קטנה, אז צ'אק החליט לזרוק עליו את הכדור, שניהם הורחקו מהמשחק. הרגע השני הוא רגע מרגש במיוחד, לאחר שנפצע ולא שיחק ארבעה חודשים, בארקלי לא הסכים שהזיכרון האחרון מהקריירה שלו יהיה של פציעה, לכן עלה לשחק לקח כדור חוזר בהתקפה וקלע, סימן היכר שלו במהלך הקריירה. לאחר המשחק בארקלי מיד פרש, וסיים את 16 עונותיו בליגה הטובה בעולם.
כפי שציינתי, כיום בארקלי משמש כפרשן ברשת TNT, ועדיין מושך כותרות עם ציטוטים שנויים במחלוקת. צ'אק נוהג להמר, ואף ציין שהפסיד 10 מיליון דולר, בגלל הימורים. למרות זאת, בארקלי ציין "כן זה הרגל רע, אבל אני הולך להמשיך בו." מעבר לכך, בארקלי מרבה לחוות דעה על הפוליטיקה האמריקאית ודברים שונים על סדר היום, כשגם במקרים אלה ניתן למצוא אמירות שנויות במחלוקת. היום, כשיותר ויותר ספורטאים משתמשים בחופש הביטוי, אולי צריך עוד מישהו כמו צ'ארלס בארקלי בליגה הטובה בעולם, שיגיד את הדעה ואת האמת שלו בפרצוף.
