לפני 41 שנים בדיוטה ביץ', פלורידה, נולד תינוק שקיבל את השמות וינסניטי, חצי אדם חצי מדהים ואייר קנדה (באנגלית כל השמות נשמעים הרבה יותר טוב), בין היתר הכירו אותו בשם וינס לאמאר קרטר ג'וניור, או בקיצור, וינס קרטר. נקפוץ 21 שנים קדימה, ל- 1998. לאחר שלוש שנים באוניברסיטת צפון קרוליינה, קרטר נבחר במקום החמישי בדראפט ה- NBA על ידי גולדן סטייט ומיד הועבר לטורונטו בתמורה לאנטוון ג'יימסון, שנבחר במקום הרביעי. עונת הרוקי של קרטר לא החלה עד 1999, בעקבות שביתת השחקנים. את הקריירה של וינסניטי אפשר לחלק לשני פרקים- בפרק הראשון הכוכב מתפתח והופך להיות קלעי בחסד, מבסס את מעמדו ככוכב וסוחב קבוצות על גבו . הפרק השני מתרחש לאחר שיא הקריירה של הכוכב, כאשר קבוצות שוכרות את שירותיו, כדי שיביא להן מיכולת הקליעה ומהניסיון שלו.
הפרק הראשון מתחיל ב-1999, באותו זמן טורונטו הייתה בתחתית הליגה ואף שחקן לא רצה להגיע לשם, בגלל חוסר עניין של הציבור הקנדי בכדורסל. אז הגיע וינס. קרטר פתח את קריירת ה- NBA שלו בסערה, עם ממוצע של 18.3 נקודות למשחק והטבעות ששמורות לתחרות הטבעות. אחרי כל הטבעה, קרטר דאג לעשות את התנועה שייצגה אותו במשך כל הקריירה, כאילו הוא מניע אופנוע (למרות שקרטר עצמו הבהיר שזה לא אופנוע, אלא מהלך היפ הופ וקרא לזה “Crank it Up”). התעניינות לגבי השחקן פרצה בארה"ב, כאשר החלו לראות אותו בעשרת המהלכים של השבוע, בכל שבוע. בנוסף לכך, קרטר סיים את העונה עם תואר הרוקי של העונה. למרות זאת, הקפיצה הגדולה של קרטר (תרתי משמע) ושל הכדורסל בקנדה הייתה דווקא שנה לאחר מכן, אפשר גם להצביע על תאריך מדויק שזה קרה בו- 12.2.2000, תחרות ההטבעות של האולסטאר. קרטר קיבל מקום של כבוד כבר בזכות ההטבעה הראשונה אותה ביצע, שהפכה לאחר מכן לרגע אייקוני בתולדות ה- NBA, הטבעת ה- 360 ווינדמיל. מי שלא מכיר או לא יצא לו לראות, תעשו לעצמכם טובה ותכתבו ביוטיוב “Vince Carter 2000 Dunk Contest”. קרטר המשיך עם ווינדמיל מאחורי הלוח, מרפק בתוך הטבעת והטבעה כשהכדור עובר בין רגליו. רגע אייקוני לא פחות, הוא נוצר כמה שניות לאחר ההטבעה כאשר קרטר פונה למצלמה ואומר "זה נגמר, זה נגמר".
טורונטו ראפטורס של אחרי תחרות ההטבעות הייתה שונה, הייתה מוכרת. בעקבות אותה תחרות הטבעות, וינס קרטר היה מוכר בזכות האתלטיות שלו, אבל אנשים שוכחים שהוא היה גם סופרסטאר שעזר להוביל את טורונטו לפלייאוף. הוא הוביל את קבוצתו להופעה ראשונה בפלייאוף, בעזרת בן דודו ששיחק גם הוא בטורונטו, טרייסי מקגריידי, אך הקבוצה הפסידה בסיבוב הראשון לניו יורק ניקס. עונה לאחר מכן וינס קלע 27.6 נקודות למשחק (חמישי בליגה), הוביל את קבוצתו לסיבוב השני של הפלייאוף, שם הפסיד לפילדלפיה. אותה סדרה תיזכר בזכות גדולתה, סדרה שנמשכה שבעה משחקים עם קרב ענק בין אלן אייברסון לכוכב הסיפור, וינס קרטר. במשחק מספר 3 קרטר קלע 50 נקודות, קבע שיא שלשות חדשות למשחק פלייאוף והוביל את טורונטו ל 2:1 בסדרה, אבל הופעות גדולות של אייברסון כפו משחק מספר 7, שם קרטר החטיא סל ניצחון שתי שניות לסיום.
ברשותכם, אחזור לשנת 2000, לעוד רגע אייקוני של האתלט. באותה שנה קרטר ייצג את ארה"ב באולימפיאדת הקיץ בסידני, שם יצר עוד רגע אייקוני בכדורסל האמריקאי (והצרפתי), כאשר הטביע מעל הסנטר פרדריק וויס, שנישא לגובה של 2.18. מעוניינים לצפות במהלך? בבקשה:
לבסוף, קרטר הוביל את הנבחרת לזכות במדליית הזהב של אותה שנה עם 14.8 נקודות למשחק. לאחר הזכייה קרטר הודה, שהוא הביע את תסכולו מחייו האישיים ומעזיבת מקגריידי את טורונטו למשחקים האולימפיים.
לפני עונת 02\2001 קרטר חתם על חוזה מקסימום בטורונטו, אבל בשלב הזה התחילו לראות את החולשה של הכוכב שהחל להיפצע בברכיו, כמו המון אתלטים גדולים אחרים. באותה עונה הוא פספס 22 משחקים, ובעונה אחריה 43. בגלל שהיה פצוע רוב העונה, טורונטו לא הצליחה להגיע לפלייאוף. נשיא הקבוצה סירב להשקיע יותר כסף ולרדוף אחרי כוכבים נוספים שיעזרו לקרטר להביא אליפות לטורונטו, עובדה שיצרה תסכול אצל קרטר שהחל לבקש שיעבירו אותו לקבוצה אחרת. בנוסף לכך, מינויו של המאמן החדש, סם מיטצ'ל, שניסה ליישם את השיטה שלו בקבוצה, פגע בדקות של הכוכב ובהופעותיו. בסוף 2004, קרטר קיבל את מבוקשו ועבר בטרייד לניו ג'רזי נטס.
קרטר בילה חמש עונות בניו ג'רזי, כשהוא מעמיד את הממוצעים הטובים בקריירה, מבחינת נקודות ואחוזים. למרות שניו ג'רזי לא הגיעה רחוק יותר בפלייאוף מחצי גמר המזרח היא הייתה אחת הקבוצות הטובות בליגה. ב- 2007, קרטר נבחר בפעם השמינית והאחרונה (נכון להיום) למשחק האולסטאר, ובהמשך העונה, במשחק נגד וושינגטון וויזארדס, קרטר ושותפו לקבוצה, ג'ייסון קיד, העמידו שניהם טריפל דאבל, לראשונה מאז מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן. עונה לאחר מכן, ג'ייסון קיד עבר בטרייד לדאלאס מבריקס. קרטר הפך לשחקן המוביל של הנטס, ולצד דווין האריס הפכו השניים לקו האחורי שקולע הכי הרבה נקודות בליגה. במקרה הזה, ממליץ להקליד ביוטיוב “Vince Carter Ultimate New Jersey Nets Mixtape”.
הישארו מעודכנים
לפני תחילת עונת 10\2009, קרטר עבר בטרייד לאורלנדו מג'יק, שם חבר לדוויט האוורד. טרייד זה סימן את סוף הפרק הראשון בקריירה של הכוכב ותחילת הפרק השני. במעבר, ראשי המג'יק קיוו שקרטר יוכל להיות סקורר שיוצר לעצמו ליד הווארד, דבר שהיה חסר לקבוצה בהפסד בגמר הפלייאוף ללייקרס עונה לפני כן. קרטר שעוד היה רחוק מסוף הקריירה, הראה שעדיין יש לו את היכולות לקלוע, כאשר היה שני ברשימת הקלעים של הקבוצה ותרם 16.6 נקודות למשחק. הוא עזר לקבוצה להגיע לגמר המזרח, פעם ראשונה שהוא הגיע לשלב הזה בפלייאוף, אך שם הפסיד לבוסטון של קווין גארנט, פול פירס וריי אלן.
עונה לאחר מכן קרטר עבר לפיניקס, שם שיחק רק 51 משחקים לפני ששיחררו אותו. עונה אחר כך עבר לדאלאס, שם בילה שלוש עונות וקיבל על עצמו את התפקיד של השחקן הוותיק שעולה מהספסל. ניתן לומר שזהו שיאו של הפרק השני בקריירה של קרטר, למרות שלא הצליח לעבור את הסיבוב הראשון של הפלייאוף, הוא החל לחבק את התפקיד החדש שלו. במקום להיות ידוע בהטבעותיו, הפך להיות ידוע בזכות היד הרכה מהשלוש שהוא מביא מהספסל וקולע 12 נקודות למשחק בשלוש עונותיו בקבוצה. (בשלב הזה, אם הלכתם אחרי הנחות היוטיוב שלי כנראה הגעתם לעוד הרבה סרטונים מופלאים של השחקן, אז אני לא צריך לכוון אתכם למשהו ספציפי).
התחנה הבאה של הכוכב המזדקן הייתה ממפיס גריזליס, שם גם בילה שלוש עונות והוסיף התקפה לקבוצה שבנתה את עצמה על הגנה. בקבוצה זו הוא השלים את המעבר שלו מכוכב לשחקן משלים, ועשה את זה בצורה חלקה ובלי אגו. בשלוש עונותיו בקבוצה הצליח קרטר להשיג אבני דרך בקריירה כמו לעבור את מחסום 24,000 הנקודות ו- 2000 השלשות בקריירה. באותו הזמן קרטר כבר תפס את מקומו כהוותיק של הקבוצה ועזר לחנך את הרוקיס הצעירים, דוגמא לכך היא תואר לא ממש מוכר שהוא זכה בו, תואר "השחקן הקבוצתי הכי טוב". הוא זכה בו על מנהיגות על המגרש ומחוצה לו, כמנטור ומודל ולחיקוי לשחקנים אחרים, תוך הצגת מחויבות לקבוצה. בנוסף, קרטר קיבל גם פרס מאיגוד השחקנים של ה- NBA על היותו הוותיק המשפיע ביותר. מהלך נוסף שכדאי לראות ביוטיוב הוא מהזמן שלו בממפיס, "Vince Carter 360 Lay Up".
את העונה הנוכחית קרטר פתח בסקרמנטו קינגס, בחירה מעניינת לשחקן בגילו. סקרמנטו נמצאת בתהליכי בנייה מחדש עם הרבה שחקנים צעירים, הקבוצה לא בונה על אליפות וקרטר יודע את זה. אין סיבה שקבוצות אחרות לא ירצו אותו, כפי שכבר הזכרתי קרטר הוא שחקן קבוצתי נהדר. הסיבה נעוצה באדם שהוא וינס קרטר, בראיונותיו הוא חוזר שוב ושוב על כך שהוא נהנה לחנך את הצעירים ולעזור להם להתפתח ולהתקדם בתוך הליגה. לאחר 19 שנים בליגה, הוא הפסיק לנסות לזכות באליפויות ומונע מתחושת שליחות ומדי פעם, עדיין נותן לנו טעימה מאתלטיות הנהדרת שלו.
