שובר את המערכת

האם כבר מאוחר מדי לכתוב על טריי יאנג? אם נכנסתם לכתבה הזאת, כנראה שאתם חושבים שלא. מה שבטוח, עד חודש מרץ אוהדי כדורסל המכללות יהיו בטוחים שהתקשורת מגזימה איתו ועושה ממנו אלוהים. "אל תבינו אותי לא נכון, הוא שחקן נפלא, אבל בואו לא נגזים. השחקן ההוא מהקבוצה שאני אוהד טוב בדיוק כמוהו". טוב, אולי עד מרץ טריי יאנג יחזור לרמת כדורסל אנושית. אבל אולי גם לא, ובוא נודה בכך – גם אם כן, מדובר בשחקן כדורסל נפלא שהגיע משום מקום ושבר לחלוטין את כדורסל המכללות.

טריי יאנג נולד בעיר לאבוק שבטקסס. בעיר הזאת ממוקמת אוניברסיטת טקסס טק, בה שיחק אביו רייפורד. אמנם יאנג נולד בטקסס, אך את ילדותו והתבגרותו עשה ליד אוניברסיטה אחרת ששייכת לביג 12 – בעיר נורמן, אוקלהומה, שמארחת, ניחשתם נכון, את אוניברסיטת אוקלהומה. הוא למד בתיכון נורמן נורת', ולמרות שלא שיחק כדורסל בכיתה ט' בתור פרשמן בתיכון, שלוש השנים הבאות היו מעולות מבחינתו. בשנה האחרונה שלו בתיכון, הוא השיג נתונים מטורפים של 42.6 נקודות למשחק ב-48 אחוזים מהשדה. הוא קיבל דירוג של חמישה כוכבים מכל הגופים המדרגים מסיימי תיכון, אך עדיין לא נחשב מהבכירים ביותר – כנראה בגלל הגובה הלא מרשים והחוסר ביכולות אתלטיות יוצאות מן הכלל. כילד מקומי, לא היה מקום אחר שהיה ניתן לדמיין בו את יאנג – בפברואר 2017 החליט יאנג להישאר בבית לקריירת המכללות שלו, ולשחק באוניברסיטת אוקלהומה.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

אחרי העזיבה של באדי הילד, שהטיס את הסונרס עד הפיינל פור לפני שנתיים, לא הרבה נשאר באוקלהומה, שהתעסקה בעיקר בליקוק הפצעים בעונה שעברה, אותה סיימה עם המאזן השני מהסוף בביג 12 ומחוץ לריקוד הגדול של חודש מרץ. טריי יאנג הוביל מחזור גיוס שכלל גם את בריידי מאנק הפורוורד המצויין עם יכולות קליעה מרחוק, והסנטר הפיני האנס פולה. יאנג ומאנק היו אמורים להתפתח ולהחזיר את אוקלהומה לרלוונטיות בהמשך הדרך.

נכון מאוד, הציפייה מעונת 2017-18 מבחינת טריי יאנג הייתה פשוט להתפתח. זה כל מה שציפו מהפרשמן שהיה מדורג בסביבות המקום ה-20 מבין כל הפרשמנים אצל כל הגופים המדרגים. ב-13 המשחקים הראשונים של יאנג, הוא לא רק עלה על הציפיות, הוא שרף אותן כליל ביחד עם כל מה שעמד בדרכו.

משחק הפריצה של יאנג היה בטורניר פיל נייט שפתח את העונה, כאשר קלע כמעט חצי מהנקודות של קבוצתו בניצחון 90-80 על אורגון. 43 נקודות היו לו באותו ערב, עם כמה וכמה מהלכים נפלאים שגררו השוואות לאחד סטף קרי. הוא שיגר ודייק בשלשות מכל בלטה על הפרקט, וחדר לסל עם אגרסיביות, חוכמה ויצירתיות שיכלו להזכיר לצופה רק שחקן אנ.בי.איי אחד. מכאן והלאה, יאנג התחיל פחות או יותר בכל משחק למלא את שורת הסטטיסטיקה בכל טוב. עם יכולות קליעה ומסירה מצויינות, ואייקיו כדורסל גבוה שעוזר לו גם בהגנה, טריי יאנג כרגע מוביל את המדינה גם בנקודות, עם 29.4 למשחק, וגם באסיסטים, עם 10.6 למשחק – הוא כבר הצליח להשוות את שיא האסיסטים למשחק מכללות אחד, עם 22 כאלו נגד נורת'ווסטרן סטייט. אף שחקן בהיסטוריית כדורסל המכללות, ספורט שבו כוכבי העל הם המאמנים והמוסד החינוכי עצמו, שבו השחקנים הם רק ברגים במכונה שהגיעו להשיג תואר בחינם וללכת להיות מקצוענים במשהו שהוא לא כדורסל, לא התקרב בכלל לנתונים האלה. גם לא אחרי שליש עונה. אפילו אם נשווה את יאנג לנתונים של כל רכז שזכה בפרס וודן אי פעם, לאף אחד אין נתונים סטטיסטיים שאפילו מתקרבים לאלה שיאנג מציג. אם יאנג ימשיך בקצב הזה, הוא יכול להיות משחקני המכללות הטובים בהיסטוריה, אם לא הטוב מכולם. הוא בהחלט מסוגל – הביג 12 הוא לא בדיוק קונפרנס הגנתי מאוד, למעט ההגנה הלוחצת של מערב וירג'יניה(אותה יפגוש יאנג בשבת) וזו של טקסס המובלת על ידי מוחמד במבה, סנטר שיכול כנראה לגעת בשני קווי החוץ עם שתי הידיים שלו בו זמנית.

אבל אלה לא המספרים עצמם שהופכים את טריי יאנג לכזאת תופעה. זו הדרך בה הוא משיג אותם. ילד בן 19 עם זרועות אטרייה, מתחת ל-1.90, לא זריז באופן מיוחד, ולא בטוח שהוא יכול אפילו להטביע. הוא לא אמור להיות כוכב על בשום צורה, פנים ואופן. ועדיין, כמה וכמה פעמים במשחק הוא עושה דברים שמשאירים אותך בפה פעור בלי יכולת לומר מילה. טווח אינסופי, ראיית משחק יוצא מן הכלל, הבנת והרגשת המשחק שלו וחוסר הפחד שלו מכלום, גורמים לו לספק היילייטס משחק אחרי משחק. הוא מכדרר במעגלים סביב השומר שלו, זורק לשלוש מכל מקום ובכל מצב עם יד בפנים כאילו הוא בעצם בפלייסטיישן ושולט בו ילד בן 8, משחיל מסירות על כל המגרש שאף שחקן אחר לא יחשוב בכלל למסור, ואין שום דרך הגיונית להסביר איך הוא עושה את כל זה. ההשוואה הנפוצה היא, כאמור, בינו לבין סטף קרי. אבל יאנג עושה הרבה יותר גם ממה שסטף קארי עשה באותו טורניר 2008 בשורות מכללת דייווידסון. אמר עליו ביל סימונס, שהוא יותר כמו פרי אהבתם בגרסת הכדורסל של קרי ושל סטיב נאש.

נכון, הכל מרגיש מוקדם מדי ויותר מדי. הוא שיחק רק שני משחקי קונפרנס בחייו. רק 13 משחקי מכללות. יש לו עוד הרבה לפניו, ועוד לא ראינו מה הוא עושה כשזה באמת משנה. עדיין יש אתגרים לפניו. עוד לא ראינו אותו עולה על המגרש באלן פילדהאוס ומנסה לעצור את רצף אליפויות הביג 12 של קנזס. עוד לא ראינו אותו מוביל את הקבוצה כל הדרך לעומק הבראקט. הרצון ללחוץ על הבלם, לחכות רגע ולצנן את ההתלהבות, הוא ברור לחלוטין. נשים רגע בצד את העובדה שהוא כבר שיחק מול וויצ'יטה סטייט, המדורגת 3 באותה תקופה, ומול טי.סי.יו המדורגת 10, בחוץ, והציג ממוצעים של 34 נקודות ו-12 אסיסטים. אם בכל זאת נחליט שאנחנו לא מתלהבים מטריי יאנג(??) אנחנו עלולים להפסיד ובגדול. עונת כדורסל מכללות זה עסק קצר. בעידן הוואן אנד דאן, קריירה של שחקן מכללות ברמה גבוהה היא בדרך כלל עסק קצר באותה מידה. במקרה הגרוע ביותר, בו טריי יאנג הופך לאנושי ומתחיל לחוות ירידה במספרים שלו, למספרים שמתקרבים קצת יותר לאלה של בני תמותה פשוטים, בסופו של יום יאנג עדיין יהיה שחקן מכללות נפלא שהשאיר כמה וכמה פיות פעורים וידיים על ראשים כשהוא התחמם. אני, אישית, לא מוכן לפספס את זה.