הדרום שוב נפתח
יאן מלניקוב
8 בדצמבר 2017
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
אחת הקבוצות הטובות בליגה ואחד מהמהפכים הגדולים של קבוצה בשנים האחרונות, הניו אורלינס סיינטס, הגיעו לראשונה לאצטדיון החדש והמפואר של אלופי האן-אף-סי המכהנים. המשחק היה מפתח לשתי הקבוצות – הסיינטס חיפשו להדק את אחיזתם על ראשות הבית, ואטלנטה המשיכה להילחם על מקומה במירוץ הויילד קארד אף פתחה את הבית מחדש עם הניצחון 20-17 בקרב דיוויז'ן צמוד ומותח.
המשחק הזה היווה מצ'אפ מסקרן בשני הצדדים ולכל אורך המגרש. איך יתמודד קו ההתקפה המצוין של הסיינטס מול קו הגנה מצויין לא פחות ובלי הגארד השמאלי הפותח שלה? כיצד יתנהל המצ'אפ המעניין בין הליינבאקרים המהירים של אטלנטה לצמד הרצים הקטלני, מארק אינגרם ואלווין קמארה? כמובן ששני המצ'אפים האלה קיימים גם בצד השני – מה תעשה אטלנטה מול קו הגנה מסוכן שכולל את קמרון ג'ורדן ושלדון ראנקינס? עד כמה היא תצליח להכניס לעניינים את קולמן ופרימן מול יחידת ליינבאקרים סולידית, חכמה ומאוד אנדרייטד?
אבל המעניין מביניהם לטעמי היה הקרב על הסיידליין. אחד הקורנרים הטובים בליגה העונה, כבר בעונתו הראשונה, מרשון לאטימור, חוזר מהיעדרות של שני משחקים היישר לקרב הקשה ביותר שיש להציע לקורנר בליגה, חוליו ג'ונס.
לשני השחקנים האלה היו סיבות מצויינות להגיע בשיא המוטיבציה. לאטימור בדיוק חזר מפציעה, הפסיד שני משחקים חשובים מול לוס אנג'לס וקרוליינה, והיה מוכן ומזומן להראות בדיוק מה הוא יכול לעשות וכמה הוא מפתח לשיפור המשמעותי שעברה ההגנה של הסיינטס. לעומתו, חוליו ג'ונס מגיע אחרי משחק של שתי תפיסות בלבד מול מינסוטה של קסבייר רודס. כנראה שכבר נמאס לו לשמוע על זה, והוא מגיע בשיא המוטיבציה להוכיח את עצמו שוב מול עוד אחד מהקורנרים הטובים בליגה. נוסיף לזה את המשקל של המשחק במירוץ הפלייאוף, ואת יריבות הבית, ונקבל סיבה מעולה להסתכל למעלה או למטה במסך הטלוויזיה, ולא על הק"ב במרכזו.
לאטימור הוא מהיחידים בליגה שמחזיקים בשילוב מושלם של אתלטיות, הבנת המשחק וטכניקה שמשאיר סיכוי מול מפלצת כמו חוליו ג'ונס, ואכן ברוב המהלכים במשחק ראינו אותם אחד מול השני. הסיינטס באופן כללי שיחקו הרבה אחד על אחד, מה שהתאפשר גם בזכות יכולת הכיסוי המעולה של שאר הקורנרים בסיינטס. ההגנה שלהם השתפרה פלאים בכל שלושת השלבים, אך השיפור הקיצוני ביותר היה בקו האחורי.משחק הריצה של שתי הקבוצות היה יעיל ברוב שלבי המשחק, וזה קריטי כמובן, בהתחשב בעובדה ששתי ההתקפות מתבססות עליו. אבל אצל אחד הצדדים, מושלם זה לא היה – קמארה חטף זעזוע מוח בדרייב הראשון של המשחק, אחרי שכבר השיג המרה לדאון ראשון במהלך גדול. אין ספק שהוא היה חסר מאוד להתקפה של הסיינטס – ככה זה עם שחקנים שמשיגים מעל 100 יארד כוללים בערך בכל משחק. מעבר לזה, קמארה הוא הזריזות שמשלימה את הכוח של אינגרם. הוא, יחד עם מייקל תומאס, איש מפתח בדאונים שלישיים. היכולת שלו לתפוס מהבקפילד ולשבור תיקולים הייתה חסרה מאוד בכמה דאונים שלישיים שהפכו לרביעים.
מה לגבי לאטימור וג'ונס? הקרב הזה הבטיח וקיים – הרבה מגע, קרבות ידיים, משחק מחוספס מאוד וברמה גבוהה. ג'ונס הצליח להשיג כמה וכמה תפיסות באחד על אחד טהור, ומנגד, את אחת החטיפות שראיין זרק השיג לאטימור אחרי שהתגנב לפני ג'ונס והשיג לסיינטס הזדמנות לשלוש נקודות חשובות, שהיו גם ההבדל במשחק.
ג'ונס אחר, דיון, היה הטוב ביותר על המגרש לדעתי. כל הזמן היה סביב הכדור, הראה את המהירות שלו בשילוב עם יכולת קריאה ואיי קיו פוטבול משופרים, עצר ליד קו ההתנגשות כמה מהלכים שרק האנדזון היה גבולם, וכמובן חטף את הכדור המנצח בתוך האנדזון, עם פחות משתי דקות לסיום המשחק.
הסיינטס יכולים להיות מאוכזבים מאוד מההפסד – נדירים המקרים בהם קבוצה חוטפת את הק"ב היריב שלוש פעמים, ומפסידה. בעיקר כשמדובר בשלוש חטיפות מתוך ארבעה ניסיונות מסירה, כששתיים מהן במהלכים רצופים – האחרון של המחצית הראשונה, והראשון של השנייה. העבירה בשער השדה, וכמובן החטיפה באנדזון היוו שתי הזדמנויות מוחמצות לניצחון קריטי. קרוליינה יכולה כעת להשתוות שוב לסיינטס בראשות הבית(אך לא לעבור אותם, בזכות תוצאות המפגשים שלהן) כאשר אטלנטה דולקת אחריהן עם פער של ניצחון אחד בלבד. הסיינטס עדיין תלויים בעצמם בלבד, ויפגשו את אטלנטה שוב בעוד שבועיים למשחק אפילו קריטי יותר מזה של הלילה. בזכות הניצחון, גם אטלנטה תלויה בעצמה בלבד כאשר תפגוש את קרוליינה במחזור האחרון, וניצחונות על שתי היריבות שלה ישלחו אותה לחגוג אליפות בית נוספת.
