"ועם הבחירה הראשונה בדראפט האן בי איי לשנת 2017, השמשות של תל אביב בוחרים בראסל ווסטברוק!"
אם הטקסט הזה נשמע לכם בדיוני כנראה הגעתם למקום הנכון, ברוכים הבאים למשחק הפאנטזי. ההזדמנות הכנראה יחידה שלכם לנהל, ולאמן קבוצה בליגה הטובה בעולם.
בוא רק נתחיל מההתחלה, משחק הפאנטזי התפתח בעיקר בפוטבול ובייסבול שם המשחקים הרבה יותר "מדידים" והתפשט גם לכדורסל.
בשנים האחרונות פופולאריות המשחק עולה בארה"ב וזולגת לשאר העולם.
יש שתי שיטות למשחק. ראש בראש ורוטציה.
ראש בראש היא השיטה המוכרת, כל שבוע יש משחק מול מישהו אחר, ממש כמו בליגה אמיתית עם מחזורים והכל. ושם המטרה לנצח בכמה שיותר קטגוריות מול היריב שלך.
נגיד בליגה שאני חלק ממנה, יש תשעה קטגוריות שבהם נמדדים השחקנים.
יש את הקלאסיות שכולנו מכירים, נקודות, אסיסטים וריבאונדים.
ויש גם את אחוזי השדה, אחוזי העונשין, שלשות, חטיפות, בלוקים ואיבודים.
אבל בכל ליגה אפשר לבחור מחדש מה הקטגוריות הרלוונטיות לאותו ליגה.
אפשר לשחק גם בשיטת הרוטציה, שבה יש פחות אקשן שבועי, אבל יותר משקפת את המאמץ הכללי של כל העונה מכיוון שהתחרות היא כלל עונתית ושל כולם מול כולם, הנקודות נספרות ללא הפסקה ויש טבלה עונתית.
הערב הכי מרגש בעונה הוא ערב הדראפט שבו הקבוצות קורמות עור וגידים והשחקנים יורדים מהמדף ונכנסים כל אחד לקבוצה שלו. רוב השחקנים נכנסים אסטרטגיה לדראפט. יש כאלה שמנסים להשיג קצת מכל דבר. ויש אנשים שמתמקדים בקטגוריות ספיציפיות וזורקים את השאר.
בסופו של יום, כולנו בפנים אותו הילד שלבד על מגרש המשחקים זורק את הפידאווי של מייקל, מוסר כמו מגי'ק וזורק כמו קרי.
הילד שמשחק עם הסלטיקס ברגע אחד ובין רגע חובר לקליבלנד. בלי רגשות אשם, ובלי בירוקרטיה של מבוגרים. פשוט משחקים.
אז אולי כבר לא נחלוק קו קדמי עם קווין גראנט או שאקיל. אבל אנחנו לרגע מחזיקים את המושכות.
חותכים שחקנים בהנפת אצבע ומחתימים אחרים ללא רחמים.
הישארו מעודכנים
אני אנסה השנה לעקוב אחרי הליגה, גם מהמבט של שחקן הפאנטזי, ואולי ככה נקבל עוד זווית מרתקת לעקוב דרכה.
