"דייויד בקהאם" הויאטנמי
עידו רבינוביץ'
7 באוקטובר 2017
כללי
1 דק׳ קריאה
הדרך מלאת המהמורות ומכשולים של לי נ'גווין לא עצרה את ההתקדמה או התשוקה שלו לרגע, עכשיו כשהוא כבר מבוסס כשחקן הטוב והמשפיע ביותר של קבוצתו ה-"ניו אינגלנד רבולושן" הוא מוכיח לכולנו שעבודה קשה משתלמת תמיד, גם כשנראה כי אין מוצא והכול יורד לטימיון.
ליי נ'גווין נולד בעיר קטנה בשם ריצ'רדסון שבמדינת טקסס שבארצות הברית, הוא החל לשחק כדורגל מגיל קטן והצטיין במשחק. הוא נבחר בתקופתו בתיכון לשחקן התיכונים הכי טוב של כל המדינה ב-2005 ומשם גויס על ידי אינדאניה שהיה מצוין גם במדיה, הוא קיבל תשומת רבה יחסית לשחקן בבית ספר שנוהג להוציא יותר שחקני NBA מאשר שחקני כדורגל, המשחק הזריז שלו הפנט את הצופים וגרם להם לשמוט לסתותיהם על הרצפה. לאחר שסיים את זמנו במדי ה-"הוז'יירס" עבר למועדון ההולנדי פ.ס.וו אינדהובן אך לצערו, במדיה מיעט מלהרשים והוא קיבל במהלך שלוש וחצי השנים שלו שם רק 2 הופעות בקבוצה הבכירה וגם בהופעות המועטות הללו לא ביצע שינוי כלל. לצופה מהצד אפשר לשער כי החוויה של נ'גווין בהולנד הייתה קשה אך הוא עצמו טוען אחרת "נהנתי בפ.ס.וו, אהבתי את זה, אך לטובת הקריירה שלי נזקקתי לעבור למקום שייתן לי דקות של קבוצה ראשונה" אומר נ'גווין, שתמיד ממשיך לשמור על הגישה החיובית למרות הקשיים שחווה בקריירה.
לאחר זמנו באיינדהובן הוא יצא למסע בין-יבשתי להצלת הקריירה שלו, תחנה ראשונה: דנמרק. נ'גווין חתם במועדון הכדורגל רנדרס והראה את היכולות שלו באופן טוב בהרבה מאשר באיינדהובן, לאחר שנה הוא החליט לקחת עוד צעד בקריירה שלו ולעבור למדינה שיש לו שורשים נטועים בה, וייאטנאם. הוא היה בורג חשוב בשני קבוצות וייטנאמיות, אך לאחר מכן החליט לחזור לשחק בארץ מולדתו כאשר חתם בשנת 2012 על חוזה עם ניו אינגלנד שם החל להראות את כישרונו האמיתי. נ'גווין התנסה בכמה תפקידים על המגרש (קיצוני שמאלי, קיצוני ימני, קשר ימין) אך לבסוף השתקע בתפקיד שהכי מתאים לו, הקשר ההתקפי, ממש מאחורי החלוץ שם יש לו הכי הרבה השפעה. מאמן ניו אינגלנד אוהב אותו משבח אותו כל כך
"הוא כל כך מוכשר והוא יכול לעשות כל כך הרבה דברים טכניים מצויין"-אומר אדון היפס, מאמן הרבולושן.
וקשה שלא להסכים איתו, המסירות שלו מדהימות, שליטה מצויינת בכדור ובעיטה לא רעה בכלל, מה הפלא שקוראים לו "דיוויד בקהאם הויאטנמי"?
למרות ההצלחה העקבית שלו בשנים האחרונות בליגה, הוא עדיין לא זומן למשחקים רבים במדי הנבחרת הלאומית (9 משחקים וללא שערים בכל הקריירה יש לנג'ווין) חלק טוענים שהסיבה שקלינסמן לא מזמין אותו היא שהוא פרח מאוחר מידי ולא הוביל קבוצה שנים רבות כמו כוכבים אחרים (קלינט דמפסי בסאונדרס למשל) או חלקם טוענים שהסיבה היא בכלל שקלינסמן רוצה לפתח צעירים ואין לו סיבה להתעסק בנ'גווין ה'זקן' (בן 31) אך נ'גווין עדיין נשאר פוזיטיבי גם לגבי עניין הנבחרת הלאומית, כזה הוא, בחור אופטימי.
גם עכשיו שהוא מספר על הדרך שהוא עבר ומסתכל עליה בפרספקטיבה הוא נשמע מאוד מרוצה מעצמו "הקריירה שלי היא כמו רכבת הרים, אין ספק, התחלתי במעט ואז עליתי ואז ירדתי ואז עליתי שוב" אומר נ'גווין.
לסיכום ארצה לענג אתכם בסרטון ביצועים של נ'גווין, שגם חלקכם שלא מכירים אותו, יעשו קצת מאמן ויתעוררו לראות משחקים של הניו אינגלנד רבולושן.
נ"ב: יום הולדת שמח לנ'גווין, המשך קריירה פוריה ושמחה, שתגיע למקומות רחוקים גם באופן אישי, גם באופן קבוצתי וגם בנבחרת ארצות הברית, עם קלינסמן סוף סוף ייתן לו את הכבוד המגיע לו.
