תשע"ז הגיעה לסיומה, ורגע לפני שנטבול תפוח בדבש ונברך אחד את השני בברכת "שנה טובה", הגיע הזמן לחזור אחורה ולהיזכר בשנה החולפת בספורט הישראלי. בכתבה הזו, ריכזתי עבורכם את הגרסא שלי לעשרת האירועים המרכזיים. אז אמנם השנה הסתיימה בטעם חמוץ עם הופעות הנבחרת הישראלית בענפים השונים, אך היו לא מעט נקודות אור בשנה הזו. מוכנים? יאללה מתחילים.
מקום עשירי – "נציג ישראלי בקבוצה הטובה בעולם"
בגיל 29 ואחרי ששיחק בחמש קבוצות NBA חתם עומרי כספי בשורות האלופה, גולדן סטייט ווריורס. אחרי מספר עונות טובות מעבר לים, העונה השמינית של כספי לא הייתה טובה, הוא עבר בין שלוש קבוצות וסבל מפציעות טורדניות שגרמו לו לשבת ביציע, במקום לעזור לחבריו לקבוצה לנצח. אך, באמצע חודש יולי הגיעה ההצעה מסטיב קר, וכספי לא היסס. לאף אחד אין אשליות לגבי מיקומו של כספי ברוטציה, אך בעונה ארוכה, הפורוורד הישראלי יכול ללא ספק להיות האקס פקטור שיעזור לקבוצה מסן פרנסיסקו לזכות באליפות שלישית בתוך ארבע שנים. אנחנו כבר לא יכולים לחכות למשחק הראשון של הקפטן הישראלי באורקל ארינה.
מקום תשיעי – "הגביע נוסע לשכונה"
36 שנים אחרי שזכתה בגביע המדינה, הגיעה בני יהודה למעמד הגמר באצטדיון טדי מול מכבי תל-אביב. יחסי הכוחות היו ברורים, מכבי עתירת הכוכבים ובעלת המסורת שסיימה את העונה במקום השני מול קבוצת התחתית שחלמה על התואר, אך בעיקר קיוותה לא להתבזות. הכאוס בקבוצה מהשכונה היה גדול, עקב חילופי בעלים ומאמנים, ובסופו של דבר על הקווים עמד המנכ"ל כפיר אדרי. בני יהודה שעד שלב הגמר לא נתקלה ביריבות חזקות, ידעה שמול הצהובים זה הדבר האמיתי. המשחק עצמו הסתיים ללא שערים, וכך גם ההארכה. את דו-קרב הפנדלים מכבי פתחה מצוין, אך אז הגיעו ההחמצות, ולבעיטה האחרונה של הכתומים ניגש סתיו פיניש הצעיר שמול ראיקוביץ' שלח את הכדור לרשת ופתח את החגיגות של הקבוצה הצנועה.
הישארו מעודכנים
מקום שמיני – "עתיד שחור בספורט הלבן"
נבחרת הדיוויס הייתה שנים רבות מושא לגאווה בקרב חובבי הספורט בישראל. כולם זוכרים את העלייה לחצי גמר גביע דיוויס בשנת 2009, על אף הדירוג הנמוך של הטניסאים בהשוואה ליריביהם. אך, השנים האחרונות לא טובות עבור הטניס הישראלי, דבר שמתורגם ישירות להישגים בנבחרת. אמנם השנה התחילה עם ניצחון על שבדיה שהשאיר את ישראל בבית האירופאי-אפריקאי הראשון, אך בשנת 2017 שני הפסדים מוחצים לפורטוגל במרץ ולאוקראינה בשבוע שעבר הובילו את ישראל למשחק על כל הקופה בחודש הבא מול רומניה. המפסידה תרד לדרג השני, במה שיכול להיות אחד מנקודות השפל של הטניס הישראלי. דודי סלע, המחבט הבכיר נראה כבוי, וגם יוני ארליך שבשיאו היווה נקודה בטוחה עבור הנבחרת הלאומית מקרטע. בעקבות ההפסד פרש אייל רן, קפטן הנבחרת ובמקומו מונה הראל לוי, מגדולי הטניסאים שלנו. כולנו תקווה שהשנה הבאה תהיה טובה הרבה יותר עבור הספורט הלבן.
מקום שביעי – "הצלחה אדומה בארץ ובחו"ל"
הכדורסל הישראלי היה רגיל לקבוצה אחת שמייצגת אותו בגאווה במפעלים האירופים, הלוא היא מכבי תל-אביב, שעליה נדבר בהרחבה בהמשך. אך, לאורי אלון היו תוכניות אחרות. לאיש העסקים הירושלמי, שאוהד את הקבוצה מילדות היה חלום לראות את הפועל ירושלים זוכה באליפות. זה התחיל עם תואר היסטורי ב-2015, המשיך עם הפסד סנסציוני מול ראשון לציון ב-2016 והשנה ירושלים חגגה אליפות שנייה בשלוש השנים אחרי ניצחון משכנע בגמר מול מכבי חיפה. ירושלים שסיימה את העונה רק במקום השלישי, כמעט והודחה ברבע הגמר אחרי שפיגרה 2:0 בסדרה מול עירוני נהריה, אך קאמבק אדיר ופיינל-פור נהדר הביאו את התואר לבירה. במקביל, להצלחה בזירה המקומית, גם ביורוקאפ ירושלים הייתה מקור לגאווה ואחרי קמפיין מעולה הודחה בחצי הגמר עם הפסד 2:1 לולנסיה.
מקום שישי – "הצלחה אדומה בארץ ובחו"ל טייק 2"
קבוצה נוספת שניצלה את ההיחלשות של המועדון הצהוב, הפעם בכדורגל, הייתה הפועל באר-שבע, שהפכה תחת שרביט ניהולה של אלונה ברקת לקבוצה הטובה בליגה. האדומים זכו באליפות ראשונה אחרי ארבעים שנה והגשימו חלום לכל האוהדים המסורים שחוו אכזבות רבות. אשתקד, באר-שבע זכתה שוב באליפות, אך בניגוד לקודמת, התואר הובטח הרבה לפני מחזור הסיום ונראה כי באר-שבע הייתה גדולה על הליגה ואפילו על הצהובים. אמנם באר-שבע לא הצליחה להעפיל לליגת האלופות, אך הקמפיין בליגה האירופית היה מעולה ולמרות בית קשה שכלל את אינטר, ספרטה פראג וסאות'המפטון, אלופת ישראל הצליחה לסיים במקום השני ולהעפיל לשלב הבא, תוך שהיא מנצחת את קבוצת הפאר האיטלקית בשני המפגשים. בשלב הבא, בשיקטאש הטורקית הדיחה את האדומים, אך בבירת הנגב ידעו שזו תחילתה של מסורת. העונה, באר-שבע שוב הייתה קרובה להעפלה לשלב הבתים, אך הפסד למאריבור הסלובנית שלח אותה לליגה האירופית. ההגרלה השנה נוחה יותר, ובמשחק הראשון הקבוצה ניצחה את לוגאנו השוויצרית, בתקווה לעוד עונה אירופית מוצלחת.
מקום חמישי – "עולים על הפודיום"
נתרחק קצת ממגרשי הכדורגל ומאולמות הכדורסל וניתן כבוד לספורטאים ששמו את ישראל על המפה הספורטיבית בענפי ספורט שזוכים להרבה פחות תשומת לב. 2017 היא שנה אחרי האולימפיאדה, מה שאומר שהפוקוס עובר לאליפויות העולם. בחרתי לציין שלושה ספורטאים שבלב הכישלונות והאכזבות העניקו נקודת אור לחובבי הספורט בארץ הקודש. ראשונה, חנה קנייזבה-מיננקו, שבאליפות העולם שנערכה בלונדון, סיימה במקום הרביעי בגמר הקפיצה המשולשת, אחרי שקבעה את תוצאת השנה שלה – 14.42 מטרים.
שנייה, לינוי אשרם, המתעמלת האומנותית זכתה בשתי מדליות ארד באליפות העולם שנערכה בפזארו, איטליה. המדליה הראשונה בתרגיל הסרט והשנייה בקרב-רב. זה היה הישג השיא של ההתעמלות האומנותית בישראל, שכן מעולם לא זכתה ישראלית במקצה זה (קרב-רב). שלישי, טל פליקר, הג'ודוקא הישראלי שזכה במדליית ארד באליפות העולם שנערכה בבודפשט במשקל של עד 66 ק"ג. מלבד הניצחון, פליקר מדורג במקום הראשון במשקלו. מי ייתן וההצלחה על מזרון הג'ודו ואצטדיון האתלטיקה תגיע גם לענפים האחרים.
מקום רביעי – "הקריסה הצהובה נמשכת"
נדמה שעבר יובל מאז עונת הטרבל של "הקבוצה של המדינה", שבשיאה הניפו הצהובים את גביע היורוליג. מאז הגיעו שלוש שנים שחונות, שבהן הקבוצה לא הצליחה לזכות באליפות המקומית ולא להעפיל לשלבים המאוחרים ביורוליג. השנה האחרונה הייתה הגרועה של מכבי בכל הפרמטרים: הקבוצה סיימה את הליגה במקום הרביעי (הנמוך בהיסטוריה). בנוסף, בין החודשים מרץ ואפריל רשמה הקבוצה שמונה הפסדים ברציפות, שיא שלילי עבור המועדון. הצהובים הצליחו בסופו של דבר להעפיל לפיינל-פור אחרי סוויפ מול בני הרצליה, אך הפסד בחצי הגמר למכבי חיפה הוריד את הצהובים לקרשים. הקבוצה שהייתה מזוהה כל כך עם מעמד המאמן, איבדה עשתונות והחליפה חמישה מאמנים במהלך השנה. אין ספק שהקבוצה נמצאת בשפל חסר תקדים ונראה אם צוות האימון החדש בראשות נבן ספאחיה ישיב עטרה ליושנה.
מקום שלישי – "ואיזה מסכנים האוהדים"
אריק איינשטיין אמנם נפטר לפני ארבע שנים, אך השיר הידוע שלו "סע לאט" שמכיל את המשפט " ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב" מעולם לא היה רלוונטי יותר. הזמר הנודע שהיה אוהד מושבע של הפועל תל-אביב לא הספיק לראות בשנותיו האחרונות את השקיעה של האימפריה האדומה. אך, השיא השלילי האמיתי הגיע העונה.
עונה שהתחילה עם אלי גוטמן על הקווים, האיש שאחראי לרגעי השיא של המועדון האדום הסתיימה בירידה לליגה הלאומית, בפעם השנייה בהיסטוריה ולראשונה מאז שנות השמונים. במהלך העונה הקבוצה נכנסה להליך של פירוק והקפאת הליכים, מה שהוביל להורדת תשע נקודות. הפועל שלולא ההפחתה הייתה נשארת בליגה, נאלצה להתמודד עד המחזור האחרון נגד הירידה. בסופו של דבר האדומים לא הצליחו לגבור על יריבותיהם בתחתית וראו כיצד הפועל אשקלון זוכה לעונה נוספת בליגת העל על חשבונם. מלבד קומץ קטן, האוהדים האדומים תמכו בקבוצה ומיררו בבכי בתום העונה. עם זאת, נראה כי הם ישובו בתום העונה לליגה הבכירה, שכן הליגה הלאומית קטנה למידותיה, והקבוצה של מוטי איווניר נותרה מושלמת אחרי חמישה מחזורים.
מקום שני – "גם לא עוד חמישים שנה"
בניגוד לעבר, אף אחד לא האמין שנבחרת ישראל אכן תעלה למונדיאל 2018. ההגרלה שיבצה את הנבחרת הלאומית יחד עם איטליה וספרד. רבות דובר על כך שסופסוף הנבחרת תוכל להתמקד בהכשרת דור העתיד מבלי הפחד להתאכזב מאי-העפלה, ועל המשימה הופקד אלישע לוי. הקמפיין התחיל מעולה, לצד הפסדים צפויים לאזורי וללה רוחה, הגיעו שלושה ניצחונות על יתר יריבות הבית, במה שנראה כדרך בטוחה למקום השלישי ועלייה בדירוג פיפ"א. עם זאת, בשלושת המשחקים הבאים הגיעו הפסדים מביכים. זה התחיל עם תבוסה בבית לאלבניה, הסתיים עם הפסד לאיטליה, כשבאמצע הגיע השיא, הפסד משפיל למקדוניה הצנועה בסמי עופר. ההפסד דרדר את הנבחרת למקום 82 בדירוג פיפ"א מתחת לנבחרות כמו סוריה, לוב וזמביה.
אך, מעל הכל בלט הרגע שבו קפטן הנבחרת, ערן זהבי, השליך את סרט הקפטן על כר הדשא. ההתאחדות הודיעה על השעיה לפרק זמן בלתי מוגבל, הכוכב החליט לפרוש ואמר שחמישים שנה לא עלינו למונדיאל, וגם בחמישים השנים הבאות לא נעלה. עד סוף הקמפיין ישראל תקווה לנצח לפחות את ליכטנשטיין. פעם משימה פשוטה, והיום?
מקום ראשון – "ביתי הוא לא מבצרי"
כמה חיכינו ליורובאסקט?! כמה חיכינו לראות את השחקנים הטובים ביבשת דורכים על הפרקט במנורה מבטחים?! כמה קיווינו לראות את הנבחרת בשיאה?! אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. הנבחרת הישראלית נראתה מעולה במשחקי ההכנה, כולל ניצחונות על סלובניה (שזכתה בתואר) ועל רוסיה (שהגיעה לחצי הגמר), אך ברגע האמת, לא היה זכר ליכולת הטובה. זה התחיל עם תבוסות לאיטליה וליטא, המשיך עם קאמבק אדיר מול גרמניה שנתן תקווה להמשך, אך בשני המשחקים האחרונים מול גיאורגיה ואוקראינה, הנבחרת קרסה וסיימה את הבית במקום האחרון. ארז אדלשטיין התפטר והאוהדים נותרו המומים ומאוכזבים.
