נבחרת אנגליה ידועה כאחת הנבחרות הטובות ביותר בעולם אולי לא בגלל ההישגים שלה אלה בעיקר בגלל הליגה התחרותית שיש שם והשחקנים המוכשרים שהם מגדלים אבל היא לא זכתה באף תואר כבר למעלה מ-40 שנה, לא באליפות עולם ולא באליפות אירופה.
נבחרת אנגליה ידועה כנבחרת שמשיגה כמעט את רוב הנקודות בשלבי המוקדמות וגורמת לכולם לחשוב שהנה זה הטורניר שהם הולכים לזכות, אך כל פעם מאכזבים את הקהל הבריטי וזאת מכמה סיבות:
- הקהל הביתי: איצטדיון וומבלי, 90000 צופים אנגלים שידועים בתמיכה האדירה שלהם לקבוצות המקומיות, דוחפים את הנבחרת שלהם קדימה וגורמים להם לתת את הכל על המגרש ולרוץ כמה שיותר מה שגורם לשחקנים לשחק הרבה יותר טוב ולתת בעצמם 100 אחוז. לעומת זאת כאשר הם מגיעים לטורניר גדול אין להם את האיצטדיון המלא שיתמוך בהם, וזוהי כבר בעיה מנטלית של השחקנים האנגלים שלא יכולים לייצר כדורגל יפה וטוב גם כאשר לא כל האיצטדיון הוא הקהל הביתי והתומך.
2. הסיבה השנייה היא חוסר הצלחתם של הקבוצות האנגליות באירופה מה שגורם לכך שהקבוצות נושרות מוקדם מהשלבים המוקדמים באירופה, מה שגורם לכך שהם נשארים מרוכזים רק בליגה, שבעצם רובה מתבססת על סגנון כדורגל אחיד. לכן כאשר נבחרת אנגליה פוגשת נבחרות כמו ספרד הוא גרמניה היא לרוב מתפרקת, לא רק בגלל ביכולת החלשה אלה בגלל הלחץ שיש להם לחץ שרוב השחקנים לא רגילים עליו בקבוצות שלהם בליגה המקומית.
3. הסיבה הנוספת היא החוסן המנטלי הרע שיש לשחקנים האנגלים. כאשר כל טורניר גדול הם מגיעים בראש מורם ואומרים לעצמם הינה זה הטורניר שלנו כי עשינו מוקדמות בצורה טובה ולאחר תיקו או הפסד, הם נכנסים לסוג של פחד שהינה זה שוב קורה לנו שאנחנו לא מצליחים בטורניר גדול.
4. הסיבה האחרונה היא הלחץ התקשורתי שמופעל על השחקנים של נבחרת אנגליה. התקשורת האנגלית ידועה כאחת שאוהבת להיות קרובה לשחקנים ויודעת כול דבר קטן שיש בחדר ההלבשה לכן כמעט לפני כל טורניר גדול יש שערוריה כלשהי שהתקשורת הבריטית מפרסמת שגורמת לסכסוכים בחדר ההלבשה מה שפוגע בצורה ישירה ליכולת של השחקנים על המגרש.
הישארו מעודכנים
לכן אנו רואים שהשחקנים האנגלים הם אולי לא האשם העיקרי באי הצלחת הנבחרת בטורניר גדול אלה גם התקשורת המקומית והמאמנים המנטליים שיש לנבחרת שלא מצליחים לגרום להם להתנתק מכול רעשי הרגע שיש מסביב לנבחרת ,ולא גורמים להם להתעסק אך ורק בנבחרת ובכך שאנגליה תזכה במונדיאל ראשון מאז 1966.
