הזמן עצר מלכת אמש, לאחר שהגיעו הבשורות לגבי מותו של בראדלי לאורי בן ה-6. הלוחם הצעיר ואוהד הכדורגל המשובע, שריגש מיליונים, אומץ על ידי הפרמייר ליג וקבוצתו האהובה-סנדרלנד ויצר קשר חברי הדוק עם ג'רמיין דפו. בראד נלחם במשך 4 וחצי שנים במחלה קטלנית, במהלכה כולם שמרו על אופטימיות רק מלהסתכל עליו, אך לבסוף זה נגמר בצורה הטרגית ביותר
לצערנו, טרגדיות הן חלק אינטגרלי מגלגל החיים. גם העולם הספורטיבי, ספג לאורך השנים אבדות קשות וכואבות, לעתים בטרם עת. אך יסלחו לי כל אוהביהם של אלו שכבר לא עמנו; מותו של בראדלי לאורי הוא זה שתפס את הבטן הרכה, בצורה הקשה ביותר. ילד בן 6, שנידון לחיים קצרים של כאבי תופת, אך בכל זאת הצליח למלא מיליוני אנשים ברחבי העולם, באופטימיות חסרת היגיון, בכל פעם ששלף את חיוכו שובה הלב.
בראד ריגש את כל מי ששמע עליו. הוא העניק לאוהדי הכדורגל האבלים את מותו, לא פחות ממה שהפרמייר ליג עשתה בשבילו. זה לא היה עניין של מה בכך, בכל זאת מדובר בילד שמגיל 18 חודשים, נאלץ להתמודד עם סרטן נדיר בדמות-הנוירובלסטומה. מדובר בגרסה ארורה במיוחד של המחלה נטולת התרופה, המשפיעה בעיקר על ילדים צעירים במיוחד.
בראד נלחם כמו אריה והמשיך להיות אותו ילד מקסים, גם כשהוא מחובר לצינורות בבית החולים בימיו האחרונים. במהלך השנה האחרונה; ליגת העל האנגלית, קשרה את גורלה בגורלו של ה-"בלאק קט" הצעיר. בראד, אוהד סנדרלנד מושבע, הפך לאורח כבוד במועדון מעיירת החוף הצפון-מזרחית, שימש כקמע במספר משחקים ואף עלה להתחמם לפני המשחק עם אליליו.
שחקני סנדרלנד הפגינו אהבה גדולה לילד המרגש, אך מערכת היחסים המשמעותית ביותר, הייתה כמובן עם ג'רמיין דפו. החלוץ האנגלי הוותיק, הפך לחבר אמת של בראדלי ולחלק משמעותי במיוחד, משנתו האחרונה של בראד, ברגעים המרגשים וברגעי השבר. הפעם הראשונה שנפגשו הייתה מיוחדת. בראד הוזמן על ידי סנדרלנד לשמש כקמע של ה-"בלאק קטס". בקטע שתועד, ניתן לראות את בראד נכנס במטרה למצוא את ג'רמיין, לשמוע אותו קורא בשמו, עד שהגיע לעבר החלוץ שהושיבו על ידו וכרך את זרועו סביבו.
הישארו מעודכנים
הוא גם היה עמו כשפגש את שחקני צ'לסי וכשהבקיע את שער החודש, מול השוער הבוסני הבינלאומי-אסמיר בגוביץ', לפני פתיחת המשחק. אך גם בראד היה שם בשביל ג'רמיין ברגעים מרגשים, כמו במשחקה של נבחרת אנגליה, בו בראד שימש כקמע וג'רמיין דפו חזר לשירות בינלאומי ואף הבקיע שער. בכל משחק אליו בראד הגיע, הוא עלה למגרש בזרועותיו של ג'רמיין. הרגע האחרון שלהם יחד וכנראה זה החזק ביותר, היה בשבוע האחרון לחייו של הלוחם הקטן, כשבראד, שהחל להעביר יותר ויותר זמן בשינה, נמנם עם זרועותיו כרוכות סביב ג'רמיין דפו על מיטת הבית חולים.
שלא תטעו, בראדלי לאורי הוא אגדת כדורגל. ילד, שלבטח חלם להיות כדורגלן, שבזכות אופטימיות וכוחות לא מהעולם הזה, העניק השראה והכניס לפרופורציה הרבה אוהדים, שחקנים ואנשי כדורגל. מאז שסיפורו הפך לנחלת הכלל, המודעות לניורובלסטומה, גדלה באופן משמעותי. בראד אומנם לא יזכה לנסות להגשים את חלומותיו, אך האהבה הטהורה שלו למשחק הכדורגל, היא בעצם מהות כל העניין. בראד הפך לדמות, כזו שמאחדת גם את הצדדים ההפוכים ביותר, בקהילה האוניברסלית של משחק הכדורגל. הוא נגע באנשים מכל העולם, ברמות שרק הגדולים ביותר של המשחק הפופולרי בתבל זכו להגשים.
הוא הפך לילד של כולם, בכל פעם שחייך אנשים התמלאו בקתרזיס וכשדווח בפייסבוק המיוחד שהוקם למען הצלתו, על החמרת מצבו, גם למאצ'ואיסטים ביותר זלגו דמעות. החיבור הזה שבין הכדורגל לאדם, כל אדם, הוחצנה בבירור, אצל ילד מקסים שהגיע לראות את קבוצתו האהובה משחקת, בידיעה שאולי זה יהיה המשחק האחרון אליו יגיע. אך לא כך היה. בראדלי המחיש את המונח "לעולם לא תצעדי לבד" עד שגופו אפשר לו. הוא הצליח לשרוד עד סוף העונה המזעזעת מבחינה מקצועית לסנדרלנד, אך כזו שבה הכדורגל הפך לכמעט משני, לעומת עוד אפשרות לראות את בראד מחייך.
אז החיוך שלו לבטח יונצח, בצורה כזו או אחרת ב-"אצטדיון האור" של קבוצתו האהובה. אך מעבר למחוות הגשמיות, האתוס, המודעות למחלה, האופטימיות, החברות הכנה עם ג'רמיין דפו ומעל הכל- יכולתו לעורר השראה באנשים שיכולים להיות הוריו, הם שישמרו את מורשתו של בראדלי לאורי. כפי שאוהדי סנדרלנד נוהגים לשיר לפי מנגינת ה-"גוואנטנמרה" : "יש רק בראדלי לאורי אחד"
R.I.P
