כריס בוש, אחד הגבוהים הטובים בעשור האחרון, אולי אחד המגוונים ביותר, פרש עקב מחלה "מסיימת קרייירה"
לפני שנתמקד במחלתו, או בעצם בעניין הטרגי של בוש, נבין מי הוא.
בוש, שחקן מיאמי היט בהווה, נבחר בדראפט 2003, ע"י טורנטו ראפטוס ושיחק שם כ-7 שנים. מהתחלה הוא סומן כפוטנציטאל גדול, ומימש אותו בחלק גדול מקריירת המשחק שלו. בראפטורס היה שחקן מוביל, ואפילו בשנת 2010, עבר את וינס קרטר הענק כקלע המוביל של הקבוצה בכל הזמנים. בשנת 2004, אחרי עזיבת וינס קרטר, בנו עליו בראפטורס, ומשם הוא הפך להיות המנהיג של הקבוצה, הסגל נבנה סביבו, הוא העמיד ממוצעים יפים וכבר בעונתו הראשונה קלע 11.5 למשחק, 7.4 ריבואנדים,1.4 חסימות ב-33.5 דקות, נתונים יפים מאוד. הישג נוסף היה הכניסה לחמיישית הרוקיז של העונה.
אחרי עזיבתו של וינס, הממוצעים שלו עלו פלאים וכבר רשם ממוצע של 18 נקודות למשחק. היה לו בהחלט במה, אבל לא הצליח להגיע לפסגת הNBA. לקראת עונת 2010/2011 תם החוזה שלו ברפטורס, מיאמי עטה על המציאה כדי לקחת אליפות והצליחה ליצור טריו.
כולם זוכרים את בוש בשליישיה הגדולה של מיאמי, עם לברון ג'יימס ודווין וויד. קבוצת ענק, שנתנה רגעים גדולים של כדורסל, משלושת הכוכבים, ובוש היה המחבר בין 3 הטריו.
הישארו מעודכנים
בוש, אמנם שחקן גבוה אבל היה בעל יכולת זריקה נקייה מחצי מרחק, וגם מקו ה-3. הייתה לו זריקה מיוחדת לשחקן גבוה, וזו בעצם הייתה האקסטרה שלו במשחק. כמעט תמיד הזריקה נכנסה חלק, סוויש, רק רשת!
כריס זכה במיאמי ב-2 אליפיות גדולות נבחר 11 פעמים למשחק האולסטאר, ובעצם גם אחרי עזיבת לברון, עדיין נתנו למיאמי צ'אנס להיות שם למעלה בזכותו. מדובר במגה סטאר. בהחלט מקרה עצוב לשחקן שסך הכל הוא בן 33.
המחלה כרגע של בוש היא בעצם קריש בדם. אם נחזור קצת ונגלגל אחורה בזמן, נבין מאיפה כל המהומה. כבר בעונת 2014-2015 נתגלה אצל כריס קריש דם בריאה. הוא לא חזר לשחק באותה עונה, ומעבר לכך חשבו שזה יכול להוביל אפילו למוות, ושלא גבוהים סיכוייו לחזור לשחק.
אמנם היו מקרים בעבר, אבל באמת זו תופעה יחסית מאוד נדירה לספורטאים צעירים ,יש דוגמאות כמו מירזה טלטוביץ' ואנדרסון ורז'או, שעברו מצב דומה ואחרי תקופת החלמה חזרו למגרשים. גם בוש חזר לשחק בעונת 2015/2016 והיה נראה טוב, אפילו טוב מאוד. עד שבחודש פברואר 2016 נתגלה קריש דם נוסף, הפעם ברגל.
בוש עצמו ניסה להוכיח שאין לו קריש דם נוסף והוא מתמודד עם זה, יכול וצריך לשחק. פה מתחילה השאלה עד כמה צריך לסכן חיי בני אדם בשביל כדור? מסתבר שבוש רעב להצליח כי הוא נלחם להמשיך לשחק כל הזמן. במיוחד בפלייאוף באותה עונה הוא רצה לחזור לשחק, מיאמי סירבה.
הבעיה הייתה שמאוד קשה לרופאים להעריך את רמת הסיכון בפציעה כזו, זו לא פציעה רגילה, בה ניתן לראות מתי מחלים השבר, הרצועה וכד', זה ממש חוסר מזל ענק מצידו של כריס.
שאלה אמיתית ועקרונית של מי צריכה להיות ההחלטה? אם השחקן לוקח אחריות? אני לא מבין כל כך בביטוח, אבל אני בטוח שאמרו לו "כריס, יש מצב שתמות מזה, אתה עדיין רוצה לכדרר ולזרוק ל-3" ?
האם זו החלטה שצריך לקחת בשבילו? כריס מצידו רצה ורוצה גם כיום לחזור לשחק, אני מאמין שהוא מתייעץ עם הטובים ביותר, אך אולי הרצון להוכיח לכולם שהוא גדול מכל קריש, גובר על הרציונל?
אחרי כל המיליונים שהוא עשה- האם זה הרצון להתפרנס? או לעשות סיום הירואי כמו בסרטים?
שאלה, סוגייה, בעיה. מבחינת מיאמי, כרגע התקבלה ההודעה, ומבחינתה לא ייקחו סיכון ולו הקטן ביותר.
שנה וחצי כבר כריס מחוץ למגרשים, מבפרואר 2016. הרופא של ה-NBA קבע חד משמעית- המחלה הזו – היא "מסיימת קריירה". רגע עצוב שלעצמו לשחקן, אך לקבוצת מיאמי זו בשוררת חסכנית, כי בעצם כרגע הביטוח יצטרך לשלם לו את המשכורת המובטחת שלו של 52 מיליון דולר.
כרגע, נכון לרגע זה, לא נראה שקבוצה אחרת תרצה לקחת את שירותיו אחרי התרת החוזה עם מיאמי.
בהחלט סוף עצוב לשחקן שהיה קולע בשנים האחרונות בין 17-21 נקודות ממוצע למשחק, קוטף 7 ריבואנדים, קולע ב33-37 אחוז מהשלוש ויחסית לגבוה, נותן עבודה יפה על קו העונשין עם 76-80 אחוז. נדיר לשחקן גבוה( דש לשאקיל, שבשיא היה ב52 אחוז)
בוש גם שיחק בנבחרת ארה"ב, וזכה בדליית הזהב ב2008, בבייג'יניג, ובאליפות העולם בכדורסל ב2006, ביפן לקח רק את הארד.
בוש, בחייו הפרטיים, לפני הכדורסל היה תלמיד מצטיין, דבר שלא ניתן להגיד על מיטב הגנגסטרים שמפארים את הNBA
אין ספק שמדובר באבידה גדולה לענף, שלטעמי אין בו כבר את הכוכבים שאני גדלתי עליהם כמו בשנת ה-90.
ימים של ג'ורדן, , בראקלי, יואינג, סטוקטון, רג'י מילר ועוד ועוד ועוד. היום זה נראה שיש גולדן סטייט אחת שמפרקת כל מה שזז, אבל מעבר לכך אני לא מצליח לאהוב את השחקנים, זה לא נראה לי אותם כוכבים. כמובן שסטף קרי, לברון ג'יימס, דוראנט הם מפלצות, אבל עדיין זו התחושה. חסר לי חצי ג'ורדן, שלוקח את הכדור, זורק את השחקן ובשנייה האחרונה בום ! in your face !
אמרקאים אוהבים סיפורים, אוהבים דמעות, אוהבים אופרה ווינפרי. ספק אם ניתן לעשות על זה סרט כרגע, בנתוני העלילה הנוכחיים, אבל אם יהיה קאמבק- הסרט יהיה סוחף.
בנתיים לחובבי הנוסטלגיה פתחו NBA 2K 2014 (לי יש) קחו את מיאמי היט, לכו עם כריס לנקודה של החצי מרחק ותשמעו את הסוויש החלק. היה קולע נהדר. היה קולע כמו כריש.
