העונה הסדירה ב-NBA הסתיימה והקבוצות כבר מחממות מנועים לקראת הפלייאוף. עבורנו זה מסמל שהגיע הזמן לבחור מי עשה לנו את העונה, מי הצטיין, מי היה הילד של השנה, התגלית, המאמן והשחקן המשתפר. עונת 16/17 הייתה אחת מהמדהימות שהייתה לנו. ווסטברוק וקרי שברו שיאים, קווין דוראנט התנפל על האקסית, לברון שלט במזרח כרגיל (אבל איבד את המקום הראשון של האיזור) ולאונרד, המשיך במומנטום מהעונה שעברה. כדי באמת להצליח לקבוע מי היו ה-Best Of The Best בכל קטגוריה כינסו את צוות ה-NBA של האתר, עלאא בוכארי, עומרי אליה ואופק בונה כדי שינסו לעשות סדר. כמובן שכל אלה מתייחסים לעונה הסדירה ובפלייאוף יש עדיין זמן לאחרים להוכיח את גדולתם.
השחקן המצטיין של העונה (MVP): מיסטר טריפל דאבל
עלאא: ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי תאנדר).
אין עוד מה להוסיף. ממוצע טריפל דאבל לעונה, שיא הטריפל דאבלים לעונה. לקחת קבוצה אחת בינונית על הכתפיים אחרי עזיבתו של קווין דוראנט. ווסטברוק נותן את אחת העונות הטובות בהיסטוריה ועכשיו כשמולו יעמוד המתמודד השני על התואר וחברו הטוב ואקס קבוצתו השניה, ג׳יימס הארדן עם היוסטון רוקטס שלו, זה הזמן שלו להוכיח שהבחירה ראויה מה שבהחלט נותן לנו פלייאוף מעניין כבר מההתחלה.
עומרי: ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי תאנדר).
הישארו מעודכנים
עם כל הכבוד לג׳יימס הארדן, קוואי לאנרד, אייזאה תומאס ולברון ג׳יימס אף אחד לא היה יציב כמו ראסל ווסטברוק. גילוי נאות: אני לא מחובביו של הרכז הפעלתן שלא פעם היה נדמה שעסוק בסטטיסטיקה האישית שלו על פני טובת הקבוצה. אך שאני חושב על פירוש המושג MVP (השחקן הכי בעל ערך), התשובה של ווסטברוק היא ברורה. מעבר לשיא הטריפל דאבל לעונה אחת וקביעת ממוצע של טריפל דאבל, אני לא רואה את התאנדר אפילו מגרדים את הפלייאוף ללא ווסטברוק כך שההשפעה שלו על הקבוצה היא אינסופית. קשה לי להאמין ש-OKC יצליחו לעשות משהו בפלייאוף אך ראס הוכיח לנו כבר העונה שהשמיים הם הגבול.
אופק: ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי תאנדר).
נתון לפתיח: התאנדר הם אחרונים בליגה באחוזים ל-3. ב-7 השנים האחרונות, בעיצומה של מהפכת השלשות, אף קבוצה שסיימה אחרונה בליגה באחוזים ל-3 לא העפילה לפלייאוף, ויותר מכך, ממוצע הנצחונות בין הקבוצות הללו (שסיימו במקום האחרון באחוזים ל-3 מבין כל הקבוצות) עמד על 22.7 בלבד. העונה, התאנדר הולכים כנגד הזרם, ומעמידים לזכותם 47 נצחונות, פי 2 מהקבוצות במקום האחרון באחוזים ל-3 ב-7 השנים האחרונות. בנוסף 12 מתוך 16 הקבוצות בפלייאוף 2017 נמצאים במקומות 1-15 באחוזים ל-3, כלומר יש 4 קבוצות פלייאוף בלבד בחלק התחתון של המדד (התאנדר, הגריזליס, הבולס וההוקס). אז אמרו שווסטברוק לא הוביל את קבוצתו למאזן נהדר ואמרו שהוא שחקן שחושב רק על הסטטיסטיקה האישית שלו, אבל אם תשאלו אותי – להוביל קבוצה מוגבלת בקליעה כמו התאנדר ל-47 נצחונות ומקום שישי במערב הקשוח, זה הישג נהדר לא פחות (ואף יותר) מכך שהארדן הוביל את הרוקטס למקום השלישי, ללא אף סופרסטאר לצידו. ווסטברוק מעמיד ממוצעים היסטוריים של 31.6 נקודות, 10.7 ריבאונדים ו-10.4 אסיסטים במשחק ב-34.6 דקות בלבד, השני בהיסטוריה אחרי אוסקר רוברטסון (בעונת 61/62) שרושם ממוצע טריפל דאבל (לשם השוואה, רוברטסון בזמנו סיים עם ממוצע טריפל דאבל כשהוא משחק כ-10 דקות יותר בממוצע למשחק). אם זה לא מספיק, ווסטברוק הוא גם שחקן הקלאץ' הטוב בליגה. ברבע האחרון, ווסטברוק מעמיד כ-10 נקודות בממוצע (הגבוה בליגה) תוך כדי שהוא קולע סלי ניצחון על הסאנס, הג'אז, המאבריקס והנאגטס, ושולח משחקים מול הפייסרס, הוויזארדס והמג'יק להארכה עם שלשות משוגעות. לאחר שבשתי העונות הקודמות ווסטברוק אפילו לא הגיעו ל-30% לשלוש, הוא החליט לעבוד על יכולת הקליעה שלו בקיץ 2016, והעונה הוא שיפר את הקליעה שלו, ועומד על 34.3% לשלוש, כשהוא לוקח כ-3 זריקות לשלוש בממוצע וקולע פי 2 יותר. למרות שיש סופרסטארים שגם ראויים לתואר כמו לברון ג'יימס, ג'יימס הארדן וקוואי לנארד, אך אי אפשר להתעלם מהעונה ההיסטורית של ווסטברוק וכפי שגם עמיתיי חושבים, הוא יותר מראוי לקבל את התואר הזה.
רוקי השנה: נוקאאוט קרואטי
עלאא: דאריו סאריץ׳ (פילידלפיה סיקסרס).
הייתה התלבטות בין דאריו סאריץ׳ לחברו לקבוצה, ג׳ואל אמביד. אמביד התחיל את העונה מצוין, ולצערו נפצע וסיים את העונה. הוא אפילו קרא לעצמו ״התהליך״, בכך גרם לכל פילידלפיה להאמין שהם בתהליך הבנייה שלהם. סאריץ׳ היה הפוך, התחיל את העונה לא כלכך טוב והיה 7 בדירוג הרוקיז ועד פגרת האולסטאר זה השתנה והוא הגיע עד המקום השני עד שאמביד נפצע. בגדול שניהם צריכים להיות רוקיז השנה, ומה שבטוח ששנה הבאה בן סימונס יחזור ותהיה קבוצה משמעותית ומעניינת.
עומרי: דאריו סאריץ׳ (פילידלפיה סיקסרס).
הפרס בכלל היה אמור ללכת לעמיתו בקבוצה, ג׳ואל אמביד אך בגלל פציעות מרובות הפרס נגרע ממנו. השחקן הקרואטי ידע למלא את החסר והציג יכולה נהדרת עד לסיום העונה (כמובן לא סייע לה להעפיל לפלייאוף). סאריץ' פתח את העונה בצורה די חלשה אך ככל שהתקדמה (והרבה בזכות הפציעות של סימונס ואמביד), הפך לשחקן החשוב ביותר של הסיקסרס העונה, הוא מגלה יד רכה מחוץ לקשת ומראה הרבה אינטלגנציה במשחק שלו. גם ברוגדון ממילווקי ומוארי מדנבר ראויים למחמאות על עונת רוקי נהדרת.
אופק: מלקולם ברוגדון (מילווקי באקס)
על התואר הזה צועק השם ג'ואל אמביד, אך לצער כולנו חוקי הליגה לא יתנו את תואר רוקי העונה לשחקן ששיחק 31 משחקים בלבד בעונה. אז אחרי אמביד באים שני מועמדים מרכזיים: דריו סאריץ' ומלקולם ברוגדון. סאריץ', שנבחר בבחירה ה-12 בדראפט 2014 ומשחק עם אמביד בקבוצה הוא גם הבחירה של שני עמיתיי כפי שהם ציינו מעלה אבל אני החלטתי ללכת מעט על השונה. כן נכון, הקרואטי מעמיד עונת רוקי לא רעה של 12.8 נקודות ו-6.3 ריבאונדים ב-26.3 דקות בממוצע וברוגדון לעומתו קולע 10.2 נקודות, 4.2 אסיסטים ו-1.1 חטיפות ב-26.4 דקות בממוצע, סטטיסטיקה נאה לרכז בן ה-24 שנבחר בסיבוב השני בבחירה ה-36 בדראפט האחרון. לבסוף מה שמבדיל בין השניים הוא שברוגדון נמצא בקבוצת פלייאוף, וסאריץ' לא, ועקב כך, בחרתי בברוגדון בתור רוקי העונה.
שחקן ההגנה של העונה:ויו לה פראנס
עלאא: רודי גובר (יוטה ג'אז).
עם כל הכבוד לדריימונד גרין שנתן עונה הגנתית מצויינת, מתחת לרדאר שלנו עבר שחקן יוטה, הלוא הוא רודי גובר הצרפתי. גובר השלים את הצבע ליוטה וחסם כל מה שנזרק לאוויר. הוא הסנטר ההגנתי המושלם שיהיה כיום באן בי איי מאז בן וואלאס האגדי.
עומרי: רודי גובר (יוטה ג׳אז).
הענק הצרפתי הוא אחת ההפתעות הנעימות של העונה והיה אחד השחקנים המשמעותיים בהצלחה הכבירה של יוטה העונה. 14 נק׳, 12.8 ריבאונדים ו-2.64 חסימות למשחק (מדורג ראשון בקטגוריות החסימות בליגה), אך מעל הכל זה האיום המתמיד שלו בצבע. קבוצות מאוד נרתעות מהנוכחות שלו בצבע ומשנים זריקות בגללו. גם קוואי לאנרד ודריימונד גרין עשו עונות נפלאות מבחינה הגנתית אך לפחות מבחינתי התואר מגיע לצרפתי.
אופק: רודי גובר (יוטה ג'אז).
ככל הנראה הבחירה הכי קשה אבל גם כאן הבחירה היא פה אחד. לגובר היה קרב לא פשוט עם דריימונד גרין הפנטסטי אך קשה להיות אדיש לכך שרודי גובר הוא שחקן ההגנה הכי טוב בקבוצת ההגנה הכי טובה בליגה (הג'אז סופגים 96.8 נקודות בממוצע למשחק). הסנטר הצרפתי הצעיר חוסם 2.6 פעמים (ראשון בליגה) ולוקט 12.8 ריבאונדים בממוצע למשחק (רביעי בליגה) כפי שעומרי כבר ציין והוא המגן על הטבעת הטוב ביותר בליגה. כל אלה גרמו לי לבחור בו בתור שחקן ההגנה של העונה.
השחקן המשתפר של העונה: סלט יווני
עלאא: דווין בוקר (פיניקס סאנס).
זהו פרס ניחומים יחסית אבל מראה את השיפור שעבר השחקן הזה מעונה לעונה, והשחקן הוא דווין בוקר של הפיניקס סאנס. הקלע בן ה-19, קולע ללא הרף, ואומרים עליו שהוא היורש של קובי בראיינט האגדי במיוחד אחרי המשחק הענק בו הוא קלע 70 (!!!) נקודות במשחק אחד. כן, ידוע לי שעמיתיי בחרו דווקא בשחקן אחר אבל פשוט אי-אפשר להתעלם בהטינאייג'ר הנפלא של פיניקס.
עומרי: יאניס אנטטקומפו (מילווקי באקס).
אחת הבחירות היותר קשות של העונה אך לאחר חשיבה מרובה החלטתי שהתואר ראוי לסווינגמן היווני. המאבק העיקרי היה בין אייזאה תומאס ,ניקולה יוקיץ׳ ודניס שרודר. הרכז נמוך הקומה היה גם נהדר אשתקד, הסנטר הסרבי פספס את הפלייאוף והרכז הגרמני זכה לשדרוג עצום במעמדו. הגריק פריק קלע 22.9 נק׳ קלט 8.8 ריבאונדים מסר 5.4 אסיסטים וחסם 1.9 פעמים למשחק ולמעשה היה הכל עבור הבאקס המפתיעים העונה. במידה והכוכב היווני ירצה להשתדרג ולבצע עוד קפיצת מדרגה עליו לשפר את הקליעה מ-3 שלו.
אופק: יאניס אנטטקומפו (מילווקי באקס).
הבחירה הכי קלה. היווני בעל הידיים הארוכות מעמיד בעונתו הרביעית בליגה ממוצעים של 22.9 נקודות, 8.8 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.9 חסימות ו-1.6 חטיפות ב-35.6 דקות. הנתון המדהים הוא שיאניס השתפר בכל הפרמטרים הללו מהעונה הקודמת בצורה ניכרת כשהוא משפר גם את אחוזי השדה והשלוש. יאניס הנהיג את הבאקס לעבר המקום השישי במזרח למרות שלא זכה לשחק לצד מידלטון ופארקר ביחד, כשהוא הופך לחמישי בהיסטוריה שמוביל קבוצה בכל 5 הפרמטרים המרכזיים (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות) והיחיד בהיסטוריה שנמצא בטופ 20 בליגה באותם פרמטרים. כשהוא רק בן 22, העתיד נראה זוהר לו ולבאקס ורבים כבר מכתירים אותו לפנים הבאות של הליגה.
תגלית העונה: אין הסכמה
עלאא: גורדון הייוורד (יוטה ג׳אז).
גורדון נותן עונה מדהימה והכי טובה שלו ובה אפילו נבחר לאולסטאר העונה. הוביל את יוטה ג׳אז לפלייאוף ומקווה לתת ריצה למרות שבקיץ הזה החוזה שלו נגמר ויהיה מעניין מה הוא יחליט. האם להישאר או לעזוב. אבל בינתיים הוא מתעסק רק ביוטה ובפלייאוף בסדרה מול כריס פול והקליפרס המרשימים.
עומרי: ניקולה יוקיץ׳ (דנבר נאגטס).
ניקולה יוקיץ׳ פתח את העונה כסנטר מחליף ליוסוף נורקיץ׳ (שבנתיים עושה חיל בפורטלנד), אך מהרגע שהסרבי הוקפץ לחמישייה על חשבונו של הבוסני הג׳וקר התחיל לעשות קסמים במגרש. כש2.11 מטרים מתחיל לחלק אסיסטים כמו סוכריות ועוד בסטייל זה לא מחזה שאנו רגילים לראות במחוזות ה-NBA. חבל בשביל דנבר שגילו אותו קצת מאוחר מידי ונפספס אותו בפלייאוף. גם סיפור הסינדרלה של יוגי פארל מדאלאס מעורר השראה אך העדפתי את הענק הסרבי על פניו.
אופק: יוגי פארל (דאלאס מאבריקס)
אז אני לא מסכים עם עומרי, פארל, שלא הצליח להיבחר בדראפט האחרון, ניסה למצוא דרך להיכנס ל-NBA בדרך אחרת, ולבסוף הצליח להיכנס לרוסטר הסופי של ברוקלין נטס. התקופה בנטס התבררה כאכזבה ופארל שוחרר כעבור 10 משחקים בהם קלע 5.4 נקודות ומסר 1.7 אסיסטים. פארל המאוכזב לא וויתר, עד שהמאבריקס החליטו להמר על הרכז הצעיר ולהחתים אותו לחוזה ל-10 ימים, כאשר בזמן הזה הוא ינסה להוכיח את עצמו. יוגי פארל לא איכזב, והתברר כמציאה ענקית, כשבכל 4 משחקים שלו תחת החוזה המאבס מנצחים, כשבמשחק הרביעי והאחרון של החוזה, פארל מפציץ 32 נקודות על הראש של הבלייזרס, כולל 9 מ-11 לשלוש ובכך הצליח לגרום למאבריקס להחתים אותו על חוזה עד סוף עונת 17/18. פארל, שלא הצליח להעפיל עם המאבס לפלייאוף, העמיד 11.3 נקודות, 4.3 אסיסטים ו-1.1 חטיפות ב-36 משחקים בדאלאס כשהוא קולע ב-40% לשלוש ובעיקר משגע את הליגה הטובה בעולם, כשהוא מוכיח שאפשר גם להיכנס ל-NBA דרך הדלת האחורית ועל כך ללא ספק מגיע לו תואר תגלית העונה.
מסתבר שלכל אחד מאיתנו היה מועמד אחר בראש ובקטגוריה הזו אין לנו הסכמה כלל.
השחקן השישי של העונה: יוסטון יש לנו בעיה (לבחור)
עלאא: לו וויליאמס (יוסטון רוקטס).
שוב אני חייב להיות שונה מחבריי לפרוייקט. הבחירה בוויליאמס באה אחרי המון מחשבה אבל השחקן, שהתחיל את העונה עם הלייקרס, נתן שם מנהיגות והמון כוח מהספסל עד שהועבר בטרייד ליוסטון שם המשיך לעשות את זה עם אריק גורדון שחוזר לעיניינים ליד ג׳יימס הארדן בהחלט ראוי לבחירה.
עומרי: אריק גורדון (יוסטון רוקטס).
אם באריק גורדון עסקינן אז ללא צל של ספק הוא השחקן השישי של העונה. כאשר בעל הבית (ג׳יימס הארדן), לא על המגרש, אלוף השלשות הנוכחי הוא הלידר של הרוקטס והוא עושה זאת בצורה נפלאה. 16.2 נק׳ למשחק ו-3.3 שלשות למשחק הובילו את הרוקטס לעונה מופלאה ולמאזן טוב יותר משל האלופה. גם אנאס קאנטר מאוקלהומה וטיילר ג׳ונסון ממיאמי.
אופק: אריק גורדון (יוסטון רוקטס).
כמוני-כמוך עומרי, גורדון התאים כמו כפפה לשיטה של מייק ד'אנטוני והיה חלק משמעותי בקבוצת השלשות הגדולה בהיסטוריה כשהוא זורק כמעט 9 זריקות ל-3 וקולע 3.3 מהן בממוצע למשחק. גורדון מביא איתו מהספסל 16.2 נקודות בכל משחק כשהוא הופך לשחקן הספסל שקולע הכי הרבה שלשות בהיסטוריה, עם 246 כאלה. הוא נהנה מעונה נהדרת של ג'יימס הארדן, שמחלק לו לא מעט אסיסטים לקליעות 3. המועמד השני לתואר השחקן השישי הוא דווקא לו וויליאמס בו עלאא גם בחר בסופו של דבר. לעומת עלאא, בסופו של דבר בחרתי בגורדון לתואר כי בתקופה של השניים ביחד ברוקטס, גורדון היה מעט יותר דומיננטי ולכן הוא ראוי יותר.
מאמן השנה: הוותק לעומת הדור הצעיר
עלאא: בראד סטיבנס (בוסטון סלטיקס).
המאמן הצעיר של בוסטון עושה פלאים השנה בקבוצה, אחרי עונת נפל בעונה שעברה. סטיבנס הביא את אל הורפורד בקיץ, וישר שילב אותו ברוטציה עם ג׳יי קראודר ואייזיה תומאס הקטן-גדול. לסטיבנס מחכה פלייאוף מעניין כשיפגוש את שיקאגו אחרי שהדיח את קליבלנד מראשות המזרח, ולראשונה מאז בוסטון של הביג 4, לסטיבנס ולסלטיקס יש את יתרון הביתיות לכל הפלייאוף במזרח.
עומרי: בראד סטיבנס (בוסטון סלטיקס).
ההתלבטות הייתה קשה בין דאנטוני (מאמן יוסטון), לסטיבנס אך לפחות לדעתי סטיבנס גבר עליו מכמה סיבות. זה נכון שהמערב הרבה יותר איכותי מהמזרח אך מי היה מעז להמר על בוסטון במקום הראשון במזרח? כנראה שאף אחד. בנוסף הסלטיקס פתחו את העונה ללא אף סופרסטאר (תומאס התהווה ככזה תוך כדי העונה והורפורד כבר מעבר לשיא), בניגוד לג׳יימס הארדן שהוא אחד מכוכביה הגדולים של הליגה כך שההישג הוא גדול יותר. דבר האחרון שארצה לציין מדוע סטיבנס אמור להיות מאמן העונה היא הכברת הדרך שעברה בוסטון תחתיו, הכדורסל לא תמיד היה יפה לעין (בעיקר בתחילת דרכו), וכלי התקשורת ביקרו את הסגל שהתגבש אך הוא ידע בדיוק מה הוא עושה וגיבש קבוצה נפלאה שתדבר חזק בפלייאוף.
אופק: מייק ד'אנטוני (יוסטון רוקטס)
עלאא בחר ללא היסוס, עומרי התלבט, אני קבעתי ללא היסוס לכיוון השני. המאמן האיטלקי, שבאמצע העשור הקודם הוביל את הסאנס לתקופת הזהב שלה עם סטיב נאש ואמארה סטודאמייר, כשהוא מכניס בסאנס שיטה חדשה בשם "התקפת ה-8 שניות" שהסעירה את הליגה. עבר עשור ודאנט'וני הספיק לרשום שתי קנדנציות מאכזבות למדי בניקס ובלייקרס, ובקיץ 2016 הוא חתם ברוקטס. למרות כל סימני השאלה לגביו, ד'אנטוני הצליח להחיות את הקריירה שלו ברוקטס עם המאזן השלישי בטיבו בליגה כשהוא מוביל את הרוקטס להיות קבוצת ההתקפה השנייה הכי טובה בליגה וקבוצת השלשות הכי טובה בליגה. המהלך הבולט ביותר של ד'אנטוני היה להעביר את ג'יימס הארדן מעמדת השוטינג גארד לעמדת הרכז, מהלך שבסופו של דבר התברר כהצלחה גדולה, כשהארדן מוביל את הליגה באסיסטים למשחק עם 11.2 כאלה. האם העונה המוצלחת של מייק ד'אנטוני והרוקטס תסתיים באליפות? ובכן, ימים יגידו.
כרגע מחכה לנו פלייאוף מעולה, ויש לנו מאצ׳אפים מצויינים במערב ובמזרח. מה שבטוח שיהיה מעניין. 16 ניצחונות לאליפות. May The Best Team Win.
