עונת היורוליג 2015-2016 הייתה מסוייטת במונחים של קבוצה בסדר גודל של ריאל מדריד. את שלב הבתים הראשון הקבוצה סיימה במקום הרביעי במאזן בינוני ומטה של 5 ניצחונות ו-5 הפסדים ביניהם גם כאלה לשטרסבורג הצרפתית ולכוכב האדום בלגרד (בכיכובם של הצמד מאיק צירבס וקווינסי מילר).
גם שלב הטופ-16 לא האיר פנים לחבורה המוכשרת של פאבלו לאסו אותו היא סיימה במאזן דומה של 7-7, מה שהציב אותה במקום הרביעי בבית בדרך למפגש מרתק מול פנרבחצ'ה של אוברדוביץ' שסיימה ראשונה בבית המקביל.
ע"פ ההיגיון הבריא ניתן היה להעריך שלמרות העונה הבינונית שעוברת על המדרידאים, להצלבה הם יגיעו חדים יותר ויצליחו ליצור סדרת הצלבה של 5 משחקים כמו שסדרת הצלבה ברמה של שתי קבוצות כאלו צריכה להיראות. בפועל, הדברים נראו מעט אחרת, רק קבוצה אחת הגיעה להתמודדות וניחשתם נכון, זו לא הייתה זו מספרד. ריאל ספגה תבוסה של 3-0 כולל שני הפסדים בפער דו ספרתי וסיימה את העונה האירופית ללא הכרטיס לפיינל פור. אמנם בזירה המקומית סרחיו יול ושות' הובילו את ריאל לדאבל, אך ההרגשה הייתה שמועדון בסדר גודל כמו ריאל, עם תקציב כמו של ריאל, צריך להתמודד ברמה הכי גבוהה באירופה שהיא כמובן היורוליג.
באווירה זו בוודאי הייתם מצפים שהבעלים פלורנטינו פרז ישתולל בחלון ההעברות וירכוש שחקנים מכל הבא ליד, על מנת לבנות סגל מפלצתי שיבטיח לו את המקום בפיינל פור בעונת 2016-17. אז גם כאן, ניחשתם נכון, בריאל חשבו אחרת. בשנים האחרונות מה שמאפיין יותר מכל את ריאל מדריד בכדורסל הוא היציבות בסגל, ניתן לראות שחקנים כמו סרחיו יול (עונה 10 בקבוצה), רודי פרננדז (עונה 5 בקבוצה), ג'ייסי קארול (עונה 7 בקבוצה) וזאת אפילו בלי להזכיר את השם פליפה רייס האגדי שסוגר כבר 13 עונות בשחור-לבן.
בנוסף להשארת רוב השחקנים המשמעותיים בסגל, הקבוצה עשתה מספר רכישות מעניינות ואיכותיות מאוד בקיץ. בקו האחורי נאלצו להתמודד עם עזיבתו של סרחיו רודריגז ל-NBA ולשם כך חיזקו את הקו עם החזרתו של דונטיי דרייפר אחרי עונה מוצלחת במדי קובאן והרחבת הבמה לכישרון הקרואטי לוקה דונצ'יץ'. הקו הקדמי לעומת זאת, עבר שיפוץ משמעותי יותר, ריאל הצליחו לשים את היד על אחד השחקנים הטובים באירופה בעונת 15-16 אנתוני רנדולף וגם עיבו עוד יותר את הקו המפלצתי גם כך עם החתמתו של אות'לו האנטר אחרי עונה טובה באולימפיאקוס.
הישארו מעודכנים
בתחילת העונה הנוכחית, סוכנויות ההימורים הציבו את ריאל מדריד רק במקום השלישי בטבלת הפייבוריטיות לזכייה אחרי צסקא ופנרבחצ'ה (ברצלונה, אגב, הייתה במקום הרביעי).
לאחר 22 מחזורים, הקבוצה מסתכלת על כל היורוליג מלמעלה עם מאזן מצוין של 17-5. בנוסף למאזן המרשים, ריאל מציגה דומיננטיות כמעט בכל אספקט של המשחק. היא מובילה את היורוליג במדד האיכות למשחק (101.5), מקום 2 בנקודות (86.2), מובילה באסיסטים (20.4) ואפילו מקום 3 בחטיפות למשחק (7.0).
ניתן להגיד בפה מלא שריאל נמצאת בקרב צמוד עם צסק"א מוסקבה על תואר הקבוצה שמשחקת את הכדורסל הכי יפה לעין ביבשת. בכושרו הנוכחי של סרחיו יול עם 16.5 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק, ביחד עם היכולת ההולכת ומשתפרת של לוקה דונצ'יץ' שנמצא כרגע עם 9 נקודות, 4 אסיסטים ו-4 ריבאונדים למשחק (חשוב לזכור, מדובר בסה"כ בעונה השנייה ביורוליג של הבחור הקרואטי בן ה-17!) ובתוספת הכוח בצבע שנותנים גוסטבו איון ואנתוני רנדולף (9 נקודות ו-5 ריבאונדים כ"א) וכל זה בלי להזכיר את יתר השחקנים הסופר כשרוניים שמרכיבים את הקבוצה ממדריד, קשה מאוד להמר נגד הקבוצה הזו.
נכון, ההיסטוריה ביורוליג מלמדת שהקבוצות שמציגות יכולת כמו של ריאל מדריד העונה בדרך כלל קורסות בפיינל פור (תשאלו את מילוש תיאודוסיץ'), אבל איך אפשר ללכת נגד קבוצה שמציגה סגל בו אנדרס נוצ'יוני הוא השחקן ה-13?
