"Bad Boys For Life" (ילדים רעים לכל החיים) אומר שירו של פי. דידי. במקרה של האיש הזה, ככל הנראה האמרה נכונה ביותר חרף ניסיונותיו להציג מהפך מנטלי שעבר.
האיש שנולד כרונאלד ויליאם ארטסט ג'וניור לפני 37 שנה (מחר) הוא לא אותה האדם העומד לפניכם כמטה וורלד פיס כיום. הוא שינה את שמו רשמית לפני כחמש שנים כדי לשדר מסר של פיוס עולמי אבל את הכתמים השחורים של האלימות והפרובוקטיביות של אחד משחקני ההגנה הגדולים ביותר של תקופתו באן בי איי אי אפשר שלמחוק כל כך מהר.
הילדות של הבחור מקווינס, ניו יורק לא הייתה קלה במיוחד. רגע מקומם ראשוני באופי הבעייתי של ארטסט התגלה כבר בשנת 1991 כאשר בטורניר המתנ"ס המקומי הוא חזה במותו של חברו הטוב על מגרש הכדורסל, לאחר שויכוח על מהלך מסוים הוביל לכך שאחד משחקני היריבה תלש רגל של שולחן עץ וזרק אותה לעבר חברו של ארטסט, לוייד ניוטון. החפץ פגע בחזהו וננעץ בליבו במה שהיה זריקה מדויקת וגורלית. "התרגלתי לשחק אגרסיבי ולהילחם על כל כדור והתוצאה בעקבות כך" אמר ארטסט.
הוא נבחר בשנת 1999 על ידי שיקאגו בולס שבדיוק החלו להיבנות מחדש אחרי פרישתו השנייה של "קינג מייקל". אבל אצל הבולס הוא לא זכה ליותר מדי זמן פרקט ונשלח בטרייד לאינדיאנה פייסרס. שם, אצל הקבוצה נטולת הכוכבים ארטסט כיכב.
TANNEN MAURY/AFP/Getty Images)
הוא הגיע דרך הפייסרס לאולסטאר, נבחר לשחקן ההגנה הטוב ביותר של עונת 2003-2004 וביסס את עצמו כאחד השחקנים הדפנסיביים הטובים ביותר של הליגה. את החלק ההתקפי הוא אמנם השאיר על הפרקט אבל זה לא כלל סלים אלא התנהגות שהייתה מתחת לכל ביקורת.
בתחילת הקריירה שלו בשיקאגו הוא הודה שבמהלך אחד המשחקים שתה קוניאק במחצית ולאחד האימונים הוא הגיע לבוש בחלוק כדי להראות ש"הוא לוקח את התהילה המתקרבת שלו בקלות".
במדי אינדיאנה ארטסט ספג השעיות בגין דברים יוצאים מהכלל כגון השחתת מצלמת טלויזיה במשחק מול הניקס ב2003, עימות עם מאמן מיאמי היט, פט ריילי, והשעייה אישית על ידי מאמנן ריק קרלייל אחרי שביקש חופש של חודש לאחר שטען שהוא עייף לקידום אלבום המוזיקה של הרכב הR&B "אליור".
במדי הפייסרס הוא גם הגיע ל"אם כל ההרחקות" כאשר היה הדמות המרכזית ב"malice at the palace", אותו עימות חסר שליטה בין הפייסרס לדטרויט פיסטונס שגרם להשעייתם של 9 שחקנים בכללי.
הכל התחיל כדקה לסיום כשאינדיאנה הובילה באופן בטוח במשחק החוץ מול הפיסטונס. הכדור היה אצל בן וואלאס בדרכו לסל וארטסט הגיח לעברו במטרה לחסום, הוא איחר עם החסימה ודחף קלות את וואלאס והאיש הגדול של דטרויט לא אהב את זה והחל לדחוף. במקום התפתחה תגרה המונית בין שחקני הקבוצות וארטסט, שעד אותו רגע עוד ניסה להישאר רגוע, הלך לשכב על שולחן המזכירות. הפעולה הבאה שהציתה את הפיוז של שחקנה של הפייסרס הייתה כוס דיאט קולה שנזרקה עליו מהיציע של דטרויט ופגעה בפניו. משם לא הייתה דרך חזרה.
ארטסט זינק מהשולחן לעבר האוהדים ההמומים והתעמת עם אוהד שכלל לא היה קשור לעניין, במהרה שחקנים נוספים של הפייסרס ושל דטרויט עלו ליציעים והאוהדים לא לקחו צעד אחורה. אנשי האבטחה חסרי האונים ניסו בכל כוחם להפריד בתגרה ההמונית אבל עד שהושלט סדר במקום הספיקו לא מעט שחקנים לחלק ולחטוף אגרופים. ארטסט עצמו נראה בבירור חובט ללא הפסקה באוהדי הפיסטונס כשבשיא הוא שולח אגרוף נוקאאוט לאחד מהם ממש מול המצלמה. הוא הושעה על ידי הנהלת הNBA עד לסיום העונה כאשר יתר המעוברים הורחקו לעד כ-30 משחקים.
את האירועים המלאים של אותו ערב ניתן לראות כאן (צילום: ESPN):
אחרי שחזר מההשעייה שלו המשיך ארטסט להפגין יכולת לא רעה אבל משהו בו כבה. כמעט שנה בחוץ בלי כדורסל גרמו לו להיות מתוסכל במדי הפייסרס והוא דרש טרייד. חבריו לקבוצה הגיבו בזעם. "עמדנו לצידו בדטריוט, מה הוא בורח עכשיו כשאנחנו צריכים אותו", אמר ג'רמיין או'ניל. "מצידי שלא יחזור לחדר ההלבשה, אצלי ברשימת החברים הוא גמר את הסיפור".
לאחר דיבורים ממושכים על רצונו לעזוב הוא בסופו של דבר נשלח לסקראמנטו בטרייד שכלל את פז'ה סטוייקוביץ' שעשה את הדרך ההפוכה. במדי הקינגס ארטסט חזר לככב כמו שהוא יודע והצליח לעזור לחבורה של סקראמנטו להתברג לפלייאוף אחרי ריצה 15-4, הטובה ביותר שלה באותה עונה. הרגעים מעוררי המחלוקת סירבו לעזוב את האיש ובפלייאוף הוא הושעה ממשחק אחד אחרי ששלח מרפק לפניו של מאנו ג'ינובילי. אבל ארטסט היה מרוצה בקינגס. כל כך מרוצה שהוא הודיע לראשי המועדון שמוכן לוותר על משכורתו כדי שיהיה להם איך לחדש את חוזהו של בונזי וולס (מהלך שלא יצא לפועל בופו של דבר). במקרה דומה נוסף הציע ארטסט את אותו הדבר גם כשמאמנו היה לקראת סיום חוזהו. הצרות הכלכליות של הקינגס גרמו לכך שארטסט עצמו עזב בשנת 2008. התחנה הבאה הייתה יוסטון. סנטר יוסטון יאו מינג, התבטא בנושא ואמר בצחוק "יהיה כיף לקבל שחקן כמוהו כאן אך אני מקווה שהוא כבר לא רודף אחרי אוהדים ביציעים". ארטסט ענה בדיפלומטיות ארטסט-ית טיפוסית "אני יודע שזאת הקבוצה של יאו ומק'גריידי ואני לא בא לקחת לאף אחד את הספוטלייט אז שיאו יהיה רגוע, מה שכן אני הייתי תמיד מזוהה על הגטו-לייפסטייל שלי ולעולם לא אשנה זאת. אני יודע שיאו שיחק עם מלא חברה שחורים אבל הוא עדיין לא נתקל באחד שמייצג את הקהילה שלנו כמוני".
כששיחק במדי יוסטון ארטסט החל לעשות שינוי בתפיסה שלו, "אעשה כל מה שהמאמן צריך ממני" הוא אמר. גם מבחינה אישית הוא ניסה בכל הכוח להדוף את הסטיגמה של ה"בעייתי" שנדבקה אליו אבל זה היה נראה שהשופטים כבר קטלגו אותו בתור אחד עם מוניטין רע. מספר מקרים בהם האצבע הופנתה כלפי ארטסט שלא בצורה צודקת הם למשל המשחק מול דאלאס שבו יאו מינג התעמת עם שחקני דאלאס וכשארטסט רץ לעבר הדבוקה כדי למשוך את הסיני מההמולה דווקא הוא זה שחטף את הטכנית.
דוגמא נוספת הייתה משחק מול הלייקרס שבו קובי בראיינט שלח מרפק לצווארו של ארטסט מה שגרם לשחקנה של יוסטון להקניט את קובי לדקות הבאות. באחד המצבים האלה השופט ג'ואי קרופורד (האיש שחתום על הרחקתו של טים דאנקן כי האחרון חייך) שלח את ארטסט למקלחת מוקדמת, לתדהמת אוהדי שתי הקבוצות. ההרחקה אמנם בוטלה וארטסט חזר למשחק מספר 3 (זה התרחש במסגרת הפלייאוף) אך גם שם הוא סבל מרוע גזרת השופטים שהרחיקו אותו אחרי פאול קשה על פאו גאסול שרץ לסיים דאנק. אחרי המשחק ההילוך החוזר בטלוויזיה הראה שהעבירה לא הייתה קשה כמו שעשו ממנה וכי ההרחקה אינה מוצדקת.
ארטסט שרד ביוסטון רק עונה אחת ובאופן לא מפתיע, זכר לשיגעונות שלו, חתם דווקא אצל הלייקרס שאיתם התעמת בסדרת הפלייאוף ההיא.
במדי אל.איי. הוא הגיע לגמר הNBA בעונתו הראשונה ובמשחק מספר 7 הפציץ 20 נק', כל אחת קריטית יותר מהשניה בדרך לזכייה של הלייקרס באליפות. אבל המשך הקריירה שלו בלוס אנג'לס לא הייתה מזהירה, בדיוק כמו הלייקרס עצמם.
את עונת 11-12 הוא פתח בהודעה ששינה את שמו למטה וורד פיס "מטה, כי זו מילה של שלום אצל ההינדו ואני רוצה שלום עולמי", הסביר ארטסט את בחירתו.
בפן המקצועי הוא דעך מרגע לרגע וסופסל רבות על ידי המאמן. באחד המשחקים האחרונים של העונה מול יוסטון הוא הטביע ובמהלך חגיגת הסל שלח בטעות מרפק לג'יימס הארדן, מהלך ש"זיכה" אותו בהשעייה של 7 משחקים שלמים למרות שטען שאינו התכוון לפגוע באיש הגדול של יוסטון.
העונה האחרונה שלו הייתה מרובת פציעות, קודם בקרסול ואחר כך בברך אבל כאשר רופאי הקבוצה אמרו לו שייאלץ לשבת 6 שבועות בחוץ, מה שגרם לספסל הלייקרס להתקצר לעד 3 שחקני ספסל בלבד, הוא לא היה מוכן לשמוע. הוא חזר באופן מדהים אחרי 13 ימים בלבד ושיחק 33 דקות שלמות למרות שבקושי הצליח לרוץ על רגל אחת לאחר שנשאבו נוזלים מברכו הפגועה. בסיום העונה הלייקרס שחררו את השחקן מהסגל.
וורלד פיס הגיע לחצי עונה לניו יורק ניקס אבל גם שם לא היה פאקטור משמעותי והוא הלך לחפש את התהילה מחוץ לגבולות ארה"ב. הוא הגיע לליגה הסינית, לקבוצת סיצ'ואן בלו וויילס אבל נפצע מהר מאוד ושוחרר מהסגל. ארבעה חודשים אחרי זה הוא מצא את עצמו בקאנטו האיטלקית (וגם ביקש וקיבל אישור מיוחד לשחק כשהשם שעל הגופייה שלו הוא The Pandas Friend כחלק ממעורבותו באירגון אוהבי החיות PETA) וסיים את דרכו בקבוצה במשחק 5 של רבע גמר הפלייאוף בהפסד לונציה, משחק בו הורחק אחרי קטטה בין חלק מהשחקנים.
את עונת 15-16 הוא פתח במדי הלייקרס ולאט לאט חזר לכושר הרגיל שלו מה שגרם לקובי בראיינט להצהיר "אני שמח שהוא שוב איתנו". כעת הוא עדיין חלק מהסגל של הלייקרס אך ראה 12 דק' בלבד של פרקט העונה בהן קלע סל אחד בודד. ללא ספק האיש הצבעוני הזה בדרכו לסיום קריירה שיכלה לקבל תפנית אחרת אם לא האופי הבעייתי של השחקן בתחילתה אך גם ללייבלינג השגוי שנעשה לו גם אחרי שעשה סוויץ' בהתנהגות שלו היה חלק מרכזי בעובדה שלא ייזכר כאחד הגדולים ביותר אחרי שיחליט שנמאס לו לשחק כדורסל, בינתיים בואו רק נומר לו מזל טוב לרגל יום הולדתו ה-37 מחר.
