הסתיימה לה אולימפיאדת ריו, המשלחת הישראלית חזרה עם 2 מדליות ארד (ופספוס כמה מדליות נוספות) והכל חזר לקדמותו. הספורטאים כבר בארץ, הקהל הישראלי מתארגן לקראת פתיחות העונה בליגות הגדולות באירופה בכדורגל וכמובן ליגת האלופות שאמש נקבעו בתיה. הכל נראה כאילו שעבר פה גל חזק ולאט לאט הוא התרסק על שובר הגלים וגלש באיטיות עד החוף שם הוא התפוגג לגמרי. בזמן שכוכבי הענפים ה"מפורסמים" שלנו ממשיכים להתלבט האם לחתום במדי קבוצתם על חוזה חדש בשווי של יותר מ5 מ' ש"ח או לצאת לאירופה שם יקבלו חוזה קצת יותר משופר וגם הכרה בינלאומית הספורטאים האולימפיים שלנו חוזרים לנקודת ההתחלה. החל מה22.8.2016 הם כבר במירוץ נגד הזמן לשרוד כלכלית. יש להם קצת פחות מארבע שנים כדי להבטיח את מקומם בסגל לאולימפיאדה הבאה ובכך להבטיח לעצמם קצת שקט כלכלי ממלגה אולימפית, חוזי פרסום וספונסרים כאלה ואחרים וכמובן שלא כולם יצליחו לעשות זאת ויאלצו כמובן לעבוד בעבודה נוספת. מעניין מה יעבור בראשו של איגור אולשנצקי, מרים המשקולות שלנו שנתן הופעה לא רעה בכלל, בזמן אחת המשמרות שלו בחמישי בלילה ליד מוקד בילוי כזה או אחר בעיר אשדוד. "האם כל האימונים, המאמץ, והויתורים שעשיתי היו שווים את זה"? הנה הוא שוב מוצא את עצמו, ספורטאי אולימפי להזכירכם, חובש כובע של אבטחה, מגנומטר צמוד לחגורה במכנסיים, "גבר, אפשר לראות תעודת זהות"? "גברת, תפתחי בבקשה את התיק לבדיקה".
מעניין לאן מיועדות פניה של יבגניה טטלבאום? הספורטאית הצעירה שעלתה לארץ כנערה כדי להתחרות ולייצג את ישראל משלימה הכנסה בתור מורה לנערות בשחייה צורנית. כמובן שזה בונוס גדול שמישהי מנוסה שהתחרתה כבר באולימפיאדה תהיה המורה שלך ואין ספק שאותן ילדות ונערות זוכות לבוסט עצום מבחינת שיפור יכולת אבל האם זה ראוי שספורטאית אולימפית תיאלץ גם להשלים הכנסה? דמיינתם לעצמכם מצב שבו אלירן עטר/מאור מליקסון/גל אלברמן/יותם הלפרין/גל מקל ואחרים מתחילים להעביר אימונים אישיים בתשלום כי המשכורת מהקבוצה שלהם פשוט לא מספיקה? לא זה נשמע די אבסורד.
בעבר הלא רחוק (כן גם כאן באתר) פורסם סיפורו של רץ המרתון היילה סטאין שבמקום שישולב לפחות כמאמן אתלטיקה נאלץ לסגור את החודש בגיל 52 כעובד כללי בחנות "טמבור". אז אולי "בבית שלי רק טמבור" אבל בבית של מי שאחראי על ההקצבות לכל הספורטאים צריך לעשות בדק בית רציני כי החלוקה שם ממש לא תואמת את הערכים השוויוניים שאמורים להיות בחברה שלנו.
"רוצה שוויון, חפש לך מדינה סוציאליסטיטת/קומוניסטית" בטח יגיבו האנשים שמתנגדים למהלך אבל כל אלו שרצו לחבק את ירדן ג'רבי ואורי ששון (ותודה רבה על המענק שמס הכנסה יגזור ממנו את האחוזים שלו, אם כי יש לומר, על פי חוק) צריכים גם לחבק אותם באופן בו חשבון הבנק שלהם לא עושה סלטות באוויר רק אחרי איפון בקרב על מדליית הארד האולימפית.
ביום שלישי יוצאת לריו המשלחת הפראלימפית שלנו, אולי הנציגה הפוריה ביותר מבחינת אחוזי הצלחה של ספורטאים ישראלים בחו"ל. ועם כמה ש"זה מהווה גאווה שזכיתם" שיישמע ברגע ששרגע ויינברג או ענבל פיזרו יחזרו עם עוד מדליה לאוסף הגאווה האמיתית שכל הגורמים הרלוונטים יכולים להסב לאותם ספורטאים היא הידיעה שחשבון הבנק שלהם במצב טוב. אף אחד פה לא ביקש חוזה של מיליונים (ויסלחו לי הכדורגלנים הנפלאים שלנו שזוכים למענקים האלה בחוזי העתק שלהם) אבל כשרוב המשלחת הפראלימפית מתקיימת מקצבת נכות, שכמו שדף הפייסבוק נכה, לא חצי בנאדם דואג להזכיר לנו, עומד על סכום זעום של 2432 ש"ח אי אפשר שלהישאר אדיש למצב העגום שנכפה על הספורטאים שלנו.
הישארו מעודכנים
בשורה התחתונה עם כל הכבוד לשרת הספורט, כנראה התקלקל לגברת רגב המחשבון כשהיא חילקה תקציבים לענייני תרבות וספורט, שכן 3 דקות של אייל גולן (100 אלף ש"ח להזכירכם) יכלו לממן את 32 חברי המשלחת הפראלימפית בעוד מענק של 3000 ש"ח, לא כסף מטורף אבל זו רק דוגמה אחת.
כולי תקווה שהספורטאים שלנו, שחלקם מוכשר הרבה יותר ממה שרואים ופשוט לא מצליח לבוא לידי ביטוי בגלל מתקנים לקויים ואפשרות חלקית בלבל לאימונים ברמה גבוהה, לא לוותר על המשך הקריירה הספורטיבית שלהם לטובת הכנסה יותר בטוחה ושבעוד 4 שנים בטוקיו נזכה לראות משלחת יותר גדולה, יותר מוכנה וכמובן גם יותר מתוגמלת. אסור לתת לספורט בארץ לגסוס.
