סיפור גדול, כדורגל קטן: סיכום המשחק של מכבי תל אביב וקרבאח מהיציע בבלומפילד
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
לאחר שבועות ארוכים ללא כדורגל ישראלי, היה זה הערב לו ייחל העם היושב בציון. אותו ערב החל באצטדיון המושבה בפתח תקווה, אשר אירח אמש לראשונה משחק במסגרת שלב בתים אירופי, ושם ניצחה הפועל באר שבע את סלביה פראג לאחר תצוגת אופי נדירה ומשחק הגנה חכם מאוד, ולמרות הנתונים המבלבלים שכללו ארבע בעיטות לשער, אין שום ספק שהיא הרוויחה בצדק רב את שלושת הנקודות הראשונות שלה. המשך הערב היה לא רחוק משם, ביפו, ושם ניצחה גם מכבי ת"א את קרבאח במשחקה הראשון בליגה האירופית. הצהובים אמנם לא הפגינו יכולת מרשימה לאורך המשחק מול אלופת אזרבייג'ן, אך לא הכדורגל הגדול היה הכותרת הראשית בבלומפילד בליל אמש, אלא העובדה שאלופת המדינה שיחקה מול הקבוצה שמסמלת במובן מסוים, את ההפך הגמור ממנה.
אין ספק שזה היה ערב חגיגי ביפו. את השלטים הכחולים של ליגת האלופות אמנם החליפו אלו הכתומים של הליגה האירופית, אך דבר לא היה יכול לגרוע מההתרגשות של אנשי מכבי ת"א – בלומפילד, אמנם ללא קהל צהוב ביציעים, חזר לארח את שלב הבתים לאחר לא פחות משבע שנים. הקבוצה המארחת, מכבי ת"א, הגיעה לכאן, לראשונה מזה חודש ימים, בסגל מלא מקצה לקצה – השחקנים שחלו בקורונה החלימו ונציגיה של הקבוצה בנבחרת הלאומית שבו גם הם. מבחינת מכבי ת"א זה היה הערב המושלם עוד מירידת השחקנים מאוטובוס המועדון.
מנגד, עבור אנשי קרבאח, אצטדיון ביתי הוא אינו דבר של מה בכך, וכאן בעצם ניתן למצוא את ההבדל הראשון בין שתי הקבוצות הללו. קרבאח הוקמה בעיר אגדם, אשר כיום היא עיר רפאים בשטחי נגורנו קרבאח, עליהם קיים סכסוך ארוך שנים בין אזרבייג'ן לארמניה. לפתע, השיפוץ הארוך בבלומפילד נראה כעניין פעוט למדי לעומת העובדה שתושבי אגדם וביניהם חלק משחקני קרבאח, נמלטו מהעיר לפני קצת יותר מעשרים שנה והאצטדיון הביתי הוחרב על ידי הכוחות הארמניים, בדומה לעיר כולה.
אך זהו אינו ההבדל היחיד בין אלופת אזרבייג'ן לאלופת ישראל, שתי הקבוצות הללו שונות בתכלית – הימים האחרונים בקריית שלום היו בסימן התחדשות. ימי הכנה לקראת חזרתה של ליגת העל, ימים של החתמות מעניינות שהפיחו בצהובים תקווה לקראת העונה שפתח. בקרבאח את רוחות ההתחדשות החליפו תופי המלחמה. קבוצות הכדורגל הישראליות מכירות מקרוב את המשכת הפעילות הספורטיבית בצל המלחמות, ואלו בדיוק אותן התחושות עמן נחתו שחקני קרבאח בבן-גוריון השבוע.
כמו כן, ראי ההיסטוריה מלמד אותנו שקיימים הבדלים נוספים בין מכבי ת"א לקרבאח – מכבי ת"א היא ללא ספק המועדון החזק והמפואר ביותר בכדורגל הישראלי. על אף שההיסטוריה וההצלחה של מכבי הדהדו אך ורק בשטחי ישראל, ביחס ליריבתה מליל אמש מכבי ת"א נראית כמו אימפריה וותיקה למדי – כשמכבי ת"א הופיעה לראשונה בליגת האלופות, לקרבאח היה תואר אליפות בודד. כיום, לאחר רצף מרשים של שבע אליפויות בדרך לשוויון בראש טבלת האליפויות ביחד עם נפטצ'י באקו, ועם הופעות נפלאות בזירה האירופית, קרבאח נחשבת לכוח עולה באירופה שעושה שמות ביבשת כולה.
אך ההבדל המהותי ביותר שאף הכריע את המשחק אמש היה ההבדל הטקטי – לאחר שבעונה האחרונה, מי שהשאירה את צלחת האליפות בבלומפילד הייתה חוליית ההגנה של הצהובים, מכבי ת"א רוצה לחזור לימים בהם הקבוצה הייתה ידועה בשל חוליות ההתקפה החזקות שלה. מנגד, קרבאח לא מפחדת להכריז שהיא קבוצת הגנה מובהקת. על אף שמאמנה, גורבאן גורבאנוב נחשב לגדול החלוצים האזרים בכל הזמנים, "הפרשים" תמיד העדיפו, לפחות בבמה הבינלאומית, להסתגר מאחור ולמרר את חייהם של חלוצי היריבות.
למרות זאת, בלילה האחרון ניתן היה לומר ששתי האסכולות הללו לא באו לידי ביטוי, וזאת בלשון המעטה. במכבי ת"א מי שבלטו היו בעיקר שחקני הקישור – דן גלזר שכבר משריקת הפתיחה ניצח על המאמץ ההגנתי של הצהובים, דור פרץ שהעביר מספר מסירות עומק נפלאות כאשר הראשונה שבהן גרמה לכיבוש השער היחיד במשחק וכמובן אייל גולסה, שהמשיך את היכולת הנפלאה מפגרת הנבחרות. לאחר כיבוש השער המוקדם, מכבי ת"א התרכזה בעיקר במאבקי הכדור במרכז השדה, יונתן כהן כבה לאחר שהעלה את הצהובים ללוח התוצאות ואילו שכטר היה השחקן שנגע בכדור הכי מעט מבין כלל שחקני הקבוצה (מלבד לואיס הרננדס שנכנס להופעת הבכורה שלו כמחליף בדקה ה-84)
מבחינת קרבאח, זו הייתה הופעה אירופאית שהם יעדיפו לשכוח. קרבאח שידועה בתור קבוצה עיקשת ואגרסיבית, טבעה את חותמה בעיקר בעזרת מצבי כיבוש נואשים, שכמובן כשלו. היעדר החוסן המנטלי של קבוצתו של גורבאנוב היה כה בולט, עד כדי כך שקרבאח לא הצליחה לנצל ולו במעט את הטעויות הטקטיות הרבות של דוניס, שהסתפק בצפייה מהיציע בשל היותו מורחק. על רוב החילופים של היווני המחליף על הקווים ניתן היה להכריז ככישלון חרוץ – בין אם זו הכנסתם המאוחרת של טל בן חיים ואבי ריקן או הצבתו של אדוארדו גררו בעמדת החלוץ המרכזי במשחק שהתנהל ברובו במרכז המגרש.
כמאמר הקלישאה, הדבר היחיד שמכבי ת"א אמורה לקחת מהערב הזה הוא הניצחון. הכדורגל היה כה אנמי עד כדי כך שהוא הצליח להשכיח את הסיפור האקטואלי הגדול שעמד מאחורי המשחק הזה. אם נשווה את מכבי ת"א לשתי הקבוצות האחרות ששיחקו בשבועות האחרונים במפעלים האירופיים, הפועל באר שבע ומכבי חיפה, ניתן להבין שאל קרב האליפות המשולש הזה, מכבי ת"א מגיעה בעמדת נחיתות ברורה מכל הבחינות – התקפית, הגנתית אך בעיקר טקטית. אם נשים בצד את סיפור הרקע של המשחק הזה ונתרכז בעיקר בכדורגל שהוצג על המגרש, זה היה משחק של שלוש נקודות, ושלוש נקודות בלבד.
