ענף האתלטיקה הוא לא אחד מענפי הספורט המובילים בארץ מבחינת פופולריות. רק לאחרונה התבטא אלכס אברבוך בריאיון אצלי על מצב הענף. אבל מה שיוצר את כדור השלג הזה גורם לכך שלא מעט ספורטאים מצטיינים מחליטים לחפש פתרונות לסיטואציה בה הם לא מצליחים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. כזה הוא סיפורו של איתמר בסטיקר, אלוף ישראל לשנת 2016 בקפיצה במוט, שפינה מזמנו כדי לשפוך אור על המצב אליו נקלע.
היי איתמר, מה שלומך? תודה רבה על זמנך היום. בוא ספר לנו קצת על עצמך.
אז שלום, אני איתמר בסטיקר, אלוף ישראל לשנת 2016 בענף הקפיצה במוט. בנוסף אני משתתף בקרב רב, אבל הקפיצה במוט הוא הענף העיקרי שלי.
אנחנו עוד רגע נכנסים לשנת 2018 וההכנות לקראת טוקיו-2020 כבר ככה מתחילות לתפוס תאוצה. ענף האתלטיקה אבל לא ממש חווה איזו התקדמות רצינית ולרוב זה לא ממש תלוי בספורטאים עצמם, תרצה אולי להרחיב בעניין?
אני יכול להגיד שהפריצה האישית שלי קרתה עוד לפני שהייתי אלוף ישראל, לא שאני מזלזל במעמד אבל קבעתי את ההישג עם קפיצה של 5.20 מ' שזה רק רף המינימום עבור אליפות אירופה עד גיל 23, לא תוצאה מרשימה מדי. אני הפתעתי את עצמי ואחרים שבשנה הראשונה שהגעתי לאליפות העולם בצרפת קבעתי את הקריטריון וגם בתחרות עצמה נתתי תוצאות יפות. מה שהפתיע אותי זה שאף אחד לא ניגש אליי ואמר "בוא קח ככה וככה, נעזור לך להתקדם, יש פה פוטנציאל להצלחה בענף". ז"א לא הביאו איזו תוכנית מקצועית לא לריו ולא לטוקיו כלומר להתאמן על אותה סקאלה.
הישארו מעודכנים
זהו, עניין האימונים, יותר נכון חוסר היכולת לספק אימונים ראוים זה משהו ששמענו לאחרונה מאלכס אברבוך שטען שאין מספיק מאמנים הישגיים בענף כעת. כשאברבוך עצמו התחרה הוא גירד את ה-6 מטר כמעט.
תראה כן, אז התקופה הייתה שונה לגמרי. קרסנוב, סימונוב, אברבוך אפילו הצעירים קרני ואוחובסקי היוו איום על הבכירים, הייתה רמה גבוהה, הקפיצה במוט היה נחשב לספורט איכותי.
ועכשיו? אתה מרגיש שאתה מתמודד מול עצמך בעיקר?
יש לי יריבים שאני מתמודד/מתאמן איתם אדוארד פלוטניקוב ולב סקורי שהוא אלוף ישראל היום, אנחנו מתחרים אחד בשני, הוא טוב במשקולות-אני במהירות. אבל מבחינת התחרויות אתה מתחרה עם אותם אנשים, מתאמן עם אותם אנשים, נמצא רחוק מבחינת הרמה מאירופה והכל סטטי, שום דבר לא זז. ככה נשארנו מאחור.
ובארץ מבחינת האגודה שלך, מכבי ת"א, יש לך את התנאים ההכרחיים להצלחה? כי זה משהו שאמור להתחיל מהאגודות כל העניין של ספורטאי שצומח לו.
שמע, אני לא ממש בקיא בתחום הפיננסי שיש במכבי ת"א אבל אחרי שהייתי באליפות העולם לקדטים בגיל 15 ביקשתי קצת תמיכה כספית, לנסיעות, אוכל אחרי האימונים כי סה"כ אמא שלי היא זו שמימנה את הכל לחופשי חודשי לאוטובוס, לבגדים, לאוכל אחרי אימונים. בזמנו פעם ביקשנו, וזה באמת בלי להוציא שם רע מדי לכל העניין, ביקשנו טייפים למוטות. צריך לקשור בקצוות של המוט טייפים אז פשוט אמרו לנו שלא יודעים בכלל במה מדובר.
רגע אז, בעצם האגודה לא תמכה בך כלכלית?
לא זה לא מה שאמרתי, כלכלית הם כן תומכים, לא הרבה, אבל יש תמיכה. מה שכן הם מתקשים להיכנס לראש הספורטיבי, אני אפילו לא יודע איך לתאר את המצב, פשוט לא מודעים לכל הציוד הדרוש, או למשל אם אתלט זקוק לפיזיותראפיה זה משהו שצריך במיידי ולא אחרי שבוע המתנה.
ומה? אין באגודה איזה מישהו שעומד בראש מחלקת האתלטיקה? שיתעסק בזה, יבוא בהבנה לתחום.
אז בזמנו ב-2011/12 היה איזה מישהו שבטעות ברח לי השם שלו, הוא הגיע מהכדוריד והיו לו רק כוונות טובות כלפי האתלטיקה וכן הייתה היענות לדרישות אבל אז הוא התחלף ומי שהחליף אותו, מבלי לנקוב בשמות, פשוט לא הייתה היענות לצרכים שלנו. היית מבקש משהו והיו מתעלמים. כסף כן היה, שכר ספורטאים בסיסי אבל למרות זאת-עדיף מכלום בעיקר כשבמכבי ת"א באתלטיקה יש תמיד קשיים פיננסיים, לפחות זה מה שנאמר לנו.
היו לך מחשבות להחליף אגודה בארץ וזהו?
מחשבות היו אבל בשביל מה? הבנתי מהר מאוד שאין אלטרנטיבה זה לא רק במכבי ת"א אצלנו המצב, זה בכל הארץ. יש את "לידר" ירושלים שנראים טוב אבל אם אעזוב את מכבי מה זה יגיד עליי? הם נתנו לי הכל ואני אנטוש? וגם לא בהכרך אקבל תנאים יותר טובים ב-"לידר". עוד 1000 שקל לא יגרום לי לקפוץ יותר טוב, מה שכן זה הפיזיותראפיה בזמן, תזונאית, מחנות אימונים, תחרויות בחו"ל.
אז בעצם בשביל להצליח יש לך רק חלק מהמשאבים?
כן. גם בגלל הצבא הורדנו בתוכנית אימונים, הצבא קצת עיקב את ההתקדמות למרות שהיה לי "ספורטאי מצטיין" כי לא כל המפקדים באמת קשובים לצרכים של ספורטאי אז אתה מנסה לשלב זמן בין הבסיס לאימונים זה פשוט חוסר זמן מטורף.
ומחנות אימונים?
אז זהו שלא מזמן היה איזה פרוייקט בשיתוף פעולה עם אלכס אברבוך, יוזמה מבורכת! אני שיפרתי ביצועים גם אדוארד (פלוטניקוב) עלה ברמה גם לב (סקורי) קפץ 5.40 אבל זה לא משהו שהיה לתווך הרחוק כי זה היה קצר ובלי המשכיות. יש גם את העניין של תמיכה לפי סולם דרגות, אתה מגיע ליעד מסויים מבחינת רף יכולת ובהתאם מקבל "צ'ופר", טיסה לחו"ל (כלומר לצאת למחנה אימונים או תחרות ולא נופש בתאילנד למקרה שתהיתם), למשל בקיץ אתה טס לאירופה לסבב תחרויות שזה משפר את הביצועים שלך כי אתה מתחרה מול יריבים חזקים יותר, לומד יותר, זה עוזר מאוד! אבל עדיין זה מרגיש שיש פה מחסור בידע מקצועי בהכנה לתחרויות הגדולות.
אז אם אני לוקח אותך למחשבות על תוכניות העתיד אתה פשוט תחכה שדברים יתקדמות כאן בארץ?
בארץ? בארץ זה לצערי לא יתקדם בתקופה הקרובה. אין פה תשתית לספורט מקצועני, אין עתיד. הרבה ספורטאים בגיל שלי אחרי הצבא מוציאים מלגת ספורט בארה"ב, מה שאני מתכנן לעשות אני עובר לאוניברסיטה בטקסס ששם אקבל את התנאים ההכרחיים, עולם ספורט אחר.
ובהתאם לשינוי המקצועי יש שינוי ציפיות?
אל תשכח שאני טס גם בשביל ללמוד, חשוב לי להשכיל ולסיים עם תואר. חשוב לי לסיים את הקריירה עם משהו בראש. וחשוב לי גם להגיע לתוצאות, אני מרגיש שיש לי את זה אז אני שם למטרה את הרף הזה…מתחיל לחשוב על 5.70-5.80 אני מרגיש שאני טוב גם בענפים אחרים, קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק וזה עוזר בשביל להשתפר במוט פשוט זקוק לתנאים שאני יודע שבטקסס כן יהיו לי. הייתי שיאן ישראל בקרב-10. המטרה של הטיסה הזאת זה למצוא כיוון, הכוונה ומשם יגיע גם השיפור ברמה.
אז מה בעצם בולם את ההתקדמות כאן?
תשתיות, מודעות לענף האתלטיקה. הרי הכדורגל כן פופולרי כאן. אני לא אוהב להגיד "המדינה חייבת לתמוך" אבל פשוט אין ברירה.
וזה באמת תמוה בעיניי שלמשל תקציב עירוני לספורט מחולק בצורה הכי הזויה שיש. למשל הכדורגל שגם ככה קל לו יותר לגייס ספונסרים חיצוניים, מקבל את רוב התקציב, הכדורסל אחריו ואז באים כל השאר ומקבלים במקרה הטוב עשירית ממה שהכדורגל קיבל.
לדעתי מי שמחלק את התקציבים האלה לא מקצוען ולא מודע למי שבאמת זקוק לתמיכה הכלכלית הזו יותר.
אז למה הספורטאים לא מרימים קול מחאה?
שאלה יפה, כנראה אנחנו לא מאוגדים מספיק הספורטאים…
ואם תקבל הצעה לייצג מדינה אחרת כמו שאליס שלזינגר קיבלה מבריטניה (מסיבה אחרת לגמרי). עם תנאים טובים יותר?
וואו שאלה קשה…אשקול אותה, כן. אני אשקול אותה בחיוב אבל לא בטוח שאלך על זה. זה דילמה קשה אבל אני מרגיש שהמדינה לא נותנת מספיק כדי שאוטומטית בלי לחשוב תגיד "לא" בלי לשקול את זה בכלל. אני לא מחפש את הכסף ואת התהילה, תנו לי תוכנית הגיונית וחכמה להתקדם לאולימפיאדה.
אני מכיר ספורטאים שבזכות המשפחה שתומכת כלכלית מצליחים להיראות טוב.
כן, שוב, מבלי להיכנס לשמות יש כאלה ובסדר….לבריאות אבל הנה כששברתי את השיא הישראלי בקרב-10 שאלתי בתמימות מתחרה אחר ותיק יותר "רגע, עשיתי שיא ישראלי באליפות ישראל אני אמור בכלל לקבל משהו, איזו מלגה"? כלום ושום דבר, אף אחד לא דיבר איתי. חוץ מאיזו כתבה יפה באיזה אתר ספורט לא באמת התייחסו לזה. "בוא, יש לך פוטנציאל למשהו" זה מה שתכננתי לשמוע וזה היה כשקבעתי שיא ישראלי בקרב-10 כשאני בכלל קופץ מוט.
קיבלת משהו על ההישג?
(צוחק) ורד ומדליה, זהו.
ואתה חושב שכל זה ישפיע על העתיד?
בוודאי! בעתיד הקרוב כ התחרויות בארץ ייראו ברמה נמוכה יותר כי אני לא היחיד שעוזב, יש עוד מספיק כמוני שמחפשים את המלגות בחו"ל, בארה"ב שם יש את התחרויות של האוניברסיטה וכבר הכינו אותי מנטלית לזה שזה פשוט שואו גדול! כל התלמידים באים לעודד את הספורטאים שמייצגים את האוניברסיטה ופה בארץ אני קופץ מול מקורבים ומשפחה.
אתה לא חושש קצת מהרמה הגבוהה יותר?
אתה מתפתח כשאתה נמצא בסביבה עם הטובים ביותר. אם הייתי מפחד לא הייתי נוסע, ברור לי שזאת רמה אחרת אבל זה יוציא ממני את המקסימום.
ואתה תחזור להתחרות בארץ?
כן, יוצא ככה שאליפות ישראל נופלת על תקופה שאין שם תחרויות אז כן אחזור לכאן.
ומה אז הכיוון?
המטרה היא טוקיו! אני רוצה להיות שם ואני מאמין שהשינוי מיקום הזה יכוון אותי לשם. אמרתי כבר, אני מאמין שזה מה שישפר אותי ויוציא ממני את מלוא הפוטנציאל.
ומבחינה מנטלית אתה מרגיש מוכן לסוויץ' הזה?
כן. אתלטיקה זה ספורט יחידים ואולי זה מה שבנה לי אופי עצמאי יותר, ברור שיהיו געגועים אבל זה הופך אותך ליותר עצמאי ועוזר. ספורטאי שרוצה להגיע להישגים צריך להיות בעל אופי מזוכיסטי אז למרות שאני מאוד מחובר למשפחה אני עדיין אתגבר על זה בשביל ההתקדמות שלי.
אז איך לדעתך נשמור על דור ההמשך?
חשיפה חשיפה ועוד חשיפה. לפעמים בתחרויות היחיד שרואה אותך זה השופט….הייתי בתחרות בדרום קוריאה רצו אלינו תלמידי בית ספר לבקש להצתלם וחתימות וזה לא שאני איזה אתלט מפורסם זה נטו מתוך כבוד ותשוקה לענף, לספורט בכל צורותיו. זה פשוט חימם לי את הלב. בארץ לא כולם בכלל מכירים אותי ומזהים אותי למרות התואר משנה שעברה. האמת שפעם כשהייתי באיזה בית קפה בחולון באה אליי ילד "היי אתה איתמר בסטיקר"! ואני נדהמתי והוא ממשיך "כן, כן אתה אלוף ישראל ראיתי אותך מתחרה". זה היה לי מדהים, כיף ממש לשמוע.
יש לך משהו להגיד לסיכום?
כן, אני מקווה שיהיה שינוי לטובה באתלטיקה, אישית מקווה שאגיע ליעדים ששמתי לעצמי-אליפויות עולם ואולימפיאדה, להגיע כבר בקרוב ל-5.70 שסימנתי לעצמי. ובכללי שכל הספורט בארץ יקבל איזו צורה מקצועית יותר.
אוקיי, תודה רבה לך איתמר ובהצלחה ביעד החדש שלך!
