האיש שלא נתן למשוכות להפריע לו
עידן בן חמו
31 באוגוסט 2017
אתלטיקה
1 דק׳ קריאה
מה הקשר בין הפרישה של יוסיין בולט, החרם על קטאר וקרב המאה בין פלויד מיוות'ר לקונור מקרגור? עד סוף הכתבה אני מבטיח לספק לכם את התשובה או לפחות את התשובה שלי לשאלה. בינתיים אספר לך את סיפורו המדהים של אדווין מוזס שחוגג היום את יום הולדתו ה-62.
מוזס הוא אצן עבר אמריקאי שבשנות השבעים והשמונים חרך את מסלולי האתלטיקה, שבר שיאים וקטף תארים בקצב מסחרר. כיום, אנו רגילים לראות ספורטאים שמגיל קטן מוכוונים לעבר הקריירה הספורטיבית, אך מוזס שנולד בדייטון, אוהיו (כיום יש בעיר רחוב על שמו), התקבל לקולג' והחל ללמוד פיזיקה והנדסה תעשייה וניהול במקביל לתחרויות אליהן היה יוצא תוך כדי לימודים.
בשלב מסוים מוזס הצעיר הבין כי עליו להתמקד בספורט ולנצל את הפוטנציאל האדיר שטמון ברגליו המהירות. הטכניקה של מוזס הייתה שונה ממתחריו על המסלול. הוא ניסה לשמור על קצב קבוע של 12-13 צעדים בין המשוכות, ואחר כך להגביר את הקצב בחלק השני של הריצה, בניגוד ליריביו ששינו את קצב הצעדים בין משוכה למשוכה.
בניגוד לאצנים רבים שמשלבים מספר קטגוריות ולעיתים אף ענפים שונים, כמו קרל לואיס לדוגמא, ששילב בין ריצה לבין קפיצה לרוחק, מוזס התמקד בקטגוריה אחת: ריצת 400 מטרים משוכות. טבילת האש הרצינית הראשונה שלו הייתה באולימפיאדת מונטריאול (1976), שם זכה במדליית הזהב וקבע שיא עולם חדש כשסיים את הריצה עם זמן של 47.64 שניות.
במהלך השנה שחלפה מוזס שיפר את שיא העולם, אך באוגוסט הפסיד להרלד שמיד ממערב גרמניה. שבוע לאחר אותה ריצה, ניצח מוזס את יריבו הגרמני בהפרש ניכר ומאז יצא לרצף חסר תקדים של ניצחונות שנמשך במשך תשע שנים, תשע חודשים ותשעה ימים, עד אשר הגיע ה-4 ביוני, אז הפסיד מוזס לבן ארצו דני האריס באליפות שנערכה במדריד. הפסד זה קטע 122 ניצחונות רצופים, כשמתוכם 107 ניצחונות בתחרויות גמר.
רק השבוע התפעל עולם הספורט מ"קרב המאה" בין פלויד מיוות'ר לקונור מקרגור. הראשון נחשב לאחד המתאגרפים הטובים בהיסטוריה והרקורד שלו בקריירה עומד על 50 ניצחונות מול אפס הפסדים. אמנם מוזס הפסיד כמה פעמים במהלך הקריירה, אבל רק לשם השוואה ניתן לראות שרצף הניצחונות שלו הוא מדהים בכל קנה מידה ספורטיבי.
במהלך התקופה הזו, מוזס שיפר את שיא העולם שהיה ברשותו, זכה בשתי אליפויות העולם ובשתי מדליות זהב באולימפיאדות: מונטריאול 1976 ולוס-אנג'לס 1984. למי שמנסה להבין איך יכול להיות שבתקופה זו מוזס לא הפסיד שום מקצה ובכל זאת לא זכה במדליית הזהב באולימפיאדת מוסקבה 1980, ימצא את ההסבר בכך שמוזס פשוט לא לקח חלק בתחרות. הסיבה: המלחמה הקרה בין הגוש המערבי-ליברלי בהובלת ארצות הברית לבין הגוש המזרחי-קומוניסטי בהובלת ברית המועצות.
שתי האימפריות הגיעו על סף פיצוץ לאור הפלישה הסובייטית לאפגניסטאן. ארה"ב בצעד מחאתי החרימה את האולימפיאדה שנערכה במוסקבה, וכך מנעה ממוזס להתחרות, ולאור הכושר המדהים שבו היה, מנעה ממנו הלכה למעשה את הזכייה במדליית הזהב. עדות לכושרו, ניתן לראות בכך שבאותה שנה זכה בתואר אתלט השנה, על אף שלא השתתף באולימפיאדה, אירוע השיא באתלטיקה. גם היום אנו רואים חרמות בעולם הפוליטי שמובילים לחרם גם בעולם הספורטיבי, דוגמא בולטת לכך היא החרם של מדינות ערב נגד קטאר עקב תמיכתה העקיפה בטרור העולמי. המדינות הללו הודיעו כי יחרימו את המונדיאל שעתיד להתרחש בנסיכות בעוד חמש שנים, אם קטאר לא תשנה את דרכיה.
בחזרה למוזס, אחרי שהרצף הארוך שלו נקטע, הגיע האצן האמריקאי לאליפות העולם ברומא 1987. מקצה 400 מטרים משוכות באותה אליפות היה אחד מהמקצים הזכורים בהיסטוריה. זה אמנם התחיל מעולה עבור מוזס שנראה בדרך הבטוחה לעבר זכייה נוספת בתואר, אך בשלב מסוים הוא החל להיחלש, קצב הריצה שלו הואט ושני יריביו העיקריים: הרולד שמיד הגרמני ודני האריס שראו את הגב שלו במשך עשור, ראו הזדמנות לנצח אותו בבמה הראשית של עולם האתלטיקה והחלו לצמצם את הפער ממנו. במטרים האחרונים שלושת האצנים רצו בקו אחד וגם כשחצו את קו הסיום קשה היה לדעת איזה אצן ניצח במרוץ. מארגני התחרות נאלצו לצפות בפוטו פיניש ואחרי שניות מורטות עצבים, התוצאות הראו שמוזס חצה את קו הסיום שתי מאיות לפני שני האצנים ששוב חוו אכזבה.
בדיעבד היה זה הניצחון המשמעותי האחרון של מוזס, שכן שנה לאחר מכן נערכה אולימפיאדת סיאול 1988. מוזס זכה במדליית הארד בלבד וראה את בן ארצו אנדרה פיליפס קובע שיא אולימפי חדש וניצב בפסגת הפודיום. מוזס רצה לסיים את הקריירה עם מדליית זהב בתחרות יוקרתית, אך לא זכה להגשים זאת. כמובן שזה לא מעיב על הקריירה המדהימה שלו, אך זה ודאי מזכיר את סיפורו של יוסיין בולט. האצן הג'מייקני הגיע לאליפות העולם שנערכה בחודש שעבר כשהוא יודע שזו התחרות האחרונה בקריירה שלו. בולט שזכה שנה קודם לכן בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת ריו 2016, רצה לסיים את הקריירה עם שתי מדליות זהב בשני המקצים שבהם התחרה, אך ב-100 מטרים סיים שלישי בלבד ובמקצה השליחים נפצע במהלך הריצה ופרש. מוזס יכול להתנחם בכך שסיום הקריירה שלו היה פחות טראגי.
מוזס פרש כשהחזיק בשיא העולם, אך בשנת 1992 ראה את קווין יאנג מנפץ את שיאו כשירד לראשונה מ-47 שניות. שיא עולם זה מחזיק מעמד עד היום, ומוזס עדיין ניצב במקום השני בטבלת הזמנים הטובים בהיסטוריה. כמו כן, הוא עדיין מחזיק ב-26 תוצאות במקצה זה מתוך 100 התוצאות הטובות בעולם. בשנת 1994 נכנס מוזס להיכל התהילה באתלטיקה, בשנת 1999 דורג במקום ה-47 בספורטאי כל הזמנים ע"י ESPN, ומשנת 2000 מכהן כיו"ר האקדמיה לספורט עולמי. אדווין מוזס הוכיח שגם על המסלול וגם מחוצה לו הוא אגדה ומודל לחיקוי.
