יש משהו בקפיצה במוט שהופך את הענף הזה לכל כך מורכב. זו היכולת להגיע בתור רגע אחד לגובה די מרשים מעל לקרקע בליווי חוסר ביטחון האם אפשר לעבור את הרף הזה או לא. מרגע שעברת מחכה לך נפילה אל המזרן, כי בכל זאת קצת קשה לבני אדם להתעופף בגובה של חמישה או שישה מטרים.
מעטים הצליחו להפוך את הענף הזה לאמנות. במשך שנים שם אחד נקשר לענף, סרגיי בובקה, שהצליח להדהים רבים. הקפיצה במוט לנשים הפכה לאירוע תחרותי רק באמצע שנות ה-90 אבל מהר מאוד היא הצליחה לייצר גרסה נשית לבובקה, ילנה איסינבייבה.
זה הסיפור של אחת מהכוכבות הגדולות של האתלטיקה העולמית בשנים האחרונות, מי ששברה מחסומים והצליחה להדהים את עולם האתלטיקה פעם אחר פעם.
איסינבייבה בכלל לא הייתה אמורה להיות אתלטית. את ילדותה היא העבירה בעיקר באימוני התעמלות. יש מי שנוטש את האימונים שלו בגלל פציעה טורדנית או סתם חוסר עניין, איסינבייבה נאלצה לעזוב את ההתעמלות בגיל 15 מסיבה שונה לגמרי – היא גבהה במהירות והתנשאה לגובה של 1.74 מטרים, די גבוה יחסית למתעמלת.
היא חיפשה את עצמה מחדש באתלטיקה ומצאה את מבטחה מהר מאוד באתלטיקה ובקפיצה במוט. בתוך כמה חודשים היא כבר התחרתה לראשונה במסגרות בינלאומיות וזכתה במדליית זהב במשחקי הנוער הבינלאומיים ב-1998 ובאותה השנה הגיעה גם לגמר אליפות העולם עד גיל 20, כל זה כשהיא בת 16 בלבד.
בשנים שלאחר מכן היא מצליחה לרשום דאבל היסטורי. ב-1999 היא קופצת לגובה של 4.10 מטרים בדרך למדליית הזהב באליפות העולם עד גיל 18 ובשנה לאחר מכן היא רושמת 4.20 מטרים ומדליית זהב באליפות העולם עד גיל 20. עד יום הולדתה ה-20 היא תרשום גם הופעת בכורה אולימפית בסידני, שהסתיימה במפח נפש והדחה במוקדמות, וזכייה ראשונה במדליה באליפות אירופה לבוגרים במינכן ב-2002.
ההישגים הגדולים שלה כצעירה היו אלו שסימנו את הדמות שאיסינבייבה תהפוך אליה כבוגרת – שליטה בלתי מעורערת בענף. ביולי 2003 היא רשמה פרק ראשון באחד המסעות הגדולים שלה, כשבמהלך תחרות בגייטסהד היא קבעה 4.82 מטרים, מה שהפך לשיא העולם הראשון שהיא קבעה. למרות זאת, באליפות העולם בפריז באותה שנה היא נכנעה לבת ארצה, סבטלנה פאופנובה, ולאניקה בקר מגרמניה וסיימה רק במקום השלישי.
האכזבה היחסית מאליפות העולם לא הפילה את איסינבייבה שעבדה קשה במטרה לזכות בזהב באתונה. במהלך 2004 היא שיפרה את שיא העולם חמש פעמים ואל האולימפיאדה היא הגיעה כשיאנית העולם עם תוצאה של 4.90 מטרים. באתונה היא הראתה עד כמה היא דומיננטית כשהיא משאירה אבק לאלופת העולם פאופנובה, שנעצרה על 4.75 מטרים. ברגע שנותרה לבדה, איסינבייבה העלתה את הרף לגובה של 4.91 מטרים ועברה אותו בניסיון הראשון. כשהיא מחזיקה עכשיו בתואר היוקרתי של האלופה האולימפית, איסינבייבה המשיכה לקבוע שיאים. עד סוף 2004 היא תשפר את השיא עד ל-4.92 מטרים ותשלים שנה חלומית שבה היא קובעת את שיא העולם שמונה פעמים.
הקיץ של 2005 היה עוד קיץ חלומי עבורה. בתוך ימים ספורים היא שיפרה את שיא העולם שלוש פעמים, כשהיא קובעת 4.93 מטרים בלוזאן, 4.95 מטרים במדריד ו-4.96 מטרים בלונדון. ההפרש בין התחרות בלוזאן לתחרות בלונדון היה 17 ימים בלבד. אחרי שקבעה את השיא בלונדון, ניסתה איסינבייבה לקפוץ פעם אחת נוספת באותה התחרות, כשהיא מבקשת להעלות את הרף לגובה של 5 מטרים. כפי שעשתה בלא מעט מקרים קודמים, גם הפעם איסינבייבה הצליחה לעבור את הגובה כבר בניסיון הראשון ושברה לא רק שיא עולם אלא גם את אחד המחסומים הגדולים באתלטיקה הנשית, מחסום ה-5 מטרים בקפיצה במוט.
אחרי הזכייה שלה באליפות העולם בהלסינקי ב-2005, תואר בו זכתה עם שיא עולם נוסף של 5.01 מטרים, איסינבייבה המשיכה להיות דומיננטית, אך כמעט ולא הצליחה לשפר את שיאיה. היא זכתה במדליית הזהב באליפות אירופה ב-2006 ובמדליית הזהב באליפות העולם בשנה לאחר מכן והתוצאות שלה במגרשים הפתוחים נראו חלשות במיוחד, כשבאליפות העולם היא זכתה עם תוצאה של 4.75 מטרים בלבד.
במקביל, איסינבייבה הצליחה לפתח את קריירת האולמות שלה. בתחרות האהובה עליה בדונייצק היא הצליחה לשפר במשך 5 שנים רצופות בשנים 2004-2008, כשהיא משפרת את השיא מ-4.81 מטרים ב-2004 ל-4.95 מטרים ב-2008. במהלך אותה תקופה היא זוכה פעמיים באליפות העולם באולם, ב-2006 וב-2008, הכל בחימום לקראת המשחקים האולימפיים בבייג'ין.
החימום שלה עבד לא רע. ביולי 2008, כמעט שלוש שנים אחרי שיא העולם האחרון שלה במגרש פתוח, איסינבייבה קבעה שיא עולם במסגרת תחרות ליגת הזהב ברומא עם 5.03 מטרים. יותר משבועיים אחר כך, היא תשפר את השיא שוב בתחרות ליגת הזהב במונאקו עם 5.04 מטרים. הכל היה מוכן לקראת הגמר האולימפי בבייג'ין.
כפי שעשתה באתונה, גם הפעם איסינבייבה הראתה שהיא השליטה הבלתי מעורערת. התחרות התפתחה לקרב ראש בראש עם ג'ני סטוצ'ינסקי האמריקאית. לאחר שאיסינבייבה עברה 4.70 מטרים, סטוצ'ינסקי עברה בזה אחר זה גבהים של 4.75 מטרים ו-4.80 מטרים, בזמן שאיסינבייבה נחה. הגובה של 4.85 מטרים היה משימה קלה לאיסינבייבה, בעוד שסטוצ'ינסקי הימרה רע, החליטה לדלג על הגובה ופסלה בגובה של 4.90 מטרים. אחרי שאיסינבייבה הבטיחה את התואר, נותרה לה משימה אחת – לשבור את שיא העולם שוב. אחרי שני ניסיונות כושלים, היא עברה גובה של 5.05 מטרים וקבעה שיא עולם נוסף.
שנת 2009 סימנה נקודת מפנה בקריירה של איסינבייבה. היא פתחה את השנה נהדר, כשהפכה לראשונה שקופצת לגובה של 5 מטרים באולם, שוב בתחרות בדונייצק. עם זאת, אליפות העולם בברלין הסתיימה עבורה בכישלון מוחלט. היא החליטה להתחיל את התחרות בגובה של 4.75 מטרים ולאחר שפסלה בניסיון הראשון דילגה לגובה של 4.80 מטרים. שם היא פסלה פעמיים וסיימה את גמר אליפות העולם בלי תוצאה. למרות שהצליחה באותה שנה לרשום עונה מושלמת בליגת הזהב עם 6 ניצחונות ולקבוע את שיא העולם האחרון שלה, 5.06 מטרים, הדומיננטיות של איסינבייבה בענף החלה להיסדק.
לאחר שסיימה במקום הרביעי באליפות העולם באולמות ב-2010, החליטה איסינבייבה לקחת פסק זמן. אחרי שנים של אימונים קשים היא הגיעה למסקנה שהגוף שלה צריך מנוחה. בכל אותו הזמן היא המשיכה לשמור על כושר, אבל לא התחרתה. כך ב-2010 היא למעשה לא הגנה על התואר האירופי שלה ולא התחרתה בעונת הבכורה של ליגת היהלום. שנה לאחר מכן, כשאיסינבייבה חזרה לאליפות העולם בדאגו, נראה היה שהיא רחוקה מכושר השיא שלה, עם מקום שישי מאכזב.
כעת, כל מה שרצתה איסינבייבה לעשות זה להגביר הילוך לקראת האולימפיאדה בלונדון. היא סיימה במקום השלישי עם 4.70 מטרים, מדליה אולימפית שלישית בקריירה. לאחר המשחקים היא הגדירה את התוצאה כהצלחה אבל אמרה בפירוש שהיא רוצה לפרוש כאלופה אולימפית, מה שסימן את המטרה שלה באופן ברור: מדליית זהב בריו 2016. הדרך לשם נראתה הרבה יותר סלולה אחרי שזכתה באליפות העולם לעיני הקהל הביתי ב-2013, מה שנתן את התחושה שהמלכה של הקפיצה במוט שוב כאן.
התכניות של איסינבייבה התנגשו עם המציאות. היא הייתה בכושר מצוין וקבעה ב-2016 את תוצאת השנה בעולם, 4.90 מטרים והייתה אחת הפייבוריטיות לזכייה בזהב. פה נכנס לתמונה WADA, הארגון הבינלאומי למלחמה בסמים בספורט, שחשף את פרשיית הסימום רחבת ההיקף של האתלטיקה הרוסית. למרות ערעורים ותחינות, נבחרת האתלטיקה הרוסית הורחקה מהמשחקים ואיסינבייבה נאלצה להישאר בבית.
איסינבייבה ניהלה מלחמה קשה כנגד ההחלטה. לטענתה הייתה פה רדיפה אישית נגד ספורטאים מרוסיה בניסיון להכשיל אותם ובמקביל ספורטאים אחרים ממדינות המערב לא נענשים. יתרה מזאת, היא אפילו קראה להרחיק לצמיתות כל ספורטאי רוסי שהיה שותף לחשיפת הפרשה הזאת. הפעילות הזו כנגד ההחלטה אפילו סייעה לה להתמנות לתפקיד יו"ר הסוכנות למלחמה בסמים ברוסיה, דבר שלא התקבל בעין יפה על ידי ארגון האתלטיקה הבינלאומי וארגונים מקבילים אחרים בעולם. לדבריהם, מינוי של איסינבייבה לתפקיד לא הופך את המשימה לנקות את הספורט הרוסי לפשוטה יותר.
במהלך אולימפיאדת ריו, איסינבייבה הכריזה על פרישה סופית מהענף. למרות ההרחקה וההתבטאויות שלה, איסינבייבה מונתה לקדנציה של 8 שנים כחברה בוועדת האתלטים של הוועד האולימפי הבינלאומי. במבט לאחור, אי אפשר שלא להעריך אותה על הפעילות שלה ועל הישגים כספורטאית. פעמיים אלופה אולימפית, שלוש פעמים אלופת עולם ו-28 פעמים שהיא קובעת שיאי עולם במגרשים פתוחים ובאולם, כל אלו הופכים אותה לאחת האתלטיות הגדולות בכל הזמנים וספק גדול אם מישהי תוכל להתחרות איתה בזמן הקרוב.
