מי אני?
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
"אני לא זיוף, אני טבעית. אני לא רוצה להיות מישהי שאני לא. נולדתי ככה. אני רק רוצה להיות אני"
סמניה הייתה המועמדת המובילה לזכות במדליית הזהב בריו באולימפיאדה האחרונה, ודרום אפריקה כולה נמצאת מאחוריה. אבל בעולם יש מי שסבור שיש לה יתרון לא הוגן על מתחרותיה. בבדיקות מגדר מיוחדות שנערכו לה לאחר שזכתה באליפות העולם כבר בגיל 18, והובילו להשעייתה הזמנית, נמצא כי יש לה רמות טסטוסטרון גבוהות בהרבה מהממוצע לנשים – אין לה רחם ושחלות, ועקב חריגוּת כרומוזומלית יש לה מעין אשכים פנימיים.
סמניה, שגדלה באזור כפרי עני בצפון מדינתה, הסתתרה שנים מהתקשורת לאחר הדלפת בדיקות המין שלה – כשהיא בכלל חשבה שהן בדיקות סמים רגילות. אבל בתקופה האחרונה היא כבר לא שותקת. ב"דיילי מייל", נכתב כי בסוף השנה שעברה היא התחתנה עם בת זוגה, ולפני התחרויות בברזיל אמרה: "אני לא מזויפת, אני טבעית. אני פשוט קסטר. אני לא רוצה להיות מישהי שאני לא. אני לא רוצה להיות האישה שאנשים רוצים שאהיה. נולדתי ככה. אני לא רוצה שום שינוי. אני רק רוצה להיות אני".
סמניה רשמה ב-2009 התקדמות מטאורית. בתוך תשעה חודשים היא שיפרה את שיאה האישי בשבע שניות. בגמר אליפות העולם היא גילחה עוד 1.27 שניות משיאה וקבעה את התוצאה המהירה ביותר בעולם באותה שנה, 1:55:45 דקות. הזינוק הבלתי סביר הזה העלה שאלות רבות. בניגוד לרוב המקרים בהם ספורטאי משפר את תוצאותיו באופן קיצוני, אף אחד לא ייחס לסמניה שימוש בחומרים אסורים – הטענה שעלתה נגדה הייתה שייתכן והיא איננה לגמרי אישה. כמה שעות לפני שהפכה לאלופת עולם, הודלף לתקשורת שהתאחדות האתלטיקה העולמית ציוותה על סמניה לעבור בדיקה מגדרית לאחר האליפות. הדרישה הזו עוררה הרבה הדים וביקורות. "זה לא הוגן ומביך עבורה", זעם שיאן העולם ב-400 מ' מייקל ג'ונסון, "אולי מה שהם עושים נכון מבחינת ההתמודדות עם המצב, אבל האופן שבו זה נעשה הוא לגמרי לא בסדר".
הנושא הגיע עד לנשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומה, שהביע תמיכה מלאה באלופה מארצו: "סמניה הזכירה לעולם את החשיבות שבכבוד האדם ובפרטיותו. זו זכות שכל בני האדם צריכים ליהנות ממנה. אנחנו מאוד לא מרוצים מהאופן שבו מטפלים בה. אף אחד לא ייקח ממנה את מדליית הזהב, היא זכתה בה". כשחזרה לדרום אפריקה מאליפות העולם התקבלה סמניה על ידי אלפי מעריצים בשדה התעופה שהביעו בה תמיכה. גברים רבים במקום אף נשאו שלטים עם הכיתוב: "הינשאי לי". פרשת סמניה אפילו גרמה למתיחות גזעית מסוימת בדרום אפריקה, כשראש המטה הצעיר של מפלגת השלטון (ANC) טען ש: "התקשורת הנשלטת בידי הלבנים פוגעת במכוון בסמניה".
סמניה עצמה ממש לא ביקשה את כל תשומת הלב הגדולה הזו סביבה. הבחורה הצנועה והכה מוכשרת רק רצתה לרוץ ובמקום זאת מצאה את עצמה נסחפת אל תוך מחול שדים. "אני יודעת שאני שרירית ושיש לי קול נמוך, אבל ככה אלוהים יצר אותי ואני מקבלת את עצמי כפי שאני", אמרה בזמנו. בכל אותה תקופה, עד לקבלת התוצאות, נאסר על סמניה להתחרות. התאחדות האתלטיקה כינסה פאנל מומחים מיוחד שקבע את חוק תקדימי בשם "חוק הטסטוסטרון הגבוה" – על פי החוק אישה שיש לה באופן טבעי טסטוסטרון (הורמון המין הזכרי) גבוה, איננה יכולה להתחרות אלא אם כן היא עוברת טיפול רפואי להורדת רמת הטסטוסטרון.
לא ידוע האם סמניה נדרשה לעבור את התהליך הרפואי הזה, שכן ישנה סודיות רפואיות מוחלטת בנושא. מה שכן ידוע הוא, שביולי 2010 הודיעה התאחדות האתלטיקה כי סמניה יכולה לחזור להתחרות מיידית, 11 חודשים לאחר שהוכתרה לאלופת העולם. באותה שנה בחר בה המגזין הבריטי "New Statesman" לרשימת 50 האנשים המשפיעים של השנה.
החזרה של סמניה למסלול אחרי כל כך הרבה זמן ללא תחרויות לא הייתה פשוטה. תחילה' התוצאות שלה לא היו מרשימות. אבל ב-2011 היא כבר הוכתרה לסגנית אלופת העולם. באותה שנה נפרדה סמניה מהמאמן סמה לטובת מריה מוטולה, האלופה האולימפית לשעבר ואלילתה הגדולה. בחלומותיה זה נראה כשיתוף פעולה מושלם, אך כשהקיצה גילתה מציאות עגומה. המחויבות של מוטולה לעסקים הגבילה את הזמן שבילתה עמה. פעמים רבות התאמנה סמניה לבד, עד שב־2014 עברה לעבוד עם ורסטר. השינוי הזה גם הוביל לסביבה חדשה, שעה שהצטרפה לקבוצת הרצים שלו בפוצ'פסטרום, עיר אוניברסיטאית בדרום אפריקה.
הצוות, הכולל פיזיותרפיסט וכירופרקט, סייע לה להתגבר על הבעיות המתמשכות בברך. "זה גן עדן כאן, אני מאושרת", אמרה ל־BBC, "תמיד אהבתי להיות לבדי, מאז שהייתי צעירה. אני אוהבת את השקט, הוא עוזר לי להתרכז. אין הרבה מה לעשות כאן — לאכול, להתאמן, לישון, ללמוד". גם את זה היא עושה שם, בדרכה לתואר במדעי הספורט. "אני יודעת שעליך לעשות משהו שישפר את חייך", הסבירה, "השכלה היא המפתח. אם את משכילה, דבר לא ינצח אותך".
חזרה קצת אחורה לשנת 2012. באופן לא מפתיע, סמניה נבחרה לשאת את הדגל הדרום אפריקאי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון. באולימפיאדה עצמה היא סיפקה ריצה מוזרה. היא סיימה את הסיבוב הראשון במקום האחרון, אך בפיניש אדיר עקפה שש רצות ב-150 המטרים האחרונים וזכתה במדליית הכסף אחרי מריה סבינובה הרוסייה, שזכתה בזהב.
ישנה תיאוריה, שהעלה אלוף העולם לשעבר ב-110 מ' משוכות, קולין ג'קסון, על פיה סמניה לא נתנה את כל כולה בריצה כדי לא לנצח ולהציף פעם נוספת את המחלוקת המגדרית סביבה. אגב, על סבינובה הוטל בנובמבר עונש הרחקה לצמיתות בעקבות שימוש בחומרים אסורים.
בשנה שעברה התרחש תקדים חשוב ביותר בנושא המגדר והספורט. בעקבות ערעור שהגישה האצנית ההודית דוטי צ'אנד, החליט בית הדין הגבוה לערעורי ספורט (CAS) לבטל את חוק הטסטוסטרון. מאז ספורטאיות עם טסטוסטרון גבוה אינן מחויבות לעבור תהליך רפואי שיוריד את רמתו. בית הדין קבע כי אמנם טסטוסטרון גבוה נותן יתרון בריצה, אבל לא יתרון מספיק גדול כדי שיידרש לנקוט בפעולות להפחתתו.
סמניה טוענת כי מה שקרה ב־2009: "נמצא בעבר ואני מתרכזת בעתיד". אבל זו ססמה שמתעלמת מהמציאות. אדם איננו מסוגל לברוח מעברו, וזה של סמניה צץ בכל פעם מחדש; כשהמראה שלה הפך נשי יותר, כששינתה תסרוקת ("לייצג דברים חדשים"), כשפורסם שהתארסה ובדצמבר האחרון גם נישאה, לבת זוגה. כשנטען כי הפסידה בגמר בלונדון בכוונה, מחשש שניצחון נוסף יעורר מחדש את המהומה סביבה.
"איך אפשר לפחד?", משיבה סמניה, "אני רוצה לנצח. אני אחת שחולמת, ומה שאני חולמת זה להיות אלופה אולימפית, אלופת עולם, שיאנית עולם. אינני יכולה להפסיק לרוץ בגלל אנשים. אם יש לכם בעיה, תגידו לי בפנים. לא אפסיק בגלל שאנשים יאמרו: "היא נראית כמו גבר". זו בעיה שלהם, לא שלי. העניין הוא לא מה שאנשים חושבים עליך, אלא להוכיח שהם טועים. לעשות מה שאת הכי טובה בו. מה שאני עושה הכי טוב זה לרוץ. זה כל כך פשוט".
כל כך פשוט, היא אומרת, שגם אם היה נאסר עליה לשוב לאתלטיקה, לא היתה מוותרת על הריצה. "זה מה שתמיד אעשה. גם אם הרשויות היו יכולות למנוע ממני לרוץ ב־2009, הן לא היו יכולות למנוע ממני לרוץ בשדות. כשאני רצה אני חשה חופשייה, ראשי חופשי. אני סבורה שהציבור מבין אותי כפי שאני. אני לא מזויפת, אני טבעית. אני פשוט קסטר. אינני רוצה להיות מי שאנשים רוצים שאהיה. אני פשוט רוצה להיות אני. נולדתי כך".
