עולם הרמאות היא סדרת כתבות שתחדור אל נבכי העבר האפל של הרמאים הגדולים ופרשות השחיתות הגדולות בתולדות הספורט. הפרק הראשון בסדרה עוסק באצן בן ג'ונסון, שרימה את העולם והפך לגיבור תרבות, עד שבדיקה אחת באולימפיאדת סיאול גילתה את פניו האמיתיים. כתבתו של נתיב כפרי
עוד משחר היסטוריית הספורט, אנשים אהבו גימיקים. התואר האדם החזק ביקום, מר עולם, הספורטאי הגדול מכולם וכמובן הדבקת שם התואר "אלוהים" הם כמה דוגמאות בולטות. כשזה מגיע לאולימפיאדה, אין רגע גדול יותר מהכתרת האדם המהיר ביותר בעולם. הרגע הזה מוכרע באירוע הנצפה ביותר במשחקים האולימפיים: ריצת מאה המטרים. לאורך השנים, התפתח המיתוס של האדם המהיר בעולם סביב שבירת שיא העולם בריצה הזו. עוד בטרם האולימפיאדה המודרנית הראשונה ב-1894, החלו מרוצים של 100 מטרים שנמדדו בעזרת שעון.
התוצאה הראשונה אי פעם של מרוץ 100 מטרים הייתה של לותר קארי, פריס 1891. הוא השיג תוצאה לא רשמית של 10.8 שניות. רק ב-1912 החלו המדידות הרשמיות. התוצאה 10.6 הייתה של דונלד ליפיקורט. 9 שנים אחר כך השיג צ'רלי פאדוק שיא עולם חדש – 10.4 שניות וב-1930 היה זה הקנדי פרסי וויליאמס ששבר את ההגמוניה האמריקאית וקבע את שיא העולם לריצת מאה מטרים על 10.3 שניות. ב-1936 שופר השיא בעשירייה נוספת על ידי ג'ס אוונס, ורק 20 שנה מאוחר יותר הצליח ווילי וויליאמס לשבור שוב את השיא העולמי ולהגיע למרחק עשירית בודדת ממחסום 10 השניות. מחסום זה היה נחשב לשיא היכולת האנושית במשך 77 שנים.
אז הגיע ג'ים היינס. ב-14 לאוקטובר 1968 היינס קבע את שיא העולם שנמדד באמצעים אלקטרוניים על 9.95 שניות והפך לאדם הראשון שמנפץ את תקרת הזכוכית ורץ 100 מטרים בפחות מ-10 שניות. מאז הספיקו לעשות זאת 116 אתלטים לפחות פעם אחת בקריירה שלהם. עד לאולימפיאדת סיאול ב-1988, גם בן ג'ונסון היה חלק מהרשימה הזו. למעשה, הוא כיכב במקום הראשון, אבל ליומיים בלבד. שיאיו כולם נמחקו בגלל שבן ג'ונסון הוא רמאי. וזוהי תמצית הסיפור של הכתבה הזו.
בן ג'ונסון נולד בג'מייקה, המדינה ממנה צמחו כמה מהאצנים הגדולים בהיסטוריה לריצות קצרות. הוא נולד ב-30 בדצמבר 1961, בדיוק לפני 55 שנים, בפאלמאות' שהיא עיר נמל בצפון ג'מייקה. למרבה האירוניה, זוהי גם עיר הולדתו של גדול האצנים בכל הזמנים, שיאן העולם והאלוף האולימפי יוסיין בולט. בגיל 14, ג'ונסון היגר לקנדה יחד עם אימו (שעברה לשם לפניו) כדי להימלט מעוני ולחפש חיים טובים יותר. הוא התגורר בדירה קטנה ברובע סקרבורו בטורונטו. הוא סיפר על הילדות הלא פשוטה כילד שחור בקנדה: "בשבילם הייתי רק ילד שחור. היה ילד שהיה מתעמר בי. יום אחד, הצבתי בפניו אתגר ריצה, וניצחתי אותו בהפרש גדול לעיני כל ילדי בית הספר. מאז הוא לא התעסק איתי יותר".
ג'ונסון הצטרף לצוות הריצה של המאמן צ'רלי פרנסיס, שבעצמו זכה באליפויות קנדה לריצות מאה מטרים. פרנסיס האמין באצניו, וגרם להם להרגיש הם יכולים לעשות הכל. למרבה הצער, התורה הזו כללה גם את האלמנט של לעשות כל דבר שיידרשו כדי להצליח. הייתה לו היכולת לשכנע את האצנים שלו. הוא קנה אותם בעזרת הקסם האישי, והם היו מוכנים לעשות הכל בשבילו. וכשהוא הסביר להם שהיריבים משתמשים לכאורה בסמים אסורים כדי לנצח אותם, הפתרון היחיד הפך להיות שהם חייבים לקחת סמים בעצמם כדי לשמור על סיכוי פתוח ולנסות להשיג ניצחון. פרנסיס אמר בשנת 2000: "יש גבול למה שהגוף לבדו מסוגל להשיג. בשלב מסוים עליך להחליט אם אתה רוצה לנצח בכל מחיר ולקחת סמים עבור זה, או שתסתפק בלהמשיך ולהפסיד".
הישארו מעודכנים
בגיל 20, זכה בן ג'ונסון להצלחה הראשונה בקריירה, כשקטף מדליות כסף בריצת 100 מטרים ליחידים בתוצאה 10.05 שניות וב-4X100 במשחקי חבר העמים באוסטרליה, 1982. אבל באותן שנים, האדם המהיר בעולם היה קלווין סמית' האמריקאי. הוא שבר את שיאו בן 15 השנים של היינס ב-2 מאיות וב-1983 העמידו על 9 שניות ו-93 מאיות. "לא ידעתי בכלל מי זה בן ג'ונסון", אמר סמית'. "אני התחריתי עם קרל לואיס". לואיס היה הכוכב העולה של עולם האצנים, ובאותה שנה רץ 100 מטרים במהירות 9.97 והיה המועמד המוביל להיות האדם המהיר בעולם אחרי סמית'. זה היה האדם שאחריו בן ג'ונסון היה צריך לרדוף.
ב-1983 ג'ונסון נכשל בריצות באליפות העולם ובמשחקים הפאן-אמריקניים והשיג תוצאות מאכזבות. אבל באולימפיאדת לוס אנג'לס הוא זכה במדליית הארד עם זמן של 10.22, במירוץ בו ג'ונסון זכה בזהב. לקראת סוף השנה ג'ונסון מיצב את עצמו כאצן הראשון של קנדה, והחל לעבוד קשה יותר כדי לנצח את יריבו הגדול. "זאת הייתה היריבות הגדולה של שנות ה-80", אמר ג'ונסון. "ממש כמו היריבויות של פרייזר ועלי בשנות ה-70". והדילמה הזו, שאותה החליט ג'ונסון לקחת כברירה, עמדה בפניהם של כל האצנים: האם ליטול סמים אסורים? "אתה קורע את עצמך יום אחרי יום ללא ערובות", סיפר דסאי וויליאמס, אצן בנבחרת הקנדית שהתחרה יחד עם ג'ונסון. "זה קשה". רק ב-1985 "העבודה הקשה" של ג'ונסון השתלמה. הוא ניצח את לואיס לראשונה אחרי 8 הפסדים רצופים.
The-Canadian-Encyclopedia)
מכאן נסללה עבורו הדרך להפוך לאדם המהיר בעולם. בעשותו זאת בדרך של רמייה, הוא רמס את האצנים המתחרים שאיבדו את הסיכוי להתחרות כנגד הסיכויים. לא היה להם סיכוי. "עבורי, בן ג'ונסון היה רק עוד אתלט", אמר קלווין סמית'. "הדרך שלו להתקדם לא הייתה 'דרכו של קלווין סמית", כלומר לא דרך ישרה". הדרך הלא ישרה הזו הייתה פשוטה מאוד: מיד לאחר האולימפיאדה, המאמן צ'רלי פרנסיס צירף לצוות הרצים את ד"ר אסטפן, שהכין תכנית מאוזנת של הורמון גדילה לכל הצוות. ד"ר אסטפן הסביר להם, שהם צריכים להפסיק ליטול את התרופה 28 ימים לפני תחרות, כך שהחומר ייצא מהגוף לפני הבדיקות שנערכות בתחרות.
במשחקי הרצון הטוב 1986 ברוסיה, זכה בן ג'ונסון בזהב עם התוצאה 9.95, ולואיס סיים שלישי במרוץ. עד אליפות העולם 1987 ברומא ג'ונסון ניצח 4 פעמים את לואיס. הוא ביסס את מעמדו כרץ הטוב בעולם. עתה, על הבמה השנייה בגודלה אחרי המשחקים האולימפיים, נותר רק דבר אחד שחמק עד כה מג'ונסון – שיא העולם. בן ג'ונסון נראה במרוץ הזה כמו קריקטורה נפוחה, והיה ברור גם לעין בלתי מזוינת שמשהו רע מאוד מתרחש, אבל אף אחד לא רצה להאמין בכך. "באותן שנים, לא חשבתי שיש סיבה שאתלט אולימפי ישתמש בסמים אסורים", אמר אחת מדמויות המפתח בבדיקות סמים אסורים בשנות ה-80. "למה שהם יעשו את זה? עד כדי כך תמים הייתי".
קרל לואיס ראה את יריבו פותח פער לא אנושי. בן ג'ונסון שחרר מבערים וסיים באליפות העולם בזמן של 9.83, שיא עולם חדש! קרל לואיס נזכר ברגע המחונן הזה. "כשחציתי את קו הסיום, זה פשוט היה "מה שתגידו". זה מגוחך. זה נעשה לעיני כל העולם, רואים שהוא על סמים". מנגד, ענה הרמאי בטון נרקיסיסטי מובהק: "תמיד היו לו את התירוצים". בשלב מסוים, לואיס כבר לא תירץ. בראיון מאותן שנים אמר: "יש אנשים שפשוט צצים משום מקום. בעיני, הם לא עושים את זה ללא שימוש בסמים". אבל כשהגיעו המבחנים לאולימפיאדה, ג'ונסון הגיע אחרי שנה לא טובה ופציעה בירך ממנה הוא ניסה להתאושש. הוא רץ אך הפסיד ללואיס. כך נוצר המצב שהתחרות הזו תיקבע על הבמה הגדולה מכולן, ובאולימפיאדה תתגלה זהות האיש המהיר בעולם אחת ולתמיד.
טרם האולימפיאדה, ג'ונסון הפך לתופעת פופ. הוא כיכב בפרסומות, חתם חוזה ענק עם דיאדורה ונראה בבגדי מעצבים ומכוניות פאר. הוא התפלש בכוכבות שלו והתנהג כמו סופרסטאר. הוא הרגיש ממש כמו הקיסרים הרומיים, שהוא כל יכול ושאף אחד לא יוכל לנפץ את הבועה הבדיונית שמסביבו. הוא טעה. לקראת האולימפיאדה, המחנה של ג'ונסון היה קופת שרצים. קנאה פרצה מכל עבר במקום שבו התנוססו השטרות, והחל ויכוח בין המאמן פרנסיס לד"ר אסטפן לגבי מי עומד מאחורי ההצלחה. החומות שהגנו עד כה על הרמאי שגנב את דעת הקהל החלו להתמסמס. הלחץ לחזור לעצמו אחרי המרוץ בו הפסיד ליריבו הגדול רק 6 שבועות לפני האולימפיאדה גרם לו לאבד את הצפון ולקחת את הסיכון הכי גדול במשטר הורמוני הגדילה.
24 לספטמבר 1988. כל עיני העולם נשואות אל הבמה המרכזית, מסלול מאה המטרים, שלב הגמר. בן ג'ונסון נראה כמו תפלצת, עיניו מסוממות, והוא נעמד במסלול השישי, שלושה נתיבים לשמאלו של לואיס. "תפוס אותי אם תוכל", אומר בן ג'ונסון 25 שנה אחרי. הוא פורץ בכוח על אנושי, ולאט לאט הרצים האחרים הופכים לצופים מקרוב. בן ג'ונסון מנצח בפער, קרל לואיס לא מאמין למראה עיניו. ג'ונסון אפוף בשמחת הניצחון לא מביט אל לוח התוצאות. כשמעירים את תשומת ליבו הוא רואה את התוצאה: 9.79. שיא עולם חדש. העולם בתדהמה. בן ג'ונסון כבש את העולם. "ברכותיי מכל אומת קנדה", אומר ראש ממשלת קנדה בטלפון לשגריר העולמי החדש שלו. "היית מופלא".
אבל בחגיגות בבית המלון ב-26 בספטמבר הגיעה ההודעה: בדיקת הסמים נמצאה חיובית. האשם: בן ג'ונסון. החומר: סטנוזלול, חומר שמשתמשים בו לטיפול בסוסים. הכותרות פרצו בכל העולם. בין ליל הפך בן ג'ונסון מגיבור לנבל. שיא העולם שלו נמחק מההיסטוריה, מדליית הזהב הועברה ללואיס. סמית' קיבל את הארד. הצדק נעשה, אבל זה לא היה הסוף. הבושה של אומה שלמה דרשה צדק מהיר. מונתה ועדת חקירה בראשותו של רוברט ארמסטרונג. בתחילה, בן ג'ונסון טען כי הוא לא ידע על הסימום. "מעולם לא לקחתי סמים ביודעין ובמכוון", אמר ג'ונסון. "לא הייתי מביך את המשפפחה ואת המדינה שלי בצורה כזו". ההכחשה שלו רמזה שהמאמן שלו סימם אותו ללא הסכמתו.
אבל ברגע הזה פרצו כל העכברים מחוריהם. צ'רלי פרנסיס העיד שבן ג'ונסון ידע בדיוק מה הוא לוקח. אצנית עמיתה במחנה של ג'ונסון העידה גם היא ואף חשפה יומנים שציינו את מתודת הסימום לפרטי פרטים. היא הגנה על שמו של המאמן האהוב. תמונות של דסאי וויליאמס יחד עם ג'ונסון במהלך בדיקות נחשפו, והמהלך הכי משפיע הייתה העדות של ד"ר אסטפן, שציין לא רק את פרטי תכנית הסימום ומבנה האימונים "המיוחד", אלא אף השמיע הקלטות של שיחות טלפון עם ג'ונסון שמודה בקיום סטרואידים אנאבוליים בגופו. כשנשאל מדוע הקליט את השיחות, אמר: "כי אמרתי שכשיגיע הרגע, תמות נפשי עם פלישתים". לג'ונסון לא נותרה ברירה. הוא הודע שלקח את הסמים ביודעין. אחר כך הודה שגם באליפות העולם ברומא הוא לקח סמים אסורים, ושיא העולם נלקח ממנו שוב.
בסופו של דבר, ג'ונסון וכן מאמנו סמית' אמרו במקרים שונים שהסימום היה שם עוד מההתחלה, מאז שנת 1981. אמנם האצן "המהיר" בהיסטוריה הושעה לשלוש שנים עקב הגילויים, אך מה שמפתיע הוא שמלבד הישגיו בשתי האולימפיאדות וברומא, כל המדליות וההישגים שלו עדיין רשמיים. ג'ונסון ניסה לעשות קאמבק ב-1991. הוא לא התחרה 3 שנים, אך עדיין היה בן 29, וניסה את מזלו. אך על ראש הרמאי בוער הכובע. במרוץ הראשון נתגלה בגופו סם אסור שמסתיר את קיומם של סמים ממריצים. הפעם הוא הושעה לכל החיים. ב-1998, כמה סמלי, הוא אימן לתקופה קצרה את מראדונה. שנה אחר כך אימן בן של מנהיג גדול בעולם הערבי. גם כן שחקן כדורגל. אלא שכשזה התקבל לקבוצה איטלקית הוא שוחרר מידית לאחר שנתגלו סמים בגופו.
באותה שנה, התירו לשקרן הנאלח הזה לרוץ נגד השעון, תוך אזהרה שמי שירוץ נגדו יספוג הכתמה לשמו. ומה חשבתם קרה? הוא שוב נתפס בבדיקת סמים מפלילה. האדם חסר הבושה הזה רימה אותנו. הוא היה מודל לחיקוי לילדים ולספורטאים צעירים, והפך את מסלול הריצה לחוכא ואטלולא. "טעיתי. אני מתחרט על מה שעשיתי", אמר הרמאי המזדקן מעבר נבכי הזמן. מה זה משנה מה אתה אומר, בן ג'ונסון? מרחת את העולם משל היה שמן תינוקות. את כל המיליונים שהפסיד, סופר כעת בביתו המבודד, לצידן של המדליות שהוא מחזיק בתוך קרטון מלא שקרים. "יותר מאלף", הוא אומר בגאווה. גם כיום, שנים אחרי, השקר לא נופל רחוק מהלץ.
טוב לדעת
רק אחרי 11 שנים, שיאו של ג'ונסון 9.79 הגיעה לעולם. מוריס גרין עשה זאת ב-1999. ב-2005 אספה פאוול עשה 9.77, ושבר שיא זה ב-3 מאיות ב-2007. אז הגיע יוסיין בולט, היחיד ששבר את שיא העולם 3 פעמים וברצף, פעמיים את שיאו. במאי 2008 קבע 9.72. באולימפיאדת בייג'ין רק 3 חודשים מאוחר יותר, השיג 9.68 ושיא אולימפי. השיא הנוכחי נקבע בדיוק שנה אחר כך, ב-16 לאוגוסט 2009. הוא קבע את התוצאה הפלאית 9.58, שאולי לעולם לא תישבר. אגדה אמיתית.
