ברוך השב, דוקטור

דשון ווטסון היה טוב יותר בחצי הראשון של העונה ממה שהראו המספרים על לוח התוצאות והבוקס סקור. הוא הצליח להניע את הכדור ביתר קלות לפרקים נרחבים של חצי העונה הזו, אך ברגע שנכנס לתוך ה-20, משהו השתנה. הפאניקה וזהירות היתר גרמו לטעויות, והשאירו המון נקודות על המגרש. יוסטון הייתה קבוצת הרד זון מהחלשות בליגה לא בגלל קו ההתקפה החלש (והוא חלש), ולא בגלל פלייקולינג רע (הוא לא רע). עיקר האשמה בנושא נפלה, בצדק, על מספר ארבע.

אך לא עוד.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

דשון ווטסון הגיע לשערי הארץ המובטחת. אם תשאלו אותי, הוא בדרך לחצי שני מהסרטים – והסרט שלו התחיל ממש עכשיו, ביום חמישי בלילה, מול קבוצה ממיאמי שנראתה הרבה פחות טוב ממה שהיא יכולה להיות. חמישה ט"ד, ניצחון חמישי רצוף ליוסטון, והרבה למה לצפות בהמשך העונה.

דווקא הסקנדרי, כנראה העמדה המוכשרת ביותר לא רק בהגנה אלא בכל הסגל של מיאמי, נתן את המשחק הגרוע ביותר שלו העונה ובפער. האם זו הכנה לקויה לשבוע קצר, בטח כשמולך משחק אחד מצמדי הרסיברים היותר מסוכנים בליגה? אולי. את ההסברים לזה יכול לתת רק איש אחד, והוא אדם גייס.

לגייס ישנם הסברים נוספים לספק, ובמיוחד על הגישה שהוא לקח למשחק הזה – שבמחצית השנייה נהיה רע מאוד, מהר מאוד. לא לגמרי ברור אם הוא בחר ללכת עד הסוף על הניצחון הזה, או שהוא נשאר בשבלונה שקיבל ברגע שהפך למאמן ראשי ב-NFL. הוא השתמש בטריק פליי כדי להשיג ט"ד, אך לא הלך על שתי הנקודות כדי לצמק את ההפרש לכדי שער שדה אחד. הוא בעט אונסייד קיק אחרי שהצליח לחזור שוב לפיגור פוזשן אחד, אך לאחר מכן, בפיגור 15 נקודות ברבע הרביעי, הוא העדיף לבעוט שער שדה במקום לנסות להמיר דאון רביעי ו-4. זה לא מה שהפסיד למיאמי את המשחק – הגנה רעה וק"ב רע עשו את העבודה יופי – אבל קשה שלא לתהות מה היה הרעיון הכללי מאחורי כל אחת מההחלטות האלה.

לטנגו צריך שניים, ודשון ווטסון הוביל ריקוד שמח במיוחד על הדם של מיאמי. לקח לזה זמן להיכס לקצב, לא מעט בגלל שיפוט שנוי במחלוקת – אך בסופו של דבר הצליחו הטקסנים להשתלט לחלוטין על המשחק בזכות ניצול חכם של סקנדרי לא מוכן ולא מתואם. ווטסון היה נפלא הערב, ונראה שאת כל הבעיות שלו העונה הוא השאיר באוטובוס מפלורידה – הוא היה חכם, מדוייק, רגוע – כל האיכויות שעזרו לו לתת את אחד מרצפי המשחקים היותר טובים שנראו מרוקי בעונה שעברה.

עם ווטסון בכושר כזה, עם מאמן אנדרייטד באופן קרימינלי כמו ביל אובראיין שסוף סוף מצא את הק"ב שלו (לא רק הופקינס שיחק כל הקריירה עם ק"בים מהרחוב), עם נשקים התקפיים מסוכנים במיוחד ועם הגנה מהמוכשרות והעמוקות בליגה, יוסטון היא קבוצה שכדאי להתחיל להיזהר ממנה. אם הניצחון החמישי ברציפות לא מספיק כדי לשים אליהם לב, אני לא יודע מה כן.