לא רק בישראל. גם ב-NFL נוכחנו לראות את הפרשן הגדול יורד מעמדת השידור אל הקווים שמתחתיה. ג'ון גרודן הגדול עשה כמה מהלכים שמידת הנכונות או ההצלחה שלהם שנוייה במחלוקת, אך דבר אחד בטוח – גרודן חזר לכותרות הראשיות, ולשיחות שליד הברזיות. הוא עשה את הבכורה המחודשת שלו נגד מאמן שהיה טינאייג'ר בימי השיא של גרודן, ומוביל כיום את ההתקפה החמה והכמעט-בלתי-ניתנת-לעצירה בלוס אנג'לס.
כל זה לא לפני הבכורה האמיתית של אחד סאם דארנולד, שנפל בדרך נס לידי הג'טס ומבין כל הקווטרבקים המצויינים של מחזור 2018, הוא היחיד שפתח את העונה בין הקווים הלבנים הרחבים. מולו עמדו מאט סטאפורד והליונס המנוסים והקשוחים, שפתאום מצאו עצמם בבית היחיד בליגה בו יש להם סיכוי לסיים אחרונים.
דטרויט ליונס – ניו יורק ג'טס 48:17
סאם דארנולד קיבל את רגע ה"Welcome to the NFL" שלו, וזה לא יכול היה לקרות בזמן טוב מזה. במהלך הראשון שלו בליגה הוא ביצע טעות איומה שהפכה לפיק סיקס של קוואנדרה דיגס המצויין.
הישארו מעודכנים
ואחרי שאת ברכת "ברוך הבא" שלו הוא קיבל, דארנולד ניגש לעבודה. הוא נראה הרבה יותר טוב בהמשך המשחק, ממש כמו קווטרבק ותיק בליגה. גם בעזרת החזרת פאנט ולאחר מכן חטיפה מיותרת של סטאפורד, הצליח דארנולד להוביל מהפך.
נראה שדארנולד וסטאפורד החליפו תפקידים במחצית הראשונה, עם סטאפורד בתפקיד הרוקי במשחק הבכורה שלו, ודארנולד בתפקיד הקווטרבק בשנתו העשירית בליגה. מספר 14 בלבן נראה חד לרוב המחצית, ואף סיים את המחצית עם ט"ד ארוך מרשים לרובי אנדרסון, עם תפיסה מרשימה עוד יותר. סטאפורד, שגם נפצע בברכו במהלך הרבע הראשון, התחדד בהדרגה ובדרייב האחרון שלו הצליח להשיג שלוש נקודות על סף ההפסקה, למרות קו התקפה מתפורר מלפניו.
סטאפורד התחיל את המחצית השנייה עם דרייב משווה שארך כדקה וחצי, ונראה כל כך קל. מסירה אדירה לגולדן טייט על קו החוץ, ומעט אחריה הוא נשאר חופשי ומאושר באמצע המגרש לטאצ'דאון.
אבל למרות שהמשחק החל להיראות טוב יותר עבור הקווטרבק המארח, השתשלות האירועים מאותה הנקודה הייתה קטסטרופלית, בלשון המעטה.
דרייב התשובה הסתיים בתפיסה וריצה לט"ד של קווינסי אנונווה, ומיד אחריו מסר סטאפורד את החטיפה השלישית שלו, שהפעם גם הוחזרה לט"ד ע"י דארון לי. סטאפורד ניסה לפצות על כך בדרייב הבא, אך ספג מכה חזקה בצלעות בדאון שני ונאלץ להשאיר את השלישי למאט קאסל. הפאנט הוחזר, כמובן, לט"ד.
נגמר? לא קרוב אפילו. סטאפורד חזר למגרש, שוב, למרות הפציעה, ובמהלך הראשון הכריח כדור לאמצע המגרש ושוב מצא את דארון לי. הג'טס הסתפקו הפעם בשער שדה, בדרייב הבא נאלצו הליונס לבעוט פאנט נוסף, ואייזיאה קרואל רץ ל-62 יארד וט"ד מיד אחר כך.
למי שלא ממש הצליח לעקוב, אלו 31 נקודות לג'טס ברבע השלישי. 31 נקודות רצופות, לא פחות. 48:17 הייתה התוצאה בתחילתו ובסופו של הרבע האחרון וחסר המשמעות.
אוקלנד ריידרס – לוס אנג'לס ראמס 33:13
אוהדי הריידרס שהגיעו לקוליסאום לא היו מוכנים לתת למהלכים האחרונים של גרודן לתת להם לאבד את המוטיבציה. אז למרות הכל, ולמרות המפלצת של שון מקוויי ו-וויד פיליפס שעמדה ממול, אוקלנד לבשה חג בערב זה.
תחושת החג כנראה ירדה גם למגרש ולשחקנים, כשאוקלנד פתחה את המשחק עם הכדור והפכה את הפוזשן הראשון לטאצ'דאון הראשון, שהיה מחזה מרשון לינצ'י טיפוסי – נכנס לתוך ערימה, לא נופל, וחבריו מגיעים ודוחפים אותו לאנדזון.
ההיי לא היה בלעדי רק להתקפה. גם ההגנה ירדה מהמגרש לאחר שלושה מהלכים בלבד. אך גם הראמס בסופו של דבר הגיעו לאצטדיון, ובדרייב הבא שלהם ניצלו פילד פוזישן מצויין כדי לסדר תפיסת ט"ד של 19 יארד לטוד גרלי בסיום דרייב קליל ופשוט.
ג'ון גרודן המשיך בתוכנית המשחק שלו – שחרור מהיר של הכדור, והתקפת אמצע המגרש, שם החולשה הגדולה ביותר של הראמס. בעזרת משחק מצויין של קו ההתקפה הפנימי, הצליחה אוקלנד לצמצם ככל האפשר את ההשפעה של דונלד וסו על המשחק. הריידרס עלו חזרה ליתרון עם צ'יפ שוט, וסטריפ-סאק של ברוס ארווין הכריח את הראמס לבעוט שער שדה רחוק, על האדמה של מגרש הבייסבול – הכדור, כמובן, לא נכנס.
הריידרס המשיכו לשחק פוטבול מצויין והגיעו שוב לרד זון, אך הפעם ג'ון ג'ונסון, שהיה קורבן להתעללות בידי ג'ארד קוק במחצית הראשונה, הצליח לגבור עליו ולחטוף באנדזון כדור לא טוב של דרק קאר. הראמס ניצלו את איבוד הכדור כדי להשוות בשער שדה בצד השני. את הזמן שנותר למחצית ניצלו הריידרס כדי להניע את הכדור הלאה שוב, ושוב הרבה בזכות ג'ארד קוק, כדי לבעוט שער שדה נוסף ולרדת להפסקה ביתרון מינימלי. דווקא ההתקפה של הראמס איכזבה מאוד ולא הצליחה לייצר דבר, ובכך למעשה לא ניצלו הראמס 145 יארד של עבירות לחובת אוקלנד במחצית.
למרות עוד דרייב מרשים של מקוויי והראמס, האורחים נאלצו להסתפק בשער שדה נוסף מטווח קרוב לפתיחת המחצית השנייה – ג'ארד גוף לא היה במיטבו במשחק הזה, ולמעשה כמעט נחטף בסופו של הדרייב הארוך.
אחרי שהצליחו להכריח פאנט מתוך האנדזון, בזכות סאק של מייקל ברוקרס, התחילו הראמס דרייב בערך מקו מחצית המגרש. שרשרת פליי אקשן מעוצבים היטב הפכו בסופו של דבר, עם סיום הרבע השלישי, לט"ד של ג'ארד גוף לקופר קאפ, ויתרון 7 נקודות לראמס.
עם כתשע דקות לסיום המשחק, טאהיר וייטהד הדף מסירה של גוף והכריח את הראמס לנסות בעיטת שדה מ-55 יארד, מהאדמה. הפעם זורליין לא התבלבל, הצליח להכניס כדור שמעט הסתובב אל בין קורות השער, והראמס ביתרון 23:13.
ההגנה של הראמס העלתה הילוך במחצית השנייה. וייד פיליפס החליט להעביר את משימת ג'ארד קוק לאקיב טאליב, והפאס ראש החל למצוא סדקים בהגנה הפנימית. זה מה שיצר את המהלך שכנראה הפסיד לריידרס את המשחק. דרק קאר, תחת לחץ מדונלד, לקח החלטה לא נכונה ומסר את הכדור בקשת יפה ונוחה היישר לידיים של הליינבאקר קורי ליטלטון. חטיפה שנייה וקריטית במיוחד לקאר במשחק הזה, והראמס בדרכם הבטוחה לשייט לניצחון. הם לא הצליחו לסיים בט"ד את הדרייב שלהם, אך עם מעט יותר משלוש דקות ו-13 נקודות של פעם להדביק, קשה היה להאמין בסיכויי הניצחון של הריידרס.
כעבור דקה, ניתן היה לזרוק את התקוות של הריידרס לפח – ודרק קאר קיבל את הכבוד, כשחיפש את ג'ארד קוק שוב ומצא את מרכוס פיטרס.
ערב שהתחיל נפלא בחור השחור, הפך לתחילתו של הסיוט – בסופו, יתגשם הסיוט של האוהדים, והקבוצה תעזוב את קליפורניה. בינתיים, יקוו שם להופעות מכובדות כמו החצי הראשון השבוע, אך תקוות לחוד ומציאות לחוד.
