לקראת העונה – NFC צפון
יאן מלניקוב 14 באוגוסט 2018
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
הבית הצפוני של ה-אנאףסי הוא בית חזק וצמוד מאוד שהפך אף לחזק יותר השנה. בעונה הקודמת לא ראינו את מירב המתח שהבית הזה והמשחקים בתוכו עשויים לספק, בעיקר ואולי רק בגלל הפציעה של אהרון רוג'רס. העונה, עם חזרתו של רוג'רס, השיפור שעברו דטרויט ושיקאגו, והסגל הנפלא של מינסוטה, מדובר בפוטנציה בבית החזק ביותר בקונפרנס.
מינסוטה וייקינגס
מה היה בעונה שעברה?
פציעות מוקדמות נראו כאלה שיתקעו מקל בגלגלים של סגל מאוד מבטיח במינסוטה, כאשר גם סאם ברדפורד וגם דלווין קוק מצאו את עצמם מחוץ למגרש ועל מיטת הטיפולים. אבל קייס קינאם התגלה כקווטרבק שמסוגל להריץ התקפה טובה בהצלחה יתרה, ואף לאלתר ולייצר מהלכים בעצמו. ההגנה הייתה דומיננטית מתמיד, נתנה מספר היסטורי בדאון שלישי, ולא מעט בזכות פציעה משמעותית אחרת, מינסוטה שייטה לראשות הבית ועד למשחק אליפות הקונפרנס, כשבדרך חוותה את נס מיניאפוליס שמצלצל יפה גם בעברית.
מה יהיה שונה העונה?
בשקט בשקט, הסגל של מינסוטה אף התחזק באוף סיזן. קו הגנה דומיננטי בפני עצמו הוסיף בזיל הזול את שלדון ריצ'ארדסון המצויין; דאלווין קוק, שהראה ניצוצות של גדולה אמיתית במעט שהוא הספיק לשחק, צפוי לחזור לבקפילד ההתקפי; וכמובן, הויקינגים ניצחו במירוץ למספר 8, קירק קאזינס – שלא יהיה מופרך לקרוא לו קווטרבק טופ 10 בליגה. על הסיידליין, מתאם ההתקפה פאט שרמר היה אחד מהשמות המבוקשים ביותר ואכן עזב כדי לתפוס את עמדת המאמן הראשי בג'איינטס. במקומו הגיע שם מבוקש אחר – מאמן הקווטרבקים של פילדלפיה, ג'ון דהפיליפו. בנוסף, ייתכן שנראה בועט חדש במדי מינסוטה העונה, כאשר בסיבוב החמישי בדראפט האחרון בחרה הקבוצה בבועט הנהדר של אוברן, דניאל קארלסון.
מה יהיה דומה העונה?
דהפיליפו לא צפוי לשנות הרבה מדי מהסכמה ההתקפית של הקבוצה שלו, וגם קאזינס באופיו הוא לא קווטרבק של מהלכים גדולים או מהלכים שוברי-סכמה, למרות שהוא מסוגל לכך ללא ספק. חיל התופסים של הקבוצה נשאר בעינו והוא עדיין אחד הטובים בעסק – בעיקר צמד הרסיברים, סטפון דיגס ואדם ת'ילן. דיגס, כמו גם אריק קנדריקס ודאניל האנטר, קיבל חוזה חדש שאומר דבר אחד: הסגל הזה הוא כאן להישאר. במינסוטה לא הסתירו את העובדה שהם מעוניינים להחתים גם את אנתוני באר על חוזה חדש, ובכך לשמור על הליבה החזקה שלהם ואת חלון הסופרבול שלהם פתוח לעוד זמן רב.
דטרויט ליונס
מה היה בעונה שעברה?
זה נראה מבטיח בתחילה, ומאתיו סטאפורד המשיך להשתפר ואף הוביל את הקבוצה להולכת הבית בשלב מוקדם. למרות ירידה מסויימת שהמשיכה לאחר מכן, דטרויט סיימה במאזן 9-7 ולא הייתה רחוקה כלל מהופעת פלייאוף. משחק הריצה, כרגיל, לא היה קיים ואילץ את סטאפורד להמשיך לסחוב את הקבוצה לבדו. זה כמעט הצליח, וסטאפורד יכול להיות גאה בהופעה שלו בעונה שעברה, אבל שוב הסתיימה העונה של דטרויט מוקדם בחודש ינואר.
מה יהיה שונה העונה?
ג'ים קולדוול לא יעמוד על הקווים העונה, ובמקומו הגיע לאמן את הליונס אחד ממאמני ההגנה המוערכים בעסק, מדען הטילים מאט פטרישה. עם השינוי באימון הגיע, אולי, גם שינוי בגישה. הליונס החליטו השנה סוף סוף לשבור את הרצף הנצחי שלהם ללא רץ למאה יארד, והתחייבו לחזק את משחק הריצה תוך דילוג על צרכים אחרים (כגון פאס ראש). הטייט אנד המתמחה בחסימה, לבין טוילולו, הגיע מאטלנטה; בסיבוב הראשון בדראפט נבחר הסנטר פרנק ראגנאו; ובסיבוב השני הגיע ראנינג בק מאוברן שעשוי לתפוס רבים בהפתעה, קריון ג'ונסון.
מה יהיה דומה העונה?
חיל הרסיברים של דטרויט נשאר דינמי ומסוכן, עם מרווין ג'ונס, גולדן טייט ושחקן השנה השנייה, קני גולאדיי. נוסף על כך, הליונס עדיין מחזיקים באחד התופסים הטובים בליגה מהבקפילד, תיאו רידיק. טייט אנד הוא עדיין צורך, וההחתמה של לוק ווילסון מסיאטל לא מספיקה כדי לשנות את זה. כנ"ל לגבי ההחתמה לשלוש שני של דבון קנארד, ליינבאקר מהג'איינטס – וכך גם חוסר ההתייחסות לפאס ראש, בדראפט או בפרי אייג'נסי. הסקנדרי, לעומת זאת, נשאר החלק החזק של ההגנה הזאת, עם דאריוס סליי, גלובר קווין וגם אחד ממגני הסלוט הטובים בליגה, קוואנדרה דיגס.
גרין ביי פאקרס
מה היה בעונה שעברה?
העונה נראתה כמו עוד עונה שגרתית בה אהרון רוג'רס עושה להגנות מה שליבו חפץ, אך במפגש הראשון עם מינסוטה נפצע רוג'רס ובכך, לפחות כך נראה, סיים את העונה של גרין ביי, בדיוק כמו בעונת 2013. בדיוק כמו בעונת 2013, רוג'רס חזר בהמשך כדי לנסות להציל את הקבוצה, שהצליחה איכשהו להישאר בתמונת הפלייאוף, אך הפסד לקרוליינה המצויינת בשבוע 15 חתם את העונה של גרין ביי כאכזבה גדולה ועוד עונת מבוזבזת.
מה יהיה שונה העונה?
כמובן, אם לא יקרה שום דבר לא צפוי, רוג'רס יחזור לנהל את התקפת הפאקרס לעונה הקרובה וישאיר אותה בתמונת הזכייה בבית. שם מוכר ואהוב בקרב האוהדים כבר לא יהיה שם לתפוס כדורים ממספר 12, זהו כמובן ג'ורדי נלסון ששוחרר ומצא בית חדש בקליפורניה אצל ג'ון גרודן. הג'נרל מנג'ר החדש, רוב גוטקונסט, הבטיח וקיים: הוא היה אגרסיבי יותר בשוק השחקנים החופשיים, והביא לקבוצתו שניים בכירים. הטייט אנד שבילה את שלוש העונות האחרונות בסיאטל, ג'ימי גרהאם, הוסיף לרזומה הקווטרבקים שלו (אולי הטוב בהיסטוריה?) את רוג'רס, שמצידו ייהנה מנשק חדש ומסוכן. לקו ההגנה הגיע מוחמד ווילקרסון מהג'טס, ולצד קני קלארק ומייק דניאלס הוא עשוי ליצור שלישייה די מפחידה. הליינבאקר הפותח מהעונה שעברה, ג'ייק ראיין, גמר את העונה בעקבות פציעה ברצועה הצולבת, וייאלץ את גרין ביי לחפש פתרון אחר בעמדה. וכמובן – דום קייפרס כבר לא בבניין, שזו בשורה משמחת לרבים בקרב אוהדי גרין ביי.
מה יהיה דומה העונה?
כמו בכל שנה, גרין ביי המשיכה לעשות הכל כדי לטפל בהגנת המסירה שלה. בחירות גבוהות נוספות הלכו על שחקני סקנדרי, כשהשנה בסיבוב הראשון הגיע קורנר לואיוויל, ג'איר אלכסנדר, ובסיבוב השני ג'וש ג'קסון הנהדר מאייווה. הם מצטרפים לקורנר שנבחר בסיבוב הראשון בשנה שעברה, קווין קינג, וסיכוי לא רע שנראה את שלושתם פותחים בשלב מסויים בעונה. התחלופה המתמשכת בסקנדרי, בעיקר בעמדת הקורנר, היא תבנית שמאפיינת את האוף-סיזן של גרין ביי כבר כמה וכמה שנים. אז כרגע, שום דבר לא השתנה. אולי הפעם, הגנת המסירה גם באמת תשתפר.
שיקאגו ברס
מה היה בעונה שעברה?
הדובים הביאו את מי שהם מקווים להפוך לקווטרבק העתיד שלהם, מיצ'ל טרוביסקי. אחרי שהגשר שהיווה מייק גלנון התרסק אף יותר מהר מהצפוי, טרוביסקי נזרק למערכה והגישה של ג'ון פוקס הפכה את התקפת שיקגו תחת מספר 10 החדש, וכך גם את העונה שלה, ללא רלוונטית בעליל. צמד הליינבאקרים שנראה בעבר חזק מאוד, התרסק תחת הפציעות, וגם הפאס ראש לא בדיוק סיפק תוצאות. מצד שני, שחקנים בולטים בודדים כגון אקים היקס, קייל פולר, אדריאן איימוס וג'ורדן הווארד, סיפקו כמה רגעים יפים לצפייה בקבוצה הזו.
מה יהיה שונה העונה?
הו, בערך הכל. ג'ון פוקס הוחלף באחד ממתאמי ההתקפה הבולטים של העונה שעברה, מאט נאגי, שצפוי להביא יצירתיות וניצוץ להתקפה שיש לה את כל הכלים לעשות זאת – ואיפה שחסרים כלים, נאגי דאג להביא חדשים. ההחתמות של אלן רובינסון, שמביאה איתה את סיכון הפציעה הקשה, הייתה בראשן של החתמות התקפיות רבות ומשמעותיות. טיילור גבריאל הגיע מאטלנטה, וגם האיש שמסר את הפילי ספיישל, טריי ברטון, הגע לעמדת הטייט אנד. בדראפט, שתי בחירות הסיבוב השני שומשו גם כן כדי לחזק את ההתקפה – ג'יימס דניאלס הגיע למלא את מרכז קו ההתקפה במקום ג'וש סיטון, ואנתוני מילר הגיע מאונברסיטת ממפיס ועשוי להפוך לנשק מסוכן מאוד בחגורה של טרוביסקי. אם כבר דראפט, בבחירה השמינית השתמשה שיקאגו כדי למלא חור אחד שנפער בה, והביאה את רוקוואן סמית' הנפלא מג'ורג'יה (שעדיין לא חתם על חוזה ועדיין לא מתאמן עם הקבוצה, נכון לכתיבת שורות אלה).
מה יהיה דומה העונה?
בברס דאגו לסגור ולנעול את עמדת הקורנר, כאשר השאירו גם את קייל פולר וגם את פרינס אמוקמרה לעמדות הקורנרים על הסיידליין, וגם ברייס קלהאן נשאר לשמור על הסלוט מכל משמר. צמד הסייפטים הצעיר, אדריאן איימוס ואדי ג'קסון, ימשיך למרר חיי התקפות. ג'ורדן הווארד ימשיך להוביל משחק ריצה מסוכן שיכול להיות מהטובים בליגה העונה, וקו ההתקפה ימשיך להוות את אחד הכיסים הטובים שקווטרבק בליגה הזו יכול לבקש.
