כשפיט סמפארס סיים את הקריירה הארוכה שלו הוא לא האמין שהשיאים ששבר ישברו כל כך מהר. פיסטול פיט שבר כל שיא אפשרי כמעט בעידן שלו, שבעה תארים בווימבלדון ו14 תארי גראנד סלאם בסך הכל, 286 שבועות ברצף בראש דירוג הATP, שש זכיות רצופות בשחקן השנה של הארגון ועוד אינספור הישגים שהפכו אותו בצדק לאחד השחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה של המשחק. אך בעוד חבריו בהיכל התהילה נודעים לרוב בזכות סגנון משחק שובה עין, יכולות אתלטיות מרהיבות או להט חוצה גבולות, פיט תמיד נחשב לשחקן סרב אנד וולי אפרורי, על אף שהראה יכולות מגוונות ברמה גבוהה שנתנו השראה ללא פחות מרוג'ר פדרר, שהודה שלמד המון ממשחקו ושהיה מעריץ גדול שלו בילדותו.
סמפארס גדל בצעירותו במרילנד, בבית למהגרים יוונים, לאמא יהודייה. כבר בגיל צעיר הראה יכולות אתלטיות גבוהות מן הממוצע, אך רק כשעברו לקליפורניה בגיל שבע החל פיט לשחק טניס בצורה רצינית. סמפארס הודה כי התקשה לקבל את הפסדים בטורנירים לאומיים בגיל צעיר עד שעשה שינוי בראשו והעביר את החשיבות מניצחונות ללשחק טוב ולעשות הכל נכון. כבר בגיל צעיר בזכות העבודה הקשה בגישה זו הוא הציג היכולות נפלאות במשחקו מקו הבסיס ובהגשה העוצמתית שלו. בגיל 17 פיט כבר הפך לשחקן מקצועני, ביחד עם אנדרה אגאסי וג'ים קורייר שהגיעו ממולדתו, והפכו ברבות השנים ליריבים על המגרש. פיט תיאר את היריבות עם אגאסי בספרו כשאמר "אגאסי היה עבורי ג'ו פרייזר , ואני עבורו למוחמד עלי רק שאנדרה היה נותן את השואו ואני הצטיינתי ביסודות. אני הייתי הילד השקט והנחמד מהבית ממול ואנדרה היה הנער המתגבר המורד מהבית ממול".
בהמשך סמפארס הראה ניצוצות מכשרונו האדיר. הוא דורג במקום ה81 בזכות כמה ניצחונות מרשימים על מדורגים גבוהים, כולל ניצחון בסיבוב השני של אליפות ארה"ב הפתוחה על המדורג חמישי, והזוכה המכהן מאטס וילאנדר השוויצרי, אך הפסיד לבסוף בסיבוב הרביעי נגד המדורג 13 ג'יי ברגר. בגיל 19 סמפארס העפיל לראשונה לרבע גמר גרנד סלאם בסידני, ניצח את בן גילו אנדרה אגאסי לעיניי הקהל האמריקאי בפילדלפיה, העפיל לחצי הגמר באליפות קנדה הפתוחה אחרי ניצחון על ג'ון מקנרו האגדי, ולבסוף בספטמבר זכה בגרנד סלאם הראשון מני רבים בקריירה באליפות ארה"ב הפתוחה, שבדרך הוא שובר לאיבן לנדל רצף של שמונה גמרים רצופים, מנצח את ג'ון מקנרו במאני טיים בחצי גמר ולבסוף זוכה בתואר לעיניי אנדרה אגאסי. הניצחון הזה הפך אותו לשחקן הצעיר ביותר לזכות בגאנד סלאם גברים.
על אף ההצלחה האדירה פיט התקשה להמשיך את הפריצה, הוא הפסיד את אליפות ארה"ב בה זכה בשנה שלפני לג'ים קורייר והודה כי הוא שמח שהלחץ לשמור על התואר כבר לא עליו. לאחר מכן באליפות ארה"ב הפתוחה במשחק הגמר הודה כי זרק את המערכה הרביעית שהפסידה לו את התואר. במקום להישבר, פיט לקח את הרגע הזה "כקריאת השקמה" שהובילה אותו להציב את המטרה שאליה הוא ישאף, המקום הראשון בדירוג. בגיל 22 פיט החל לקצור את הפירות עם זכייה בווימבלדון לאחר ניצחון על ג'ים קורייר שודרג בשעתו במקום הראשון. משם עולם הטניס נכנס לאחד התקופות הדומיננטיות ביותר שנראו בענף.
העקביות שסמפארס הפגין במשחקו הייתה מדהימה. הקלות בה זכה בארבעה תארים ברציפות בווימבלדון שנייה רק לקלות שרפאל נדאל מפגין ברולאן גרוס. פיט שבצעירותו היה לא היה בעל "קילר אינסטינקט" כפי שמצופה מספורטאי ברמתו. מאמנו סיפר כי בעבר כל מהלך רע היה פוגם לו ביכולת המשחק, אך עבודה אינטנסיבית של שניהם במשך השנים עזרה לפיט להפוך לשחקן שנשאר בזון שלו למשחק משחקים שלמים, שלא מוותר על נקודות ותמיד נשאר עם חזות רעננה כדי לאיים על יריבו בסוף משחקים מתישים. הפרסום, העניין והמעריצים מעולם לא עניינו אותו, כפי שחזר ואמר "אני נותן למחבט לעשות את הדיבורים, כל מה שמעניין אותי הוא לנצח משחקי טניס".
הישארו מעודכנים
בעידן שלפני פדרר, נדאל וג'וקוביץ', פיט השיג כל דבר אפשרי, שיא בזכיות בגראנד סלאמים שנשבר ע"י פדרר, שיא בשהייה בראש טבלת המדורגים עד שנשבר ע"י פדרר, כשהחסך היחיד שמפריד אותו מן החבורה הוא זכייה ברולאן גרוס. סגנונו של האמריקאי תמיד נראה טוב יותר על משטחי דשא, לעומת מגרשי החימר בהם התקשה. ככל הנראה אם היה מצליח לשפר את משחקו ולזכות בלפחות תואר אחד, הוא היה מוזכר בראש רשימת כל הזמנים יחד עם פדרר ונדאל. ועדיין אוהדי טניס רבים עדיין מגדירים אותו שחקן מיוחד במינו, וביורן בורג אף אמר כי הוא "אחד הגדולים בכל הזמנים" וג'ון מקנרו טען כי הוא בטופ יחד עם פדרר, נדאל וליבר. העניין סביבו כה גדול, עד שבארה"ב מערכת הבינה המלאכותית של IBM, ווטסון, השוותה בינו בשיאו, לפרדר בכדי לקבוע מי היה מנצח, כשהמערכת הגיעה למסקנה כי פדרר ינצח בזכות ההסתגלות המהירה שלו.
סמפארס זכור כך עד גם כי ידע לפרוש בסטייל, לאחר ניצחון על אגאסי באליפות ארה"ב הפתוחה, בגיל 31 בלבד. הניצחון הזה שבר בצורת של שנתיים ונתן לפיט את התחושה כי הוא עשה את שלו כזוכה המבוגר ביותר בגראנד סלאם מאז שנות ה70. כמובן שבמהרה הוא נבחר להיכל התהילה של הטניס, כשעד היום כשהוא חוגג את יום הולדתו ה47 הוא זכור כאחד השחקנים הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק.
