אחרי שישה חודשים של המתנה, סוף סוף צפינו הלילה (בין חמישי לשישי) בפוטבול תוצרת ה-NFL. נכון, מעמדו של משחק היכל התהילה כמשחק פוטבול הוא שנוי במחלוקת. אבל יש לו משמעות אחרת.
משחק היכל התהילה הוא יריית הפתיחה של שני אירועים חשובים מאוד במעגל הזמן של ענף הספורט הזה. הראשון, כמובן, הוא הפרי-סיזן. קדם העונה. משחק היכל התהילה מראה לנו כמה אנחנו קרובים לתחילתה של עונת הפוטבול הקרובה, לה אנחנו מחכים למעשה למשך רוב השנה.
האירוע השני, שנובע מהשם, הוא חגיגת היכל התהילה השנתית. בכל שנה, כנהוג בכל ענף ספורט אמריקאי, מוכנסים חברים חדשים להיכל התהילה של הענף. בפוטבול, כמו בפוטבול, ידעו לעשות מזה הפנינג שלם. הטקס והנאומים יתקיימו בעוד יומיים, ויהוו את שיאו של סוף השבוע בו יונצחו כמה מהאנשים שתרמו הכי הרבה לגרסה המקצוענית של המשחק הזה.
אבל קודם כל, למשחק. באצטדיון הקטן והמעט מיושן בקאנטון, אוהיו, מולדת הפוטבול, נפגשו השנה השיקגו ברס והבולטימור רייבנס. עונת 2018 צפויה להיות עונת מעבר בשביל שתי הקבוצות האלה. עבור בולטימור, זו עשויה להיות העונה האחרונה של האיש העשיר בתולדות הפרנצ'ייז, ומאחוריו כבר מחכה למאר ג'קסון, הרוקי המלהיב שהגיע מלואיוויל. מהצד השני, שיקאגו נראית כמו קבוצה שמתחילה עלייה השנה. עם המאמן החדש, מאט נאגי, הק"ב שנכנס לשנתו המלאה הראשונה כפותח, מיצ'ל טרוביסקי, וסביבו חבורה צעירה ורעבה שכבר מחכה בקוצר רוח להחזיר את שיקאגו למרכז הבמה.
הישארו מעודכנים
השנה, לגמרי במקרה, נכנסים שניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של כל אחת מהקבוצות האלה להיכל. מדובר כמובן בבראיין אורלאכר מצד שיקאגו, וריי לואיס מצד בולטימור. שיחקו באותה עמדה, באותה תקופה, כעת קבוצותיהם לשעבר הגיעו איתם לקאנטון.
רוב השמות שעלו על המגרש הערב הם אלמוניים, שעבורם המשחק הזה הוא חשוב מאין כמוהו – הזדמנות להרשים את המאמנים שלהם ולהרוויח מקום בסגל הקבוצה לקראת העונה הרגילה. עבור שאר השחקנים, מדובר פשוט במשחק קדם עונה חמישי, כשעבור רובם גם ארבעה הם יותר מדי. כך שאת רוב השחקנים המוכרים משתי הקבוצות, לא ראינו על המגרש הלילה. אבל כן ראינו שחקנים שמוכנים לתת את כל כולם על המגרש.
משחק היכל התהילה הוא גם ההזדמנות הראשונה של האוהדים לראות בפעולה את השינויים בחוקה, ואת הבולטים מביניהם ניתן היה לראות מוקדם מאוד. הראשון היה כמובן חוקי בעיטת הפתיחה החדשים, שלא מאפשרים לקבוצה הבועטת לקחת תנופה ולמעשה מגבילים גם את המערכים של הקבוצה המקבלת. בעיטות פתיחה נראות כעת מעט כמו פאנטים, וזה צעד בכיוון הנכון מבחינת בטיחות המשחק.
צעד נוסף להגברת הבטיחות היה השינוי בחוקי הקסדה, ועם קצת יותר משלוש דקות מפתיחת המשחק ראינו את היישום הראשון שלו. מכה שנראתה לנו עד עכשיו לגיטימית לחלוטין, הפכה כעת לעבירה ששווה 15 יארד. תיקולי קסדה כאלה הם מסוכנים בעיקר למתקל עצמו, והליגה עשתה טוב כשהכריחה את השחקנים להוציא את הראש מהמהלך. נכון, השריקות היו רבות במשחק הזה, אבל מדובר כאן, בסופו של דבר, בפריסיזן. דגלים תמיד נזרקים בשפע בפריסיזן, בוודאי כשנכנסים חוקים חדשים.
רבים מהאוהדים בחרו לצפות במשחק הזה בתקווה לראות זוכה הייזמן לשעבר עושה את הבכורה שלו בבולטימור. הקהל קיבל את מבוקשו – הק"ב שפתח את המחצית הראשונה היה דווקא רוברט גריפין השלישי. זהו מחנה אימונים קריטי בשביל גריפין, שיודע שמאחורי פלאקו וג'קסון הוא עשוי להישאר יוצא הדופן. הוא יילחם לא על מקום בחדר הק"בים של הרייבנס, אלא על צ'אנס להיות מספר 2 במקום אחר. זה נראה לא רע עבורו במשחקו הראשון מאז תקופת הבראונס הקצרה, ואפילו החטיפה שנרשמה לחובתו הייתה תוצאה של השמטה אומללה מידי ברשאד פרימן – בחירת הסיבוב הראשון לשעבר שפשוט לא מצליח להיכנס לקצב ולממש את הכישרון על פיו נבחר כל כך מוקדם.
האיש שפתח מאחורי הסנטר בשיקגו הוא הסיבה שאומרים שהעבודה הטובה ביותר בליגה היא ק"ב מחליף. מדובר באיש שבדה, קימבן ורימה את דרכו לרווח נקי של כמיליון דולר לכל שתי מסירות שהוא זרק בקריירה שלו. מדובר כמובן בצ'ייס דניאל, שמבחינת רווח לעומת עבודה הוא כנראה בעל אחת הקריירות המוצלחות בתולדות הליגה. זוהי אחת הפעמים הנדירות בהן יכולנו באמת לצפות בו משחק פוטבול. אבל לצפות בצ'ייס דניאל משחק זה בערך כמו לצפות במטאור נופל לך על הבית. מחזה נדיר, אבל לא משהו שהיית רוצה לראות.
במחצית השנייה קיבלנו סוף סוף את מה שחיכינו לו, וזה כמובן את ריי לואיס מדבר ומדבר ומדבר ואפילו גולש לתוך הבכורה של הקווטרבק הבא של המועדון איתו הוא כל כך מזוהה. למעשה, לואיס לא סיים לדבר על עצמו לפני שהדרייב הראשון של ג'קסון הסתיים. ובדרייב הראשון של ג'קסון בו לא היינו צריכים לשמוע את לואיס, הוא הראה בדיוק את מה שהראה בלואיוויל בדרך לט"ד, תוך ניצול מגרש קצר. ראינו גם את יכולת הריצה, האלתור והבריחה שלו, וגם כמה מסירות טובות מהפוקט כולל הט"ד לבחירת הסיבוב הראשון האחרת, היידן הרסט.
הבעיות הופיעו לאחר מכן, וג'קסון כבר התקשה יותר ככל שעבר הזמן והתרוקנו היציעים באצטדיון טום בנסון. בעיות הדיוק והמכניקה החלו להופיע וגם התפקוד תחת לחץ נראה בעייתי. זו בסך הכל ההופעה הראשונה שלו, בפרי סיזן, ויש לו עוד דרך ארוכה. בלואיוויל הוא הראה שהוא מסוגל, עכשיו זמנו לעשות זאת.
בצד של שיקגו, היה איש אחד שציפיתי, באופן אישי, לראות על הדשא הלילה אך הוא נשאר בחוץ. מדובר כמובן באנתוני מיחר, הרסיבר שנבחר בסיבוב השני ובינתיים מסובב את כל הראשים במחנה האימונים. נאגי העדיף להשאיר אותו בחוץ וזה סימן למעמדו בסגל של הברס לעונה הקרובה. אני מניח שנראה אותו הרבה ב-2018.
רסיבר אחר שכן שיחק ועשה למניה שלו רק טוב הוא שחקנה של ג'ורג'יה שנבחר השנה בסיבוב השביעי, ג'אבון ווימס. שחקנה של סגנית האלופה הוכיח גם על המגרש בקאנטון שסיבוב שביעי הוא כמעט עלבון עבורו, והעתיד שלו גם כן נראה מבטיח מאוד.
בסך הכל ראינו כאן פוטבול קדם עונה טיפוסי. איבודי כדור, סאקים, מסירות לשום מקום, וגם לא מעט דגלים. אבל קדם עונה או לא, פוטבול הוא פוטבול. והלילה, הוא חזר אלינו סוף סוף.
