אולי השינוי הבולט ביותר הוא זה שעבר על עמדת הקורנר, לפחות בכמה השנים האחרונות. המגע שמתאפשר בינו לבין הרסיבר הורד למינימום, שילובי הראוטים וגם הכיסויים ההגנתיים השתדרגו והפכו ליותר ויותר מסובכים – קורנרבק היום לא יכול לנצח בזכות אתלטיות ופיזיות. הוא חייב להפגין טכניקה מושלמת כדי להימנע מעבירה או מתפיסה של הרסיבר שלו. הטובים ביותר בשנים האחרונות הם כנראה מהטובים שראינו אי פעם (דארל ריוויס, שפרש לא מזמן, הוא דוגמה מצויינת) פשוט בגלל שכל כך הרבה יותר קשה לשחק את העמדה הזאת כיום – אך עדיין התהילה הרבה ביותר בעמדות ההגנה שמורה לאנשים שעומדים פנים אל פנים מול הרסיברים. וכמו הרסיברים – גם הקורנרים בליגה זו עמדה עמוקה ביותר. את הטופ 10 שיצא לנו כאן אפשר לסדר פחות או יותר בכל אופן, וזה יהיה סביר והגיוני. כל כך הרבה שחקנים ברמה הגבוהה ביותר משחקים בעמדה הזו עכשיו, והקרבות על הסיידליין או הסלוט הם, לדעתי האישית, המרתקים ביותר בליגה – מהסיבה הזאת בדיוק.
שחקנים שלא נכנסו:
ריצ'רד שרמן (עידו דירג 12, אני דירגתי 12)
ג'נוריס ג'נקינס (עידו דירג 11, אני דירגתי 15)
קייל פולר (עידו לא דירג, אני דירגתי 9)
הישארו מעודכנים
ג'ימי סמית' (עידו לא דירג, אני דירגתי 11)
אקיב טאליב (עידו דירג 13, אני לא דירגתי)
וויליאם ג'קסון, טרה'דייוויוס ווייט וג'וש נורמן גם כן לא נכנסו.
מספר 10 – דזמונד טרופאנט, אטלנטה פלקונס
הדירוג של עידו: 9
הדירוג שלי: 14
רק פציעות מנעו מתוצר וושינגטון מדראפט 2013 להגיע הרבה יותר גבוה. ליתר דיוק, פציעה. הוא הפסיד כחצי מעונת 2016 ואת ריצת הסופרבול הנפלאה של הפלקונס, ולא חזר מהפציעה באותה הרמה הדומיננטית שהוא היה בה קודם. למשך חלקים נרחבים מהעונה הוא עדיין סגר לחלוטין את המשימה שלו והגביל התקפות, אבל בסופו של יום הוא התקשה בחלקים מעט יותר נרחבים ולא הצליח תמיד להישאר עם האיש שלו באחד על אחד – כאשר ב-2015 הוא כנראה היה הטוב בליגה באחד על אחד. 2017 הייתה עונת חזרה סולידית אך לא עילית – וזה מספיק כדי ששחקנים רבים בעמדה, שכן עשו את הצעד המשמעותי קדימה, יעקפו אותו כאן.
מספר 9 – כריס האריס ג'וניור, דנבר ברונקוס
הדירוג של עידו: 8
הדירוג שלי: 8
כמו כל הגנת דנבר, גם כריס האריס חווה ירידה מרמת העילית שהפגין בשתי העונות האחרונות. בימים בהם הסלוט קורנר הוא מזמן קורנר פותח, זו בדיוק המשימה שעשה כריס האריס על הצד הטוב ביותר בשש עונותיו בליגה – הוא כמו דבק בשמירה אישית, והחוש שלו, ההבנה של מה שקורה סביבו, הם אלו שתמיד הפרידו אותו מהשאר וסידרו לו רצף של כשנה בלי לאפשר ט"ד בשלב מסויים בקריירה. שינוי הסכמה, צוות האימון וגם החולשה של ההתקפה גרמו להאריס להיראות מעט פחות חד מבשנים עברו – אבל עדיין מדובר באחד ממגני הפינה הטובים בליגה והוא, כמו כל אחד כאן, מסוגל לחזור לכושר שיא ולנעול רסיברים למשחקים שלמים.
מספר 8 – פטריק פיטרסון, אריזונה קרדינלס
הדירוג של עידו: 4
הדירוג שלי: 10
הקצה התחתון של הדירוג הזה מלא בשחקנים שחוו ירידה, גם אם הקטנה ביותר – כי היא הספיקה בעונת הקורנרים האדירה שראינו השנה, כדי לרדת בדירוג. פיטרסון גם כן ירד מעט ביכולתו העונה, אבל הסיבות יותר סכמטיות מכל דבר אחר – אריזונה שיחקה הרבה יותר אזורית השנה, מה שמנע מפיטרסון להראות את מומחיותו כשומר אישי שיכול לרדוף אחרי כל רסיבר עם המהירות שלו או לאתגר כל רסיבר גבוה וחזק במסירות באוויר. הוא עדיין עשוי להמר לא נכון ולאפשר מהלך גדול מדי פעם, אבל ככלל, אף רסיבר לא היה שמח לפגוש את פיטרסון, אחד הקורנרים הבודדים שעדיין מקבלים רסיבר אחד והולכים איתו כל המשחק.
מספר 7 – מרכוס פיטרס, לוס אנג'לס ראמס
הדירוג של עידו: 10
הדירוג שלי: 3
מרכוס פיטרס הוא כבר אחד הקורנרים הטובים בליגה, אבל יש לו עוד המון פוטנציאל וזה מפחיד עבור כל שחקן התקפה לחשוב על זה. הוא כבר הפחית משמעותית את המהלכים הגדולים שאיפשר מאז עונת הרוקי שלו, קווטרבקים מעדיפים פחות ופחות לזרוק לכיוונו – ועדיין הוא הצליח לייצר כמות נדירה של מהלכים על הכדור. 5 חטיפות, 9 הדיפות ו-3 פאמבלים מוכרחים – אלה המספרים שהצליח לספק פיטרס ב-2017, ואין ספק שהוא במסלול ישיר לקאנטון. אם הוא ימשיך להשתפר במשמעת, להישאר עם המשימות שלו, ולנסות יותר לתקל ופחות להוציא את הכדור מיד יריבו – הוא יהיה הקורנר הטוב ביותר של הדור הזה. הראמס לקחו באוף-סיזן את אותו הימור שלקחו הצ'יפס עליו. אם הראש שלו לחלוטין במשחק, הוא מכונת איבודים שיש להימנע ממנה בכל מחיר. אם לא, הוא עשוי להיות בעייתי על המגרש, "לחפף" בטכניקה ולאפשר מהלכים גדולים, וגם להיות בעייתי בחדש ההלבשה, מה שכנראה הוביל לאותו הטרייד.
מספר 6 – דאריוס סליי, דטרויט ליונס
הדירוג של עידו: 7
הדירוג שלי: 5
החולשה הגדולה ביותר של סליי לפני עונת 2017 הייתה חוסר היכולת שלו לייצר מהלכים גדולים על הכדור. מה הוא עשה בתגובה? נכון מאוד – הוביל את כל הקורנרים של הליגה בחטיפות והדיפות. הוא לא קורנר של אישית – הוא פחות אתלטי ופחות זריז מהרמה העילית – אבל האינסטנקטים שלו יוצאים מן הכלל. הם מאפשרים לו לסגור בצורה יוצאת דופן על ראוטים באוף קאברג', והטיימינג שלו בחיתוך ראוטים והדיפת הכדור הוא מושלם. החוש שלו לק"בים, ובעיקר לחולשות שלהם הוא תוצאה של עבודת לימוד אינטנסיבית, תשומת לב לפרטים הקטנים וגם אינסטינקט פוטבול בלתי רגיל – השנה הוא הצליח לתרגם את כל זה לאיבודי כדור ומהלכים שנרשמים בסטטיסטיקה, ולהופעת אול-פרו שקשה מאוד להתווכח איתה.
מספר 5 – קייסי הייוורד, לוס אנג'לס צ'ארג'רס
הדירוג של עידו: 5
הדירוג שלי: 6
בהיבט מאוד מסויים, הייוורד מזכיר לי מעט את אנטוניו בראון. שניהם בקושי 1.78, ועדיין מצליחים להיות מהטובים ביותר בעמדה שבה קשה יותר להסתדר בגובה הזה. אבל בניגוד לבראון, להייוורד אין מהירות מסחררת. הוא אפילו מעט איטי ביחס לרמות האלו, ובטח שהוא צריך להתמודד עם רסיברים שרצים 4.4 על קו האורך. אז מה כן עושה את קייסי הייוורד, הנמוך והאיטי, לאחד הקורנרים הטובים בליגה? טכניקה, הבנת משחק, וגישה אגרסיבית, מהמרת אך עדיין מחושבת. הייוורד יודע בדיוק מתי לקחת את הסיכון ולעזוב את האזור שלו, מבין ומזהה ראוטים וקומבינציות מהר מאוד וכמעט ולא טועה – והטכניקה המושלמת שלו, ללא בזבוז צעדים, מאפשרת לו להיות תמיד במקום הנכון, בזמן הנכון. אם זה לא איי.ג'יי בויה, כנראה שהייוורד הוא השחקן בעל הטכניקה והבנת המשחק הטובות בליגה, ואלה עוזרים לו להצליח כל כך כקורנר חיצוני למרות היותו מאותגר אנכית.
מספר 4 – ג'יילן ראמזי, ג'קסונוויל ג'גוארס
הדירוג של עידו: 1
הדירוג שלי: 7
לא פעם עלו השוואות בין ג'יילן ראמזי לריצ'רד שרמן, ואין ספק שיש אש לעשן הזה. ראמזי, שהמשיך את ההתפתחות שלו לתוך מועדון העילית של הקורנרים בליגה, מזכיר מאוד את שרמן בסט היכולות שלו, במידות, בסגנון המשחק, בטראש טוק ואפילו בעקב האכילס, שהוא עשוי לקחת איתו כל הקריירה. ראמזי הוא גרסה אתלטית יותר של שרמן, כך שלזרוק כדור עמוק לצד המגרש שלו הוא רעיון פשוט נוראי – אפילו אם הרסיבר היריב יצליח להטעות אותו ולהשיג מעט מרווח, ראמזי הוא אחד האתלטים הטובים שהיו בעמדה הזאת והנפיצות שלו מאפשרת לו לסגור פערים שנוצרים. בנוסף, הוא מספיק גדול, ארוך ואתלטים כדי לעטוף כמעט כל רסיבר על קו ההתנגשות, וללכת איתו את כל הראוט שלו. החולשה הגדולה היחידה שלו היא היכולת להגיב מול רסיברים זריזים יותר בראוטים ששוברים חזרה אחורה, כמו קאמבקים. לנוכח מרכז הכובד הגבוה שלו, יכול מאוד להיות שהוא יסחוב את הבעיה הזו למשך כל הקריירה – אבל זו בערך הזריקה היחידה שאפשר להשלים מולו. אם הוא ימשיך להשתפר בהיבט הטכני, יישאר יותר ממושמע, פחות יקפוץ על הסימן הראשון שהוא רואה וישאר במקום הנכון – הוא יכול להיות הטוב ביותר בדורו.
מספר 3 – מארשון לאטימור, ניו אורלינס סיינטס
הדירוג של עידו: 6
הדירוג שלי: 1
רוקי? למי אכפת בכלל? שנים בליגה הן רק מספר. מארשון לאטימור היה מועמד רציני לתואר הקורנר מספר 1 בליגה בעונה שעברה, כאשר שבוע אחרי שבוע הוא סיפק תצוגות הגנה יוצאות מגדר הרגיל, לגילו או לכל גיל אחר. כמובן שכלים פיזיים לא חסרים לו – הוא מספיק חזק וארוך כדי להיות פקטור מול כל רסיבר גדול, והוא מהיר מספיק כדי להישאר עם כל רסיבר בליגה גם לעומק במגרש. אבל מה שהפך את עונת הבכורה שלו בליגה לטובה ברמה היסטורית, הם כל האספקטים האחרים של המשחק שלו, שרמת הפיתוח הגבוהה שלהם גורמת לו להיראות כמו וטרן שכבר עבר דבר או שניים בליגה. כישורי הכדור שלו נפלאים ועזרו לו להשיג 5 חטיפות, בעונה בה מעטים זרקו את הכדור לכיוונו. זיהוי הראוטים וקריאת הרסיברים שלו גם הם כבר ברמה גבוהה מאוד, והטכניקה? לאטימור, שבוע אחרי שבוע, סיפק חומר לימודי לקורנרים בכל רמות המשחק, בכל הנוגע לנושא. רק חוליו ג'ונס באמת עשה בעיות ללאטימור העונה, מכיוון שהוא, ובכן, חוליו ג'ונס. אבל גם איתו לאטימור ידע לעמוד על שלו. מעטים ממהרים לעלות על העגלה – בכל זאת, מדובר ברוקי, וזה מובן. אבל לאטימור הוא הרוקי הטוב ביותר שראינו, אולי מאז לוק קיקלי. על העגלה הזאת כדאי לעלות, ומהר. שלא תפספסו את המקומות הטובים.
מספר 2 – קסבייר רודס, מינסוטה וייקינגס
הדירוג של עידו: 2
הדירוג שלי: 4
מספר 29 של מינסוטה פרץ לתודעה יחסית מאוחר בקריירת חמש השנים שלו עד עכשיו. בשנותיו הראשונות בליגה הוא עדיין היה בתהליך מציאת האיזון בין סגנון המשחק האגרסיבי והמעניש שלו, למגע מופרז שגורם לעבירות. בשנתיים האחרונות הוא סוף סוף הצליח למצוא את האיזון – כך הוא הפך לפרס קורנר הטוב בליגה, לשחקן שיכול לסגור כל רסיבר בכל יום נתון, והרוויח הופעת אול-פרו מוצדקת. הגודל שלו מגביל את הזריזות שלו בשטחים קטנים, אבל היכולת שלו ללחוץ על רסיבר ממש על הקו ו"לרכב" עליו לאורך כל הראוט מאפשרת לו להיות אפקטיבי גם בראוטים קצרים. רודס יודע לשבש את הראוטים ואת השלווה של הרסיברים שמולו, ואין ספק שמי שצפוי לפגוש אותו מתכונן לקרב עקוב מדם מול הקורנר הפיזי ביותר שיש לליגה הזאת להציע.
מספר 1 – איי. ג'יי בויה, ג'קסונוויל ג'גוארס
הדירוג של עידו: 3
הדירוג שלי: 2
לא היה בעונה החולפת קורנר ששמר על המיקום הנכון בצורה יותר עקבית מאיי. ג'יי בויה. הוא הוכיח שעונת הפריצה האדירה שלו ביוסטון לא הייתה מקרית, ועשה זאת באמצעות השליטה המוחלטת שלו בכל סוג של טכניקת כיסוי. בין אם זה לחץ על הקו, אוף קאברג' או כל טכניקה אחרת, השליטה של בויה בכל הסגנונות אפשרה לו להראות ליריבים שלו כיסוי שונה בכל פעם וגרמה להם לעבוד מאוד קשה כדי להתאים את זכרון השרירים שלהם כך שירוצו את הראוטים שלהם בסיטואציה הנכונה. קורנר שמסוגל להישאר צמוד אליך, או לחתוך את הראוט שלך מרחוק, הוא סיוט לשחק מולו. הרבה יותר קשה לקרוא אותו, והרבה יותר קשה לקרוא את שאר הקבוצה כתוצאה מכך. ואם אנחנו רוצים להימנע ממנו לחלוטין? בצד השני מחכה לנו אדון ג'יילן ראמזי. הצמד הזה היה חלק אינטגרלי בחלום הבלהות שנקרא הגנת ג'קסונוויל, שהביא את היגוארים כמעט עד לסופרבול.
עכשיו להפתעה שהבטחתי.
בגלל שזהו הדירוג האחרון, החלטתי גם להכין סיכום של כל הדירוגים – אילו קבוצות קיבלו הכי הרבה שחקנים בטופ 10 שלנו. אז הנה זה, כאן לפניכם, מהקבוצות עם הכי מעט להכי הרבה.
קבוצות ללא שחקנים:
ניו יורק ג'טס, אינדיאנפוליס קולטס, קליבלנד בראונס, סן פרנסיסקו פורטי ניינרס.
קבוצות עם שחקן אחד:
בולטימור רייבנס (סי. ג'יי מוזלי), מיאמי דולפינס (רשאד ג'ונס), אוקלנד ריידרס (קאליל מאק), בפאלו בילס (לשון מקוי), סינסינטי בנגלס (ג'ינו אטקינס)
קבוצות עם 2 שחקנים:
טנסי טייטאנס (דילייני ווקר, קווין בייארד), דנבר ברונקוס (כריס האריס, וון מילר), וושינגטון רדסקינס (טרנט וויליאמס, ג'ורדן ריד)
קבוצות עם 3 שחקנים:
ניו אינגלנד פטריוטס (טום בריידי, דווין מקורטי, רוב גרונקובסקי), יוסטון טקסנס (ג'יי. ג'יי וואט, ג'דייביאון קלאוני, דיאנדרה הופקינס)
קרוליינה פאנת'רס (קאם ניוטון, לוק קיקלי, גרג אולסן), טמפה ביי באקנירס (ג'ראלד מקוי, מייק אוונס, לאבונטה דייוויד)
אריזונה קרדינלס (לארי פיצג'רלד, פטריק פיטרסון, דייוויד ג'ונסון), דטרויט ליונס (מאת'יו סטאפורד, גלובר קווין, דאריוס סליי)
שיקאגו ברס (אקים היקס, אדריאן איימוס, ג'ורדן הווארד)
קבוצות עם 4 שחקנים:
גרין ביי פאקרס (אהרון רוג'רס, מייק דניאלס, ג'ימי גרהאם, דייוויד בחטיארי)
ניו יורק ג'איינטס (דיימון האריסון, אוון אנגרם, לנדון קולינס, אודל בקהאם)
קנזס סיטי צ'יפס (קארים האנט, טראוויס קלסי, אריק ברי, ג'סטין יוסטון)
קבוצות עם 5 שחקנים:
פיטסבורג סטילרס (בן רות'ליסברגר, לביאון בל, אנטוניו בראון, קמרון הייוורד, דיוויד דקאסטרו)
ניו אורלינס סיינטס (דרו בריז, מייקל תומאס, אלווין קמארה, קמרון ג'ורדן, מארשון לאטימור)
לוס אנג'לס ראמס (טוד גרלי, אנדרו וויטוורת', מרכוס פיטרס, נדאמוקונג סו, אהרון דונלד)
סיאטל סיהוקס (ראסל ווילסון, ארל תומאס, קיי. ג'יי רייט, בובי וואגנר, דאג בולדווין)
קבוצות עם 6 שחקנים:
אטלנטה פלקונס (מאט ראיין, דבונטה פרימן, דזמונד טרופאנט, חוליו ג'ונס, דיון ג'ונס, אלכס מאק)
לוס אנג'לס צ'ארג'רס (ג'ואי בוסה, האנטר הנרי, פיליפ ריברס, קייסי הייוורד, קינאן אלן, מלווין גורדון)
ג'קסונוויל ג'גוארס (לנארד פורנט, קלאייס קמפבל, טלווין סמית', מיילס ג'אק, ג'יילן ראמזי, איי. ג'יי בויה)
דאלאס קאובויס (אזיקיאל אליוט, טראוויס פרדריק, זאק מרטין, טיירון סמית', דמרקוס לורנס, שון לי)
קבוצות עם 7 שחקנים:
מינסוטה וייקינגס (אדם ת'ילן, קייל רודולף, קסבייר רודס, האריסון סמית', אוורסון גריפן, לינבאל ג'וזף, אנתוני באר)
פילדלפיה איגלס (ליין ג'ונסון, ג'ייסון קלסי, זאק ארץ, קארסון וונץ, פלטשר קוקס, ברנדון גרהאם, מלקולם ג'נקינס)
אז זה הכל. מקווה שנהניתם מהפרוייקט הקטן שלנו, שכל מטרתו הייתה להעביר את האוף סיזן עם קצת יותר פוטבול מהכלום שיש בו בדרך כלל. ותראו מה זה, כל 32 הקבוצות כבר התחילו את מחנה האימונים. עונת 2018 קרובה מתמיד, ובחודש הקרוב אנחנו ניתן לכם את כל מה שאולי תצטרכו לקראת העונה שבאה עלינו לטובה. הישארו מעודכנים!
