שעת לילה מאוחרת, האורות ממנורות הרחוב מהבהבות שלא כרצונן. המצלמה מתמקדת על ביתם הרעוע של משפחת אדג'רס ונכנסת דרך גג הבית למראה שני האחים מתקוטטים על הספה.
קריין: "זהו יום טיפוסי בבית אדג'רס, אית'ן לא מפסיק להתעלל באחיו הקטן דני שמנסה ללא הצלחה להחזיר לאחיו"
דני: "זה לא פייר, זה משחק שלישי ברצף שאתה מרמה"
אית'ן: "אתה פשוט מבואס שהפסדת, אולי אם לא תלכלך את כל השלט שלך בדוריטוס השומניים שלך הוא יישאר לך ביד"
הישארו מעודכנים
דני: "אם אתה חושב שאתה כל כך טוב, נחליף קבוצות ונראה מי ינצח"
אית'ן: "אתה יודע מה? בסדר, גם בלי הפאלקונס אתה מכסח לך את הצורה"
דני: "נראה אותך!"
קריין: " אף על פי שאית'ן היה בבירור יותר טוב מאחיו, לדני עדיין היה את היתרון במשחק הזה. היה לו את שחקן השער של המשחק, מייקל ויק, הקוורטרבק המלהיב של הפאלקונס.
המשחק לא היה קרוב בכלל, מייקל ויק מסר ל-173 יארד ורץ לאותו מרחק בדיוק, מספר 7 גם מסר ט"ד אחד ורץ ל-2, כולל אחד ל-46 יארד שניצח את המשחק בהארכה…"
דני: "ויק! טאצ'דאון! איך זה מרגיש, לוזר? פשוט טיילתי מסביב להגנה שלך פה, הייתי יכול לעשות סיבוב לבית קפה עד שהיית תופס אותי!"
קריין: "דני החל לרוץ ברחבי הבית, נותן כיפים בהתלהבות בלתי נלאית לכל קיר הנקרה בדרכו. לאחר מכן, חזר לזירת הפשע והתגרה באחיו הגדול בריקודים עד שהשני החל להכות אותו בחוזקה."
מרת'ה: "אית'ן, זה 2:30 בלילה! אני שומעת עד צליל אחד מכם אני לוקחת את הדיסק של המשחק מנוון המוח הזה ומעיפה אותו ישר לזבל."
דני: "הכול בסדר אמא, האפס קצת עצבני שהוא הבין עכשיו מי הגבר האמיתי בבית"
אית'ן: "שתוק, המשחק הזה כזה לא מציאותי, דבר כזה לעולם לא יקרה במציאות!"
קריין: " אית'ן הרים את ידו בכוונה להחזיר לאחיו על הצריבה שחטף אך האינסטינקטים של מרת'ה לא אכזבו אותה והיא הצליחה לשחרר את נעלה לידו של אית'ן במטרה למנוע ממנו לפגוע באחיו. לדאבונו של אית'ן, אמו לבשה נעלי עקב באותו היום.."
מרת'ה: "נמאס לי משניכם, תעופו למיטות שלכם ומיד!"
קריין: " אית'ן הוריד את ראשו ודידה בדיכאון למיטתו, דני לעומתו לא הפסיק לדלג משמחה, התעלם לרגע מרגלו הכואבת.
דני לא הצליח לישון באותו הלילה, חשב של ההופעה האדירה שנתן מול אחיו, חייך חיוך מאוזן לאוזן שהראה בבירור את השן השבורה שלו."
מייקל ויק היה טוב מדי, כמו רמאות שהייתה חוקית במשחק. אף ילד ששיחק ב"מאדן 04" לא רצה לשחק נגד הפאלקונס מפני שהפסדו כבר היה חקוק באבן. למרות זעקתו של אית'ן, המשחק דווקא היה ייצוג מדויק של המציאות. לתקופה מסוימת, מייקל ויק היה בלתי עציר. והמשחק של דני, דווקא כן התרחש במציאות, בתחילת דצמבר מייקל ויק העמיד את אותם נתונים בדיוק מול המיניסוטה וייקינגס, כולל הטאצ'דאון האדיר בהארכה שהשאיר אבק לכל השחקנים בסגול.
בכדי לעשות סקירה ראויה לחיים שלו, נחזור אחורה ל-26 ביוני, 1980.
מייקל דוויין ויק נולד בניופורט ניוז, וירג'יניה. הוא היה הילד השני של של ברנדה ומייקל, זוג נערים לא נשוי בזמנו. ברנדה עבדה בשתי עבודות ונאלצה לבקש עזרה פיננסית מהוריה רק בשל לכלכל את המשפחה הצעירה. משפחת ויק גרו בבית רעוע במרכזה של שכונת פשע. ויק הודה בראיון שהוא נהג ללכת לדוג כל הזמן גם אם הדגים לא התקרבו לחכתו רק בשביל להתרחק מהצרות בביתו.
להבדיל מרוב הילדים בסביבת מגוריו של ויק שהתגלגלו לרחובות, מצא ויק למזלו מישהו שהרחיק אותו מהרחובות: ארון ברוקס, בן דודו הגדול ממנו בארבע שנים. ברוקס היה המנטור שלו לפוטבול ובעיקר לחיים. כשמייק התבגר ועלה לתיכון, מצא מנטור חדש: המאמן ריימון. תחת הנהגתו של ריימון, ויק מסר ל-4846 יארדים בנוסף ל-43 ט"ד ורץ ל-1048 יארד והשיג 16 ט"ד. כמובן שהקולג'ים הזילו ריר על יכולותיו של הקוורטרבק האתלטי אך היה להם חשש כבד לצרפו בשל ציוניו החלשים. ריימון, שעזר לברוקס להתכונן לפסיכומטרי שלו, עשה אותו דבר לויק. אף על פי שקיבל הצעה מסיריקיוז בניו יורק, ויק החליט להישאר במדינת הולדתו ולשחק בשביל וירג'יניה טק.
ויק התאים לוירג'יניה טק כמו כפפה ליד, ההתקפה נבנתה סביבו והוא לא אכזב. ויק היה שחקן המכללות המלהיב ביותר בשלהי שנות ה-90', האטלנטה פאלקונס לא יכלו להתעלם מהכישרון הנוטף וקפצו למקום הראשון בדראפט 2001 במקום הצ'ארג'רס בשביל לקחת את מספר 7. בבחירתו, ויק והפאלקונס עשו היסטוריה, הוא נהיה הקוורטרבק השחור הראשון שנבחר בעשירייה הראשונה.
הקריירה שלו אצל הציפורים המלוכלכות הייתה מלהיבה, כל האוהדים ב"ג'ורג'יה דום" דאז קנו חולצות שלו לפני שהוא עלה לשנייה אחת על המגרש, ו-ויק כרגיל, סיפק את הסחורה. "זה למה כולם התלהבו ממנו", "האתלט הכי אדיר שראיתי על מגרש הפוטבול", "אתם חוזים כעת במייקל ג'ורדן של ה-NFL" הם רק חלק מהציטוטים שנאמרו על מספר 7, הוא היה עד כדי כך טוב.
יש יותר רגעים זכורים של מייק ויק מאשר כמויות הקייל שטום בריידי שם בשייקים שלו. אמנם, אני תמיד אזכור מהלך אחד מסוים שלו מהתקופה באטלנטה, מהלך שנראה סטנדרטי לחלק, אולם בהסתכלות דרך מיקרוסקופ, ניתן לראות מה המשמעות האמתית של המהלך הזה.
הפאלקונס רחוקים 7 יארד בקירוב מאנדזון, המאמן מחליט לקרוא מהלך הטעייה, ויק יעשה כאילו הוא נותן את הכדור לרץ ובמקום זה ישתמש בהסחת הדעת וירוץ לצד השני בשביל ט"ד קליל. חלק א' של התכנית הושלם בהצלחה, כול שחקני ההגנה של הפאקרז רדפו אחרי הרץ. אולם, ויק התמהמה ונתן לראשים הצהובים מספיק זמן להבין מי לקח את ה"גבינה" שלהם. ויק פישל לגמרי במהלך, הוא היה אמור לאבד בערך 5-6 יארד. במקום זה, ויק פשוט שעט לכיוון האנדזון והצליח לברוח מכל אחד משחקני ההגנה של גרין ביי בדרך לטאצ'דאון חורק. ראיתי את המהלך עשרות פעמים, ורק לאחרונה הבנתי מה משמעותו האמיתית: לפעמים, שאתה עד כדי כך מוכשר, אתה יכול לפשל במהלך ולשים שש נקודות על הלוח. ויק עשה את זה הכי טוב בהיסטוריה.
ב-2006, חייו השתנו לנצח. הליגה גילתה על קרבות הכלבים שויק ארגן והיה חלק בארגון ההימורים עליהם, ויק הגיע לרגע שפל ביותר בחייו, וכך גם דני אדג'רס…
קריין: "האליל של דני הולך לכלא ולא ישחק יותר בשביל הפאלקונס האהובים שלו, כצפוי הוא לא מרגיש טוב היום…
מרת'ה הגיעה בדיוק בזמן לפני שדני שרף את החולצה באמצע סלון הבית"
מרת'ה: "דני חמודי, אני מבינה אותך לגמרי, אבל אם תשרוף את הבית אני אפיל את כל ארון הנעליים שלי עליך!"
דני: "איך הוא היה יכול לעשות את זה, איך הוא לא חשב על ההשלכות של המעשים שלו!?"
קריין: "דני החל לפרוץ בבכי מר, בכי של אובדן, אובדן של חלק מזהותו, חלק מבשרו. הוא ניסה לתקשר עם אמו אך השתנק כל פעם שניסה להוציא מילה מהפה"
ויק בילה זמן בכלא והושעה מהליגה. לאחר הילדות הקשה שלו והעלייה התלולה לפסגה, הוא נפל בחזרה למרגלות ההר. חבול ביותר מהפגיעות שנגרמו לו, פגיעות אוטואימוניות הן אכן הקשות ביותר.
לאחר שנגמרה השעייתו בת השנתיים מהליגה, מייקל נחשב לסוס מת. קבוצות רבות לא רצו לגעת בסחורה הפגומה, התגובה מהתקשורת ומהאוהדים הפחידה אותם עד זוב דם. לבסוף, לאחר עצה מהקוורטרבק הפותח שלו דונובן מקנאב, אנדי ריד החליט להחתים את ויק לחוזה של שנה אחת בשווי 1.6 מיליון דולר כאשר אף לא פרוטה אחת מובטחת.
ויק לא היה בכלל בתוכניות של האיגלס, הוא היה רשת ביטחון מתחת לדונובן מקנאב. בתחילת עונת 2010, מקנאב הועבר ליריבה המרה מעיר הבירה וקווין קולב מונה לפותח. במשחק מול הפאקרז, קולב איבד את הכדור לאחר שתפסו אותו מהצד העיוור שלו ושיטחו אותו לאדמה. הוא התקשה מאוד לקום ודידה חזרה לספסל. מייקל ויק היה מבועת, "בבקשה תקום קווין" אמר בליבו "אני עדיין לא מוכן". למזלו של ויק, הוא טעה. מספר 7 נתן את אחת מהעונות המדהימות ביותר בהיסטוריה של ה-NFL. במחזור השני הוא הוביל את פלוגתו לניצחון מוחץ מול הג'אגס, 28:3. הוא המשיך ללהוט וקיבל את תואר השחקן הטוב ביותר בקונפרנס לחודש ספטמבר. בשבוע מספר 10, במשחק הפריים טיים של יום שני הוא שם את הכדור באנדזון 6 פעמים! פעמיים על הקרקע וארבעה פעמים מהאוויר. כל ט"ד במשחק הזה היה טוב יותר מקודמו וכל אחד הציג פן שונה בארסנל שיש לויק: שניות ספורות לאחר יריית הפתיחה הוא מצא את ד'שון ג'קסון הזריז לט"ד של 88 יארד, מראה את חוזק זרועו. בהמשך המשחק הוא עקף את כל הגנת הסקינס וחגג עוד 6 נקודות על הלוח, מראה את מהירותו הבלתי נלאית. לאחר מכן, הוא שם את הכדור על כפפותיו של מאקלין לעוד ט"ד ארוך, מראה על דיוק מרבי, תכונה לא מוערכת של ויק.
משחק עוד יותר גדול בקריירה שלו הגיע חמישה שבועות לאחר מכן, בניו ג'רזי מול הניו יורק ג'איינטס. כבר קרה נס אחד לאיגלס ב"מדאולנדס", אולם הנס הזה היה יותר באשמת הג'איינטס מאשר בזכות האיגלס. בפעם השנייה זה היה רק האיגלס. הם צמצמו פיגור של 31:10 ב-6:14 דקות, כאשר פילי שמו את הכדור 3 פעמים באנדזון בזמן הזה. כמובן שבסוף האיגלס ניצחו לאחר החזרת הפאנט של ג'קסון שנכנסה באופן מיידי לפנתיאון.
ויק בילה עוד כמה שנים בליגה, ניסה לשמור על עבודתו בפילי אך ללא הצלחה יתרה בעטיו של הצעיר המוכשר ניק פולס. ויק נדד גם לג'טס ולסטילרס אך בסוף פרש. כיום הוא מתארח בתוכניות ספורט ומשחק בליגת ה"פלאג פוטבול" שתשודר ב-NFL NETWORK עוד כמה שבועות.
לסיום, נחזור בפעם האחרונה לביקור אצל משפחת אדג'רס…
קריין: "דני שותה את קפה הבוקר שלו, מסתכל על החולצה מספר 7 של הפאלקונס הממוסגרת במטבח, מגחך על המראה החרוך של החלק התחתון. הוא, כמו החיים עצמם, נתן למייקל ויק הזדמנות שנייה."
